בסוף הסרטון בן 22 הדקות, שמתעד את מותו של מתמודד הנפש אמיר גדידיאן, נשמע השוטר הבכיר בזירה, רס"ל לירן ישכרוב, אומר משפט אחד שמספר את הכל. "אבל מה אני אגיד להם? בגלל מה?", הוא שואל את עמיתיו. ניכר בקולו שהוא בלחץ. בכל זאת, איך יסביר למשפחה ולממונים עליו, שאירוע פשוט של ליווי פגוע נפש לבית חולים הסתיים במותו, לאחר מעצר מיותר ושימוש בכוח פיזי מוגזם.
למרות השאלות הקשות, למחלקה לחקירות שוטרים לקח שנתיים לזמן אותו לחקירה, שלא באזהרה. חקירתו היתה רצופת שקרים שאפשר לסתור בקלות בצפייה בתיעוד המצולם.
"אני לא חושב שהניהול של האירוע היה לא בסדר", התגונן בחקירתו בפברואר השנה. "הוא תקף אותנו, אנחנו השתלטנו עליו ואז הוא צעק שיש לו פיפי ולא הגיב… אני לא יודע איך הוא מת ומה קרה… אני לא חושב שעשיתי משהו לא בסדר".
משפחתו של אמיר גדידיאן הזעיקה את מד"א בערב המימונה, ה- 3 באפריל 2021, לאחר שרעייתו ואם ילדיו הבחינה שאינו כשורה והוא בעיצומו של התקף פסיכוטי. במשך שעות המתינו מחוץ לביתם של השכנים בשכונת הארגזים בדרום תל אביב לצוות פסיכיאטרי שיגיע לאשפז אותו. בינתיים, הגיע ישכרוב ומתנדב משטרה בשם יעקב ברלין ובמהרה הסלימו את הסיטואציה.
במקום להרגיע אותו, כשניכר לכל שגדידיאן אינו קוהרנטי ומדבר שטויות, וכבר נתן את הסכמתו להתפנות לאברבנאל, ישכרוב העדיף להתגרות בו. "אתה רוצה לראות מי אני? ו"אתה לא תגיד לי מה העבודה שלי, הבנת", הם רק חלק מהמשפטים שאמר לו. בסופו של דבר, הוא איבד את הסבלנות ואיים עליו: "טוב, יאללה, תעלה לאמבולנס או שתעלה לניידת", כשאזיקים בידיו של השוטר ברלין.
כמה דקות קודם, ישכרוב בכלל הפציר בו ללכת הביתה. הוא לא ראה בו סכנה. למשמע האיום, גדידיאן סירב להתפנות ונבהל ובמהרה נעצר. הוא רותק לרצפת הרחוב שכוב על בטנו, כשידיו כפותות, קשורות לאחור ורגליו אזוקות. למרות שהיה מנוטרל לגמרי, השוטר ברלין החליט לשבת על גבו התחתון במשך דקות ארוכות, גם כשגדידיאן זעק עשרות פעמים שכואב לו ושהוא נחנק.
נאחז באוויר
ישכרוב טען בעדותו במח"ש כי גדידיאן תקף אותו, בעט בו באשכים ולכן החליט לעצור אותו בגין תקיפת שוטר. לגרסה זו אין בסיס בתיעוד המצלמות. ישכרוב לא הודיע לגדידיאן בכלל שהוא עצור. הוא הוסיף שגדידיאן "זרק עלי סיגריה, כמעט שרף לי את החולצה", אלא שבמצלמות מתועד גדידיאן משליך סיגריה וישכרוב לא מגיב לכך בכלל. את האצבע המאשימה הוא הפנה כלפי מד"א ש"היו שם ולקח להם זמן לטפל בו". לדבריו, "אמרתי להם כמה פעמים שהוא לא מגיב ושיטפלו בו". גם הפעם, המצלמה שנשא ישכרוב על גופו לא קלטה את הדברים.
