בעשור וחצי האחרונים התחלפו בישראל 10 שרי חינוך. כמעט כל מי שאייש את התפקיד הכריז על רפורמה במערכת. אלא שממשלות לא החזיקו הרבה, והרפורמות שדרשו זמן רב יותר להטעמתן ממה שהשר הממונה על המשרד הספיק לכהן – התחלפו בזו אחר זו.
״רפורמות במערכת החינוך זקוקות לאורך רוח וזמן על מנת להיות מוטמעות בהצלחה ולהפוך לחלק מהתרבות הארגונית של המערכת״, אומרת דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר. ״אם מסתכלים על מדינות שביצעו תהליכים ושינויים מוצלחים במערכות החינוך שלהן, כמו סינגפור או פינלנד, אפשר לראות שכולן עשו זאת תוך התמסרות והתחייבות לתהליך של עשרות שנים. בישראל לא מחזיקים אפילו תוכנית חומש או עשור, אנחנו מאופיינים בתזזיתיות מתמדת״.
פרוייקט "לא למדנו כלום" שאנו מעלות ב"המקום הכי חם" עם סיום שנת הלימודים מציין את הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך שנמצאת בנקודת שפל היסטורית. בחלק זה נעסוק בריבוי הרפורמות וכיצד טלטלו את מוסדות החינוך ואת התלמידים במערכת, שאותם המשרד אמור היה להוביל.
מעבר לעובדה שהרפורמות יצרו חוסר רציפות ברוח המפקד האמונה על המשרד, והשינויים הדרמטיים בוצעו לא פעם לשם גריפת הון פוליטי, או לכל הפחות בניסיון להשאיר חותם בפרק זמן קצר של קדנציה, הם בעיקר לא היו מחוברים לצרכים המהותיים של מוסדות החינוך העל יסודי בשטח.
הדוח המקיף ביותר שנערך לטובת יצירת שינוי מהותי במערכת החינוך היה של ועדת דוברת מ-2005. הוועדה מונתה לאחר כישלונם של תלמידי ישראל בשורה של מבחנים בין-לאומיים, ובמיוחד מבחן TIMSS, הבודק הישגים לימודיים במתמטיקה ואנגלית ונערך אחת לארבע שנים, ו-PISA, הבוחן אוריינות קריאה, מתמטיקה ומדעים בגילאי 15-16 ונערך אחת לשלוש שנים.
הדוח, שפורסם לאחר 15 חודשי עבודה, כלל יותר מ-300 עמודים של תמונת מצב וחזון למערכת מהגיל הרך ושנת הלימוד ה-12. ״זו הייתה הכרזת אי אמון באנשי החינוך", מסביר נמרוד אלוני, פרופ' לפילוסופיה של החינוך. "ועדת דוברת הייתה מקיפה ושונה כי הביאה אנשי עסקים ואנשי צבא חיצוניים שיזהו את הבעיות במערכת ויצביעו על הדרך לתקן״.
"לא למדנו כלום": המשבר המתמשך בחינוך – כתבות נוספות בסדרה
"מבחינת מצב החינוך, אנחנו נמצאים על סף איום קיומי למדינה״
במקום לדבר על המחסור במורים, צריך לדבר על מה מלמדים ומה הרמה
"ילדים עם השכלה של עולם שלישי לא יוכלו לתחזק משק של עולם ראשון"
בין מטרותיה הבולטות היו חיזוק החינוך הציבורי, צמצום פערים, שמירה על רצף פדגוגי, שיפור מעמד המורה וחינוך מכוון יעדים ברי מדידה, תוך דרישה לתקצוב משמעותי של מערכת החינוך והפיכת החינוך ליעד לאומי מהראשונים במעלה.
כך למשל, כאשר אומצה ההמלצה מהדוח להגדיל משמעותית את תקציב משרד החינוך, היו תוצאות בשטח: עשור קדימה חל שיפור בהישגים הלימודיים של התלמידים במערכת. "על פי נתוני משרד החינוך מ-2016, שיעור הזכאים לבגרות מתוך שכבת הגיל המלאה עלה מכ-46 אחוז ב-2006 ל-56 אחוז ב-2015", כתב ד"ר נחום בלס ממכון טאוב באותה שנה.
ואולם, לא מעט מההמלצות לא יושמו בפועל. 86 פעמים מופיעה המילה "רצף" בדוח ועדת דוברת, כאשר יצירת רצף והמשכיות פדגוגיים ומערכתיים בתקופת לימודיו של כל תלמיד היו אבני היסוד של החזון החינוכי שעלה ממנו.
"על מנת לתת מענה הולם לכלל התלמידים ולעמוד בכל יעדיה הלימודיים והחינוכיים של מערכת החינוך, וכדי לעודד את מימוש היכולות ואת השאיפה למצוינות של כל תלמיד ותלמידה, הכרחי ליצור רצף פדגוגי איכותי החל מגן הילדים עד סיום בית-הספר העל-יסודי", נכתב שם.
מה נשאר מאותו עיקרון, שהיה נר לרגליה של הוועדה? ככל שעברו שנים והתרחקו שרי החינוך ממועד פרסום הדוח, הלכו ורודדו מסקנותיו עד שקשה לזהות אותן בתפיסות החינוכיות שמגולמות ברפורמות מהשנים האחרונות.
למידה לא משמעותית
לאור המלצות ועדת דוברת, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך שנכנסה למשרד ב-2006 אחרי השרה לימור לבנת, הציגה את רפורמת "אופק חדש". המשיכה אותה רפורמת "עוז לתמורה" של גדעון סער, שכיהן מ-2009 עד 2013. עיקרן היו שינויים שנערכו בתנאי ההעסקה של המורים ושינוי שבוע העבודה שלהם. למרות שיישומן נחשב מוצלח ובעל השפעות על הישגים לימודיים, לא נרחיב עליהן מאחר שאינן נוגעות לתוכן החינוכי.
ב-2013 נכנס לתפקיד השר שי פירון, שגם היה אחד החברים בוועדת דוברת ושימש בתפקיד כשנה וחצי. בתקופתו הוצגה רפורמת "למידה משמעותית", שנועדה לפתח בקרב התלמידים את "מיומנויות המאה העשרים ואחת", הנותנות מענה להסתגלות לתהליכים חברתיים, תמורות בשוק העבודה, והתפתחויות בעולם הטכנולוגיה ובנגישות למידע.
עיקרי הרפורמה בהקשר של החינוך העל-יסודי, כללו בחינה מחודשת של השימוש במבחני מיצ"ב כאמצעי להערכת הישגיהם של חטיבות הביניים; צמצום מספר מקצועות הלימוד לבחינות בגרות לארבעה בלבד; ופיתוח חלופות להערכת התלמיד, שלפיהן 70 אחוז מציוני התלמידים יישענו על בגרויות ו-30 אחוז על הערכה פנימית מטעם בית הספר.
ואולם דוח מבקר המדינה מ-2018 שבחן את הרפורמה גילה כי היא תוכננה והוטמעה בחופזה ובאופן לא מקצועי, לא התבססה על ידע מקדים ששאב מהמציאות בשטח, נוצרה ללא תיאום בתוך המטה ובלי פיתוח מקצועי בבתי הספר, ולא הונחלה למורים שיעבירו את הידע, בתורם, לתלמידים.
אחרי פירון, מ-2015 שימש בתפקיד שר החינוך נפתלי בנט במשך ארבע שנים. במהלכן אימץ בנט את רפורמת הלמידה המשמעותית והגדיר אותה כמטרה מספר אחת של המשרד. עליה הוא הוסיף את הרפורמה "לתת 5", שנועדה להגדיל את מספר התלמידים הניגשים לבגרות 5 יחידות במתמטיקה ל–18 אלף תלמידים בשנה בתוך חמש שנים, והיא הגיעה ליעד זה שנה מוקדם מהמועד המתוכנן, כלומר כבר ב-2018.
ב–2021 מספר תלמידי י"ב שנבחנו ב–5 יחידות במתמטיקה עלה ל–21.5 אלף. "זאת הייתה רפורמה נקודתית ומדידה", אומרת ד"ר מיכל טביביאן מזרחי, ראש מרכז מנור מבית יוזמת המאה, לשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. "כמה נקודתית? יש 2.5 מיליון תלמידים במערכת החינוך. בנט טיפל ב-9,000 שלמדו ל-5 יחידות והעלה את זה ליותר מ-21 אלף". הרפורמה אמנם הצליחה, אך הדעות חלוקות לגבי הבשורה שהביאה למערכת החינוך.
אחריו, בין השנים 2019-2020, אייש את התפקיד רפי פרץ בתקופת ממשלת מעבר. פרץ הציג תוכניות נקודתיות, לא רפורמות. בדומה לבנט, הוא כיוון להישגים מצומצמים ומדידים, כמו למשל הגדלת אוצר המילים באנגלית (במסגרתה היעד לתלמידי תיכון עמד על 5,500 מילים באנגלית), או התוכנית לביטול מבחני המיצ"ב ולהפיכתם לבחינות פתע שיונחתו על בתי הספר וייבחנו כיתות באקראי. מראש הביקורת הייתה שתוכנית זו כתובה על קרח וששר שיכהן בממשלת קבע לא יהיה מחויב להמשך התוכנית, כאשר איש עוד לא דמיין חמש מערכות בחירות עתידיות.
בין מאי 2020 עד יוני 2021, ישב יואב גלנט בתפקיד השר. זו הייתה תקופת הקורונה, בה מרבית הלמידה נעשתה בשלט רחוק מהבתים ולא התקיימה שום רציפות לימודית בבתי הספר בשל הנחיות המגפה המשתנות.
במקרה של גלנט מציאות הקורונה הכתיבה את השינוי – הצטמצמו מספר המקצועות בהם נבחנו התלמידים וכן היקף חומר הלימוד. שנה לתוך התפקיד, גלנט ביקש להחיל רפורמה שתאפשר עצמאות פדגוגית למנהלי בתי הספר תוך התעלמות כליל מאוטונומיית המורים. זאת, על פני רפורמה מקיפה שתוכננה מזה מספר שנים בידי כלל דרגי המקצוע במשרד החינוך, שכללה שינוי תוכני בבתי הספר הכולל גם את המורים והתלמידים.
ברפורמה שבחר גלנט ניתנה אוטונומיה מסויימת למנהלי בתי הספר, שבמסגרתה יכלו לבחור את שעות ההוראה ואת התקציב הבית ספרי, ובהמשך היתרגמה לתוכנית גפ"ן המשמשת כיום 65 אחוזים מבתי הספר בישראל.
ביוני 2021 נכנסה לתפקיד השרה יפעת שאשא-ביטון ושימשה בו כשנה וחצי. בתוך שנה הכריזה על רפורמת "מקצועות המח"ר" (מורשת חברה ורוח) במסגרתה יבוטלו בגרויות חיצוניות בהיסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, עליהן ייבחנו תלמידים בבחינה פנימית וגם יכינו עבודה שתבדק על ידי גורם חיצוני לבית הספר. המשמעות היתה צמצום בחינות הבגרות לאנגלית, מתמטיקה, לשון ומקצוע מדעי נוסף.
"לצמצם בחינות חיצוניות מתשע לחמש זו דרמה. כשילד לומד לתשע בחינות חיצוניות זה מאוד מסובך. אחרי הקורונה שאשא-ביטון הייתה צריכה להכריע אם לשמר את זה, והייתה לה הכרעה קלה, כי היא המשיכה באותו פורמט שכבר היה קיים בשנתיים שקדמו לה וצמצמה את הבחינות החיצוניות ל-5", אומרת טביביאן מזרחי.
על הרפורמה, שבמידה רבה היוותה המשך פועלו של פירון, נמתחה ביקורת כי היא תוביל למחיקת מדעי הרוח והזהות היהודית של התלמידים היוצאים ממערכת החינוך. אלא שכחצי שנה לאחר ההכרזה על הרפורמה, החליף אותה בתפקיד יואב קיש, שר החינוך הנוכחי ומיד הכריז על ביטולה, כנגד תוכנית חדשה, שכונתה "תוכנית הבגרויות הגמישה".
במסגרתה הציון בכל אחד מהמקצועות יורכב משלושה חלקים: בחינה חיצונית, שמשקלה יהיה 35 אחוז, שתי משימות הכוללות "מיומנויות של המאה ה- 21", שחלקן מהציון יהיה 35 אחוזים, ועוד 30 אחוז הערכה בית ספרית. בכך והעלה שוב את מספר הבגרויות החיצוניות ל-7, וטרף שוב היערכות כלל מערכתית של בתי הספר העל יסודיים משך חצי שנה לרפורמה הקודמת.
לימודים לא מותאמים
מה היו תוצאות הרפורמות הללו? דוח מבקר המדינה מ-2021 העוסק בהתאמת מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, בחן מה למעשה למדו התלמידים במערכת החינוך שמכין אותם לחייהם הבוגרים ובתוך כך לעצמאות תעסוקתית.
הדוח מותח ביקורת על כך שמשרד החינוך לא התאים את הלימודים למאה ה-21. עולה ממנו כי לא גובשו תוכניות להטמעת מיומנויות רלוונטיות, הכשרת מורים והכנת השטח לקידום שינויים במערכת, וכי שמרנות מערכת החינוך הובילה לתוכניות לימודים מיושנת, מנהלים הסובלים מחוסר אוטונומיה והיעדר הובלה אסטרטגית. התוצאה: מערכת שנעה מכוח האנרציה מיום ליום, משנה לשנה.
מלבד זאת, נטען בדוח כי משרד החינוך מנהל את מוסדותיו באופן ריכוזי מן הקודקוד מטה ולא מן המציאות בשטח, מה שמוביל להיעדר גמישות פדגוגית למנהלי בתי הספר.
"יש נתק עמוק בין המשרד לשטח. הפכנו להיות זרוע ביצועית ותו לא. המינויים במשרד הם מינוים פוליטיים והפוליטקאים מגיעים לעשות פוליטיקה, אם באמת היה להם רצון לעשות שינוי שיטיב עם התלמידים והמורים הם היו מתייעצים עם השטח שצבר הרבה ידע, לעומת השרים שמגיעים ללא שום הבנה בחינוך ורובם לא רצו בכלל את התפקיד״, אומרת סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי נופים.
״התפקיד של השר הוא לוודא שיש משאבים ליישום ושהמערכת תהיה מדויקת", אומרת שטאובר. "אבל אי אפשר להתערב בצורה שמפסיקה רפורמות ותהליכים תוך כדי ההטמעה שלהן״.
המחיר לדבריה הוא קשה מנשוא, לא רק שהמערכת נשארת תקועה במקום ללא כל התפתחות אלא גם מדובר בירידה לטמיון של משאבים אדירים. ״מעבר למשאבים שמתבזבזים על תהליכים שלא מתרחשים, המציאות הזו שוחקת את צוותי החינוך וההוראה, האמון במערכת החינוך נפגע והדרג המבצע מטולטל ללא הפסקה״.
"מעבר למשאבים שמתבזבזים על תהליכים שלא מתרחשים, המציאות הזו שוחקת את צוותי החינוך וההוראה והאמון במערכת החינוך נפגע"
את הקושי לייצר שינויים עומק פדגוגיים אפשר לראות בדוגמא שמביאה שטאובר על רפורמה מוצלחת שהצליחה להעביר במהלך כהונתה, ״רפורמת חוק חינוך חינם לגילאים 3-4 שהובלתי בהמלצת ועדת טרכטנברג שונה, כי היא עוסקת בבינוי ובהפניית משאבים ולא בהטמעת תהליכי עומק ושינויים פדגוגים״.
שטאובר מסבירה שעל מנת שהרפורמה תצא לפועל היא פעלה למימוש סופי של המהלך. ״דאגתי שכשאני אעזוב את המשרד, המהלך יהיה בלתי הפיך. שינויים פדגוגיים מהותיים במערכת החינוך ובמבנה שלה לא יכולים להיעשות בבליץ מהיר, ולכן הם נקטעים שוב ושוב״
״בישראל אין מועצה אסטרטגית לחינוך שמנותקת מחילופים פוליטיים, שתפקידה לקבוע מדיניות שמבוססת על איתור צרכים אמיתיים מהשטח ולא כפופה לנטיות פוליטיות״.
הקמת מועצה לאומית לחינוך, שלא תהיה תלויה בפוליטיקאים היא פתרון שמופיע בדוח המבקר. ״כך השר יהיה אחראי על הביצוע, אבל לא ישנה את המטרות וינווט את הסירה למקום אחר״, אומר פרופ' אלוני. ניסיון להקמת מועצה כזאת יזם פירון, אך הוא לא יצא לפועל.
לא נותנים לעבוד
״בשנה שעברה יצאנו לחופשת הקיץ אחרי שהודיעו לנו על רפורמת המח״ר, הרפורמה דרשה הרבה עבודה והכנה וכל הקיץ עבדנו קשה כדי להתאים את תוכניות הקיימות לרפורמה וליצור מטלות רלוונטיות", מספרת ש׳, מורה להיסטוריה ממרכז הארץ. "התחלנו את השנה עם הרפורמה והדבר הראשון שקיש עשה כשהוא נכנס למשרד, היה לבטל אותה. אחרי כל העבודה והמשאבים שהוקדשו לה, וזה בלי לדבר על הבלבול שנוצר אצל התלמידים, פשוט בזבוז של זמן״.
״המציאות הזו לא מאפשרת לנו לעשות תהליכים ארוכי טווח, אנחנו כל הזמן מחשבים מסלול מחדש", מסכימה מורס. "לא מספיקים להבין את הרפורמה הראשונה וכבר מגיע שר אחר עם רפורמה חדשה שהרבה פעמים נוגדת את הרפורמה של קודמו שרק החלה להיות מיושמת״.
"לא מספיקים להבין את הרפורמה הראשונה וכבר מגיע שר אחר עם רפורמה חדשה שהרבה פעמים נוגדת את הרפורמה של קודמו״
"זה הכישלון של המערכת. כל הזמן באים שרים שחושבים שהם צריכים לתקן את מה שעשו קודמיהם, אבל בעצם הם לא נותנים למערכת לעבוד", מסבירה טביביאן מזרחי. "זה ארגון של 200 אלף מורים, של כ-2.5 מיליון תלמידים, של 6,000 מנהלים. איך אפשר לעשות שינויים כאלה ברמה של כל שנה מחדש? זה כבר לא קוהרנטי, המנהלים בבלבול לגמרי. הם אומרים להורים 'אני לא יודע, זה מה שהמשרד מחליט, אני לא מבין את זה אבל זה מה שאני צריך לעשות. הם מפגינים חוסר הבנה וחוסר לויאליות למערכת, ובצדק".
מנסיונה, הקושי מגיע דווקא ברזולוציות של רמת הכיתה והשכבה. "הבעיה היא שבכל פעם משנים ממש את מבנה המבחנים – כמה מבחנים יהיו, כמה יבדקו, כמה בית ספר נותן וכמה משרד החינוך. הדבר הזה מטריף את המערכת" אומרת טביביאן מזרחי, שנותנת דוגמא: "כיתה י' לומדת היסטוריה ונבחנת על חומר מסוים. מגיעה רפורמה חדשה והחומר משתנה. כך אותה כיתה שעלתה לי"א צריך להחליט עבורה מה תהיה תוכנית הלימודים החדשה שלה ומה יהיה רלוונטי לבגרות או לעבודת חקר או למבחן פנימי.
בתי ספר מהמאה ה-19
"יש לכם תלמידים של המאה ה־21, לימודים של המאה ה־20 ומערכת ארגונית של בתי ספר מהמאה ה־19". אמר אנדריאס שלייכר, מנהל מחלקת חינוך של ה-OECD ל"כלכליסט". "התלמידים הישראלים מגלים יכולות טובות בשינון חומר וחזרה עליו, אבל לא רבים מהם טובים בשימוש בידע כדי לייצר רעיונות חדשים". לדבריו, "אלה גם דברים שקל להחליף במחשוב ובאוטומציה".
"יש אינספור בגרויות בסינית, ביהדות ותרבות, באינספור מקצועות וזה מייצר עלויות מאוד כבדות על המשרד, כל מבחן זה מועדים, בודקים, משגיחים, מישהו שישנע את המבחנים", אומרת טביביאן מזרחי. "לא ברור למה צריך אלף שאלונים ולמה יש כל כך הרבה מקצועות לימוד בישראל. לא הצליחו לצמצם את מבחני הבגרות כי השאלה תמיד עלתה על מה נוותר – מתמטיקה ואנגלית ברור שצריך. זה הגיע להכרעה למשל בין אזרחות לתנ"ך. ובגלל שאי אפשר היה להכריע, לא צמצמו את מבחני הבגרות".
לדבריה, מנהלים יכולים לבחור מבין המקצועות ההומניסטיים, איזה בחינות יהיו חיצוניות לבית הספר ואיזה פנימיות. אלא שבחינה חיצונית דורשת יישור קו מבחינת החומר. "המקצוע שהכי פחות בחרו להיבחן בו חיצונית הוא אזרחות. בתי ספר מלמדים אזרחות באופן שונה. כל בית ספר ישאל את השאלות שמעניין אותו באופן שהוא מלמד אזרחים".
״עם כל החדשנות ושאיפה להיות טכנולוגיים, לנו בבית הספר במרכז תל אביב אין וויפי אפילו, יש לנו חדר מחשבים מיושן שמתאים לכיתה אחת בלבד״, אומרת ש׳, ״כשמגיע שר ורוצה לקדם את בתי הספר מבחינה תקשובית, אין מחשבה קדימה על תחזוקה, שרים זורקים ססמאות שנשמעות טוב אבל ברמה הביצועית שום דבר לא קורה. אני לא מרגישה שהתכנים הלימודיים חשובים לפקידים במשרד החינוך ולשרים. אתה קראת בתיכון את all my sons? אני למדתי את זה, אתה למדת את זה, כיום לומדים את זה. אין רענון וחדשנות במערכת".
״אני מלמדת בשיעור היסטוריה עם ספר שאני למדתי איתו לפני 20 שנה, והוא נשאר אותו דבר״, אומרת ע׳ מורה כבר תשע שנים בבית ספר יסודי במרכז הארץ, ״אבל גם כאשר מנסים לעשות שינויים זה לרוב עושה יותר נזק כי נוצר כאוס. ולרוב השינוי לא מגיע להיות מיושם, או שהוא מיושם חלקית ועד שהמורים מתרגלים אליו מגיע עוד שר ועושה שינוי נוסף, כשאני שומעת על רפורמה אני פשוט פורצת בצחוק״.
״כל מערכת החינוך בישראל בנויה בצורה מיושנת ולא רלוונטית, התכנים לא רלוונטים וצורת ההוראה לא מותאמת למאה ה-21״, אומר ד"ר גוין סאס, מומחה לחשיבה יצירתית וחדשנות ודקאן בית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל, ״ישראל בנויה על תפיסה של הכנת הילדים לבגרות, מה שגורם לילדים לרכוש מיומנויות של שינון למקצועות לא רלוונטים שכוללים תכנים לא רלוונטים שלא השתנו שנים״.
סאס טוען שהתלמידים עוזבים את בתי הספר כשהם סובלים מהיעדר חשיבה ביקורטית ואנליטית, לתפיסתו מערכת החינוך כשלה במתן ערכים ומיומנויות, והיא שבויה בידי גורמים שמרנים המבקשים לא לטלטל את הספינה ולבצע שינויים מרחיקי לכת.
״שאשא ביטון עשתה מהלך מבורך בביטול בחינות הבגרות״, הוא מוסיף, ״אבל הגיע השר קיש וביטל הכל, וכך עוד ניסיון לשינוי הלך לפח והילדים חוזרים לשנן חומר כמו רובוטים ולצאת לעולם כשהם לא רכשו מיומנויות מתאימות״.
״הרפורמה שהובלתי עם שאשא ביטון הייתה במטרה לענות הצורך הכל כך דחוף של הטמעה של תכנים ומיומנויות שהיום שאי אפשר להסתדר בלעדיהם״, אומרת שטאובר. התחזית שלה, כמי שעמדה בראש משרד החינוך עד חודש ינואר האחרון מעוררת אימה: ״מדינת ישראל יודעת להתארגן בצורה מאורגנת כשיש איום קיומי עליה, היא ידעה לעשות את זה בקורונה וכשיש מלחמה. אך לצערי הרב לא מבינים שמבחינת מצבו של החינוך, אנחנו נמצאים על סיפו של איום קיומי למדינת ישראל. אם לא תהיה תוכנית לאומית ארוכת טווח לעניין הזה, המדינה לא תוכל להתמודד עם האתגרים שמצפים לה. חייבת להיות חקיקה ולהקצות את המשאבים ולפנות לצורך כך את העשור הבא״.