הנוף הפסטורלי בחוף מגדים, צפונית לעתלית, הופרע בשבוע שעבר כששתי גופות עגלים נסחפו אל החוף. מקרים דומים דווחו גם באשקלון ובשמורת חוף גדור, סך הכל ארבעה עגלים שהושלכו לים מספינות יבוא עגלים חיים לפיטום ושחיטה בשבועיים.
לטענת ירון לפידות, המוביל את פרוייקט ״ישראל נגד משלוחים חיים״ בעמותת חופש לבעלי החיים, מספר הדיווחים הדומים המתקבלים בעמותה רק עולה משנה לשנה, יחד עם הזינוק במספר המשלוחים החיים לארץ.
״העגלים שמגיעים לחופים הם אלו שחלו או קרסו במהלך המסע", הוא אומר. "לא ברור אם הם מושלכים לים בעודם בחיים או כשהם כבר מתים. ברוב המוחלט של המקרים הם נמצאים בלי סימן מזהה עליהם. או שמורידים להם את הראש, או שמורידים להם את האוזן או רק את התג המזהה".
על פי נתוני משרד החקלאות, מספר העגלים שיובאו ארצה במשלוחים חיים ב-2022 גדול פי 2.3 לעומת מספר העגלים שנת 2014, ערב הורדת המכס. גם השנה המגמה נמשכת, עם יותר מ-220 אלף עגלים וטלאים שהגיעו לישראל במשלוחים חיים, 20 אחוז יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. עד סוף 2023 תחצה ישראל מספר אדיר של מיליון בעלי חיים מיובאים למשק הבשר. ״האוכלוסייה בטח לא גדלה פי ארבע בעשור, גם הגרגרנות לא גדלה פי ארבע", אומר לפידות. "מה שגדל זה עסקנות היבוא״.
הגידול העקבי במספר המשלוחים החיים הוא תוצר של רפורמה בשוק הבשר שהוביל משרד החקלאות במאי 2014 שכללה את ביטול המכס על יבוא עגלים במשלוחים חיים בטענה שהדבר יוביל להגברת התחרות בענף ולהורדת מחירים. מבדיקת המקום הכי חם עולה כי ממועד ביטול המכס ועד היום נרשמה עלייה של 16.8 אחוז במדד המחירים לצרכן, לק"ג בשר בקר טרי.
שנתיים לאחר הביטול קבע דוח רשות התחרות כי שוק הבשר הטרי סובל מעודף ריכוזיות וכי בכל הקשור לבשר טרי כשר מדובר בדואופול שנשלט בידי שתי שחקניות באופן כמעט בלעדי לאורך כל שרשרת האספקה – תנובה וחברת דבאח. החל מיבוא העגלים במשלוחים, דרך בעלות על תחנות ההסגר, בעלות על חוות הפיטום ועל המשחטות עצמן.
גם דבאח וגם תנובה, המחזיקות יחד בכ-80 אחוז מהשוק, הן שחקניות מפתח גם בשיווק הבשר לצרכן הסופי. לא תחרות ולא ירידת מחירים – מתנה לספקי המזון הגדולים ביותר במשק על חשבון הציבור.
15 יום בלב ים
ביום שלישי אמורה הייתה להגיע לנמל בחיפה ספינת הובלת בעלי החיים "אורנוס". בימים האחרונים עקבנו באמצעים שונים, אחר מסעם של 7,200 טלאים ועגלים שיצאו על הספינה מפורטוגל ב-5 באפריל, מעט אחרי חצות.
ביחס לספינות משלוחים אחרות היא נחשבת לקטנה, לפידות אומר שיש גם משלוחים עם 30 אלף עגלים. לפידות ושאר המתנדבים והפעילים של ״ישראל נגד משלוחים חיים״, מתעדים את המשלוחים החיים לישראל כבר תשע שנים, סך הכל 1,052 אוניות עד היום.