ישכרוב טען בעדותו במח"ש כי גדידיאן תקף אותו, בעט בו באשכים ולכן החליט לעצור אותו בגין תקיפת שוטר. לגרסה זו אין זכר בתיעוד המצלמות
מה שבלט לאורך כל החקירה של ישכרוב הוא המאמץ שלו להגן על שותפו. על אף שברלין הוא שוטר מתנדב, ישכרוב הגדיר אותו "שותפו הקבוע". שנתיים אחרי האירוע היה חשוב לו להדגיש שברלין לא ישב על גדידיאן, "אבל היה באוויר מעליו". ואת זאת הוא יודע כי הוא צפה בתיעוד המצלמות. לדבריו, הוא הסתכל במצלמות כדי לכתוב דוח פעולה אחרי האירוע.
במח"ש לא התעכבו יותר מדי על הפרט שמעלה חשד לשיבוש הליכים ותיאום עדויות. חשדם לא התעורר גם כשישכרוב סיפר שחוקרים קצינים שאלו אותו האם ברלין ישב על המנוח והפנו את תשומת לבו לעובדה המפלילה.
חוקרת: "מה היתרון בלעמוד באוויר מעל אדם?"
ישכרוב: "אני לא יודע מה היתרון ולמה הוא עשה את זה אבל זה מה שראיתי שהוא עשה".
חוקרת: "אתה בטוח שזה מה שראית?"
ישכרוב: "כן, אם הייתי רואה משהו אחר, אני הייתי אומר לך".
חוקרת: "אז בסרטון זה דווקא נראה שיעקב יושב על האדם ולא באוויר, וגם כדי לרתק אדם אין שום יתרון לעמוד באוויר".
ישכרוב: "אני לא מנסה לגונן עליו. בסופו של דבר, הבן אדם מת אבל אני ראיתי את יעקב באוויר".
חוקרת: "למה לא הורדתם לו את האזיקים אחרי שהוא הפסיק להתנגד ושכב על הרצפה?"
ישכרוב: "כי אנחנו לא מורידים אזיקים, מחשש שהוא יתקוף אותנו שוב".
חוקרת: "מה היתה מידת הלחץ של הגוף של יעקב על גבי המנוח?"
ישכרוב: "לא יודע".
….
חוקרת: "אני מציגה לך את המשך הסרטון. הוא צועק שכואב לו. מה כואב לו?
ישכרוב: "לא יודע. כשהוא צעק שכואב לו, אני סידרתי את המצלמה".
….
חוקרת: "מציגה לך את המשך הסרטון. אתה יכול לראות שגם אחרי שהחשוד אזוק ידיים ורגליים ועושה על עצמו פיפי ואפילו יעקב אומר 'הוא לא איתנו', יעקב ממשיך לשבת עליו. מה ההצדקה לדבר הזה?"
ישכרוב: "לא יודע. אני גם לא יודע למה לא אמרתי לו לקום".
רק בשלב זה, כפי שניתן לראות בסרטון, אחרי שחובש מד"א מציין שגדידיאן "לא איתנו", מורה ישכרוב לברלין לפתוח לו את האזיקים ולסובב אותו. אלא שאז מתברר שהמפתחות לאזיקים לא על ברלין, הם בניידת. חולפות דקות ארוכות עד שהשניים משיגים את המפתחות ומצליחים לפתוח לו את אזיקי הידיים – מה שהוביל לעיכוב משמעותי בטיפול של גדידיאן. בזמן הזה ברלין עדיין ממשיך לשבת על גדידיאן, גם כשכבר היה חסר הכרה.
שלא יברח, שלא ישתולל
ברלין נחקר גם הוא רק בפברואר השנה, כמעט שנתיים אחרי המקרה. הם נחקרו באותו יום וגרסתם הייתה זהה באופן מעורר חשד. לעומת ישכרוב, ברלין נחקר באזהרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות.
ברלין נחקר גם הוא רק בפברואר השנה, כמעט שנתיים אחרי המקרה. הם נחקרו באותו יום וגרסתם הייתה זהה באופן מעורר חשד
ברלין התעקש שהוא ישב על גדידיאן "באוויר", ריחף מעליו, באופן שסותר את תיעוד המצלמות ועדויות השכנים במקום. כשחוקרת מח"ש הטיחה בו שהוא לא מדייק, תשובתו הייתה שהוא "לא זוכר". כשהחוקרת הציגה לו את הסרטון השיב: "יכול להיות, אני לא זוכר שהייתי מעליו". מדוע בכלל יש צורך שיחזיק את גדידיאן כאשר הוא אזוק בידיו וברגליו ומנוטרל לגמרי? לדברי ברלין, הוא המשיך להחזיק אותו כדי "שלא יברח שלא ישתולל".
חוקרת: "הוא ניסה, לברוח, להשתולל?"
ברלין: "לא. לפי מה שאני זוכר, לא".
חוקרת: "אז למה להחזיק אותו ככה?"
ברלין: "זה הנוהל".
חוקרת: "ממה שאתה אומר אני מבינה שהוא הפסיק להתנגד בשלב שבו הושגה שליטה, שזה היה בשלב שבו אחרי שהוא נאזק באזיקי ידיים. אז למה אתה לא משחרר אותו מהאחיזה?"
ברלין: "על מנת שלא יקום ולא יברח".
חוקרת: "כשהוא שוכב על הבטן אזוק עם ידיים מאחורי הגב, הוא יכול לקום?"
ברלין: "יכול להיות".
….
ברלין העיד כי כאשר גדידיאן אמר לו שיש לו פיפי, הוא קרא למד"א והם באו להרים אותו, ואז הוא לא ענה להם. המצלמה פספסה כנראה גם את הסצנה הזאת.
חוקרת: "אני שומעת שהמנוח אומר בסרטון שיש לו פיפי, אבל אני לא שומעת אותך מגיב לזה".
ברלין: "אני אמרתי לו כבר אני ארים אותך".
חוקרת: "אז למה לא שומעים את זה בסרטון?"
ברלין: "לא יודע למה לא שומעים… אני מתנדב 20 שנה, אני בא לעזור לאנשים, אני לא בא לעזור לבן אדם שיש לו פיפי".
איפה שיקול הדעת שלך?
גם אחרי שברלין מגלה שגדידיאן השתין על עצמו וגם אחרי שחובש מד"א מזהיר שגדידיאן "לא איתנו", ברלין, איש כבד משקל, כ-90 קילו לדבריו, ממשיך לשבת עליו במשך דקות ארוכות. גם כשגדידיאן לא זז, שותק.
חוקרת: "כל הזמן הזה, למה אתה לא קם?"
ברלין: "כי חיכיתי שלירן יגיד לי שצריך להרים את העצור לניידת".
חוקרת: "אבל למה אתה לא קם ונעמד? העצור כבר לא משתולל ולא מתנגד".
ברלין: (שותק).
חוקרת: "לא יודע?"
ברלין: "לא".
חוקרת: "אתה צריך אישור של שוטר לקום מעצור?"
ברלין: "צריך ששוטר יגיד לי שזהו נגמר המעצר ומרימים את העצור. מי שמנהל אירועים באופן קבוע זה השוטרי קבע".
חוקרת: "ואיפה שיקול הדעת שלך? אין לך שיקול דעת?"
ברלין: (שותק).
חוקרת: "אני מבינה שמי שמקבל את ההחלטות זה השוטר, אבל אתה כבן אדם בוגר יש לך שיקול דעת משלך, ויכולת לקבל החלטות בשטח. אתה לא חושב שהיית צריך לקום ממנו?"
ברלין: "אני לא יודע מה להגיד על זה. אני חושב שהייתי צריך לעזוב את העצור ולעמוד".
….
חוקרת: "גם אחרי שהמנוח איבד שליטה על הסוגרים ונאמר 'הוא לא איתנו', אתה לא קמת ממנו"
ברלין: "הורדתי את האזיקי ידיים וקמתי".
חוקרת: "בוא נצפה. למה אתה עדיין לא קם?"
ברלין: "אני באתי לקום".
….
חוקרת: "מה יש לך להגיד על מה שראינו עכשיו?"
ברלין: "אין לי מה להגיד. המצב לא נעים, אחרי 20 שנה שאתה מתנדב ונותן והכל להגיע לסיטואציה כזאת. חוויתי גם סוג של טראומה אחרי זה".
חוקרת: "אתה חושב שהיה אפשר להתנהל באירוע באופן אחר?"
ברלין: "אני חושב שאם הייתי שוטר קבע אולי הייתי מתנהג בצורה אחרת".
חוקרת: "מה היית עושה אחרת? אם היית שוטר קבע?"
ברלין: "הייתי מנהל את האירוע בצורה אחרת. מנסה להימנע מלהגיע איתו בכלל למעצר".
….
חוקרת: "אתה מבין שכל אדם אחר ששומע שהוא 'לא איתנו' היה קודם כל קם, לבדוק מה קורה לבן אדם?"
ברלין: "אני באתי לקום, חיכיתי עד שלירן יבוא עם המפתחות בשביל לשחרר את האזיקי ידיים".
חוקרת: "בסרטון לא רואים שקמת".
"לא מבין ברפואה"
כשנשאל האם לא הבין שהוא מגביל את תנועת בית החזה הנשימה של גדידיאן, שהוא כבד משקל בעצמו, התעקש שלא ישב על המנוח ולא הקשה עליו לנשום. גם כשחוקרת מח"ש עימתה אותו עם ממצאי חוות הדעת הפתולוגית שלפיה גדידיאן מת מחנק, תשובתו של ברלין הייתה שהוא "לא מבין במושגים רפואיים".
חוקרת: "המנוח היה כבד משקל שהושכב על הרצפה כשהוא שוכב על הבטן לדקות ארוכות. אתה יודע שמנח זה מקשה לבן אדם על הנשימה?"
ברלין: "לא".
חוקרת: "אם תשכב על הבטן כמה דקות אתה חושב שתוכל לנשום באותו אופן שאתה נושם עכשיו?"
ברלין: "אני לא יודע, אני לא איש רפואה".
….
חוקרת: "מתיאור של אחד העדים באירוע עולה שאתה נשענת עם משקל הגוף שלך על אזור הגב התחתון והצלעות של המנוח. מה יש לך להגיד על זה?"
ברלין: "אני לא זוכר דבר כזה".
….
חוקרת: "האם יש לך מה להוסיף?"
ברלין: "אני מתנדב 20 שנה. כל התקופה הזאת תמיד הייתי עוזר ושמחתי לעזור. אחרי אירוע הזה הייתי במצב לא הכי טוב שיש ואני משתתף בצער המשפחה".
חוקרת: "מה הכוונה היית במצב לא הכי טוב יש?"
ברלין: "ישב לי בראש כל הסיטואציה".
כוח סביר?
חרף הסרטון שמתעד את ההידרדרות האלימה שגרמה למוות של דידיאן ועדויות השכנים שלפיהן ברלין ישב על גדידיאן במשך דקות ארוכות ללא כל הצדקה והשוטרים התרשלו בהבנת הסיטואציה וכשלו בהתנהלותם, המחלקה לחקירות שוטרים העדיפה את גרסתם של השוטרים והודיעה לאחרונה על סגירת התיק נגד ברלין.
בהחלטתם הסבירה מח"ש כי השוטרים "נקטו בכוח סביר נסיבות העניין". באשר לברלין נכתב כי הוא "רכן מעל פלג גופו התחתון ונמנע מהטלת מלוא כובד משקלו במהלך פעולת המעצר".
במח"ש הוסיפו כי הצוות הרפואי של מד"א שנכח במקום לא הבחין בבעיה קלינית במנוח ולא ציפה להידרדרות במצבו. על כן מדובר במוות בלתי צפוי שהשוטרים לא יכלו לצפות.
בכך הם התעלמו מכך שצוות מד"א נראה בסרטון אדיש לגמרי למצבו של גדידיאן, ולמעצר האלים שלו. צוות מד"א התעלם מכך שהשוטר ברלין המשיך לשבת על גדידיאן גם לאחר שאיבד את הכרתו.
מותו של אדם פגוע נפש ששוטר יושב עליו במשך דקות ארוכות כשהוא כפות ומנוטרל, גם כשהוא משתין על עצמו, כשהוא צועק שכואב לו ושזעקות הכאב שלו ושהוא נחנק זוכות להתעלמות ואדישות מוחלטת, וגם כשכבר איננו בהכרה, היא בעיניהם תוצאה בלתי צפויה שאיש לא יתן עליה את הדין.
תביעת נזיקין שהגישה משפחתו של גדידיאן, אלמנתו ושמונת ילדיו, באמצעות עו"ד יראון פסטינגר אולי תשנה את התוצאה.