מתחילת השנה, יותר מ-125 אלף מבעלי החיים במשלוחים הגיעו מפורטוגל, ששולטת ב- 60 אחוז מהשוק. זמן ממוצע של הפלגה מפורטוגל לישראל עומד על 11 ימים. מסמך הוראות רווחת בעלי חיים בהובלה ימית של השירות הווטרינרי במשרד החקלאות, קובע כי משא מעל עשרה ימים מחוייב בנוכחות וטרינר ממדינת המוצא.
לא ברור אם היה וטרינר על הספינה ואם מישהו בדק בכלל את הסוגייה. ״היינו בפגישה במשרד החקלאות עם ראש השירות הוטרינרי", אומר לפידות. "שאלתי על ביצוע של חלק מההוראות של היחידה שהוא עצמו מנהל. הוא אמר לו שהוא בחיים לא שמע על מסמך כזה״.
אורנוס הפליגה לאט במיוחד, כמעט שבועיים עד שנראתה סמוך לחופי ישראל. בסביבות 13:00 היא הגיעה. מעקב הלווין אחר מיקום הספינה הראה כי היא נמצאת מחוץ לנמל אך לא נכנסת, ככל הנראה בגלל עיכובים בפריקה של אוניות קודמות. מבחינת לפידות זה שגרתי לחלוטין, הוא מוכן בכל רגע להתמקם מחוץ לנמל אבל לאורך השנים צבר ניסיון בסבלנות ״אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, זה גם יכול לקחת 30 ו-40 שעות״.
המסע של הטלאים והעגלים על אורנוס לא החל רק לפני שבועיים. בתוך פורטוגל הם עברו נסיעות ארוכות וצפופות מהחוות שבהן נולדו והופרדו לאחר ימים ספורים מאמא שלהם. ישראל היא המדינה היחידה שפורטוגל מייצאת אליה עגלים וטלאים, מה שלאורך השנים הביא להקמת ארגון מקומי מקביל נגד המשלוחים שמתעד גם בצד השני, עד שהם עולים לאוניה.
״ים לא נועד לבעלי חיים", אומר לפידות. "תחשוב על אלפי עגלים יחד, כל אחד מייצר 22 ק״ג של צרכים ביום ופולט חום גוף אדיר. מהשתן שהם נמצאים בו מתחיל להצטבר גז אמוניה שמעוור אותם. הסיפונים שלהם בדרך כלל מתחת למפלס המים וללא חלונות״. את האוורור וויסות הטמפרטורה בתאים פתרו בעזרת מאווררי ענק רועשים במיוחד, שרק מוסיפים לעגלים לחץ. מה גם שעדויות רבות שהופיעו בדוח מבקר המדינה שעסק במשלוחים החיים תארו י פעמים רבות מערכת האוורור תקולה
"תחשוב על אלפי עגלים יחד, כל אחד מייצר 22 ק״ג צואה ביום. מהשתן שהם נמצאים בו מצטבר גז אמוניה, שמעוור אותם"
גיל הגריטה הממוצע לאוניות משא בעולם הוא 30, הגיל המוצע של אוניות משלוחים לישראל הוא 38-40, יש גם אוניות שיוצרו לפני 50 שנה ועשו הסבה. "הן פשוט לא מתאימות למטרה שהן משמשות״, אומר לפידות.
אורנוס כבר בת 41, מתמונות הלוויין נראה שלא הושקע כסף גדול מדי בהסבתה. בישראל אין חוק המחייב אוניות בגריטה, וגם אם היה כזה הוא לא היה תקף במקרה של אורנוס שכן היא מפליגה תחת הדגל של סיירה לאון וכפופה לחוקים הימיים שלה.
הם מתים מפחד
7,200 הטלאים והעגלים על אורנוס המתינו מחוץ לנמל עוד 12 שעות אחרי הפלגה של למעלה משבועיים. ״כשהעגלים מגיעים לארץ, הם מפחדים נורא. השינוי הפתאומי אחרי ימים ארוכים בחושך ורעש ותחת לחץ נפשי בלב הים בלי שהם מסוגלים להבין מה הם עוברים, מתחלף בבת אחת לאור שמש של ישראל ורעש אחר, של נמל״, אומר לפידות.
אלא שפס היצור של שוק הבשר הישראלי לא משאיר להם זמן להתרגל, ומהר הם מוצאים עצמם על רמפות בדרך למשאיות שיקחו אותם לתחנות ההסגר. ״הם גורים, רובם בסך הכל בני חודש-חודשיים", אומר לפידות. "הם מתים מפחד, אז הם קופאים במקום".
״לכן במעברים ממקום למקום יש הכי הרבה תיעודים של אלימות״, אומר לפידות. "יש לנו אין ספור תיעודים של שוקרים חשמליים. כשהם יוצאים מהאונייה למשאית זה שוקר, וכשיוצאים מהמשאית להסגר זה שוקר״. בנוהל היבוא של השירות הווטרינרי נכתב כי ניתן להשתמש בשוקר חשמלי כמוצא אחרון. השאלה היא מי מגדיר מהו מוצא אחרון, כמה ניסיונות דרושים בפתרונות אלטרנטיביים לפני שמגיעים למוצא האחרון וכיצד זה נאכף.
"במעברים יש הכי הרבה תיעוד של אלימות: כשהם יוצאים מהאונייה למשאית זה שוקר, וכשיוצאים מהמשאית להסגר זה שוקר"
"בעבר היה לנו תיעוד של שבירת זנב. פיצצו את העגל במכות, שברו לו את הזנב ואז משכו אותו מהזנב השבור. יש לנו וידאו של פועל שעומד וקופץ על גב של עגל שפחד מדי ולא הסכים לזוז. הרביצו לו עם רצועה עבה ואז פשוט עמדו עליו. אינספור קרניים שבורות".
רק באמצע הלילה החלו לפרוק את אורנוס ואת 7,200 בעלי החיים ממנה, אחרי שבמשך שעות האונייה הסתובבה מול הנמל בחיפה. לאחר שעגנה, הגיע שלב הבירוקרטיה של המכס, של הוטרינר הממשלתי ולאחר מכן של הפריקה למשאיות.
מחוץ לנמל עמד ירון לפידות, על אי התנועה בו יש את התצפית הטובה ביותר על הרציף בו אורנוס עוגנת, ובסמוך למעגל תנועה שמחייב המשאיות להאט, כך שיוכל להקיף אותן ולתעד את העגלים.
כך הוא ואנשי העמותה מתעדים כל משלוח ומשלוח. כל משאית נרשמת בטבלה. אחרי הנמל ירון נכנס חזרה לרכב ונסע דרומה, לכיוון תחנת ההסגר במושב ירחיב, זאת בעקבות מידע שהוא קיבל בזמן שתיעד את המשאיות בנמל.
גם בכניסה להסגר אנשי העמותה חמושים מצלמות מתעדים כל מה שאפשר, כאשר הרגל של אחד העגלים נתקעה בברזלי המשאית, הם סייעו לו להכניס אותה פנימה במהרה לפני שהרמזור יתחלף והמשאית תמשיך בנסיעתה.
20 אחוז הברחות
שוק הבשר פועל במחשכים ובהעדר עין ציבורית לוחצת, הפיקוח הממשלתי הפך חובבני במקרה הטוב, ובמקרה של הנתון הבא אולי מוטב לומר רשלני: בשנת 2021, יותר מ-40 אלף עגלים שיובאו במשלוחים החיים -כ-20 אחוז מכלל בע"ח שהגיעו במשלוחים החיים באותה שנה – הוברחו ארצה או ״דווחו בחסר״, כפי שכתב מנהל השירותים הווטרינריים, ד״ר תמיר גשן בדוח יכולת המעקב של השירות הווטרינרי במאי האחרון.
אז איך מבריחים 40 אלף עגלים לארץ? תהליך היבוא מחייב הוצאת רישיון, שבו מצוינת מכסת היבוא המקסימלית. העגלים או הטלאים חייבים לשהות בהסגר במדינת המוצא לצורך קבלת תעודת בריאות חתומה על ידי וטרינר מקומי. התעודה מפרטת על כל בעל חיים מיובא, על פי תג זיהוי ומספר.
תעודת הבריאות היא למעשה קובץ של דפים, שכל אחד מהם כולל כמות עגלים או טלאים שיכולה להיכנס בגודל הדף. זה אינו קובץ ממוחשב וכך, מספר התעודות או המספר הסידורי שלהם לא מדווח בצורה רשמית בין המדינות, וכך היבואן יכול להחליט כמה רשימות יעביר למפקחי המכס ולשירות הווטרינרי בנמל, שאמורים לבדוק את ההתאמה בין תעודת הבריאות לרישיון הייבוא. חלק מהדפים הוא פשוט לא מציג.
"היבואן יכול להחליט כמה רשימות יעביר למפקחי המכס ולשירות הווטרינרי בנמל, שאמורים לבדוק את ההתאמה בין תעודת הבריאות לרישיון הייבוא"
״ככל שמערכות הפיקוח והמעקב רופפות יותר, גדל הפיתוי לעבור על החוק בכדי להגדיל רווחים כלכליים״, כתב גושן בדוח שלו והזהיר: ״ראש מקנה (בקר וצאן, ד"ז) שאינו מזוהה במערכות הרגולטור, בכל זמן נתון, עלול להוות גורם מפיץ מחלות וכן נתון לסיכון פגיעה ברווחתו״.
היעדר רישום פרטני
מהנמל, מגיעים בעלי החיים להסגר של שמונה ימים, על מנת לוודא שהם לא מביאים איתם מחלות מארצות המוצא. הלשכות הווטרינריות המחוזיות אמורות לפקח על הנעשה בהם. מדובר בהסגרים שנמצאים בבעלות פרטית, כתוצר הליך הפרטה של שירות ההסגר הממשלתי, בניסיון לאפשר את הגדלת היבוא.
״אין מדיניות סדורה לגבי דיווח הגעה של המשלוח להסגר״, כותב גשן. ״כשמשלוחים מגיעים להסגר, הדיווח נעשה על ידי היבואן באופן לא אחיד ומשתנה בין הלשכות השונות. בזמן השהות בהסגר, מגיעים הרופאים של הלשכה המחוזית לבצע חיסון פה וטלפיים. הדיווח לגבי החיסון לא נעשה ברמה פרטנית״.
״אין מדיניות סדורה לגבי דיווח הגעה של המשלוח להסגר. כשמשלוחים מגיעים להסגר, הדיווח נעשה על ידי היבואן באופן לא אחיד"
באף שלב אין רישום פרטני על פי תג זיהוי, גם אם אחד מהם חולה יכולת המעקב האפידמיולוגית לא קיימת.
״נמצא כי שום נוהל אינו מפרט את תדירות הפיקוח על מקומות ההסגר ועל בריאות המקנה השוהה בהם ואת אופן הפיקוח עליהם", כתב מבקר המדינה בדוח מ-2020. "כמו כן – אין נוהל הקובע אילו בדיקות נדרשים הווטרינרים לבצע בקרב המקנה ומתי יש לבצען; אילו חיסונים חובה לתת למקנה, וכיצד יש לטפל בממצאים חריגים ולעקוב אחריהם. בפועל, בהיעדר נוהל כתוב, הווטרינרים בלשכות מפקחים על מקומות ההסגר בהתאם להנחיות שקיבלו בישיבות, בעל פה, לפני יותר מארבע שנים ממנהל השו"ט בשדה דאז״.
על פי החוק, יציאת עגלים מהסגר למפטמה כרוכה בהנפקת ״היתר העברה״ בלשכה הווטרינרית המחוזית, לאחר שהיבואן העביר מידע פרטני של בעל חיים על פי תג זיהוי, את פרטי היבואן ופרטי המפטמה אליה העגלים יועברו, וכן תשלום אגרה בהתאם למספר העגלים. בפועל, השירות הווטרינרי מאפשר ליבואן להעביר את המידע 72 שעות לאחר יציאת המשלוח מתחנת ההסגר ובכך הופך את כל השהייה בהסגרת למיותרת מבחינה רפואית ולהפסד כלכלי לקופה הציבורית.
מערכת ״ראש-בקר״ היא מערכת ממוחשבת שנועדה לעשות סדר ולספק למי שאמון על בריאות הציבור כלים לפקח על משק הבקר. זאת בעיקר בהיותו מאגר המידע שיודע הכל על כל ראש בקר בישראל. בערך. הרמה הטכנולוגית שלה כה ירודה, שעל פי התיאור של גשן את חווית המשתמש של נמגדלי ויבואני הבקר, ראה שהם עושים ממנה ומהפיקוח הממשלתי צחוק.
״עובד הכניס את מספר תעודת הזהות של בעל המשק שלו ולא את מספר התג של העגל״, גם במקרה הזה, אין מעקב אחר דיווח חסר. "אם הוזנו שלוש ספרות או ספרות שלא קיימות במרשם האוכלוסין, לא קופצת התראה של תעודת זהות לא נכונה״ הוסיף גושן.
גם בנמל וגם לאחר ההסגר בלשכה, הרגולטור למעשה מתבסס רק על מספרים שהיבואן מספק ובאף שלב לא נערכת ספירה בלתי תלויה. ״חוסר הזיהוי והספירה בפועל מאפשר לראשי מקנה לזלוג למקומות אחרים בארץ ללא מעקב, ולגרום למחלות בעלי חיים להתפשט במשקים״. יתרה מזאת, המידע שנאסף בנמל מרישיונות היבוא ותעודות הבריאות מוזן בכלל במערכת שונה – מערכת ״יבוא-יצוא״. רק בסוף ההסגר העגלים (ולא הטלאים, שלגביהם אין חובת דיווח פרטנית כלל) אמורים להרשם במערכת ״ראש-בקר״.
בנוסף, אין דיווח על בעלי החיים שחלו ומתו בהסגר או במפטמה, ואין דרך לדעת אם הדביקו עגלים נוספים. גופות אמורות להגיע למכון כילוי ושם להיות מדווחות על ידי וטרינר ממשלתי. בפועל, גם שם הדיווח לא נעשה לפני השמדת הגופה. לפעמים מכיוון שהם כבר מתו, היבואן לא טורח להזין את פרטיהם במערכת לאחר מכן. הדוח של גשן מפרט פערים חמורים גם במערכת הפיקוח על בתי המטבחיים, שזו מערכת דיגיטלית נוספת. גם שם הדיווח לא נעשה לפי זיהוי פרטני, אלא כמותי בלבד. בשלב הזה, במידה ואחד העגלים היה חיובי לחיידק כלשהו, מלאכת החיפוש כבר כמעט בלתי אפשרית ולכל הפחות תהיהה כרוכה בריקול של מוצרים, כאשר גשן מזהיר גם מסגרים מקומיים.
שובה של השחפת
״יבוא בעלי חיים ומוצרים מן החי מחו״ל מהווים גורמי סיכון קבועים לחדירת גורמי מחלות מגיחים (שמוגרו בעבר מישראל – ד"ז)״, נכתב בפתיח לדוח השירות הווטרינרי השנתי האחרון. זאת על רקע התמודדות השירות עם התפרצות של מחלות רבות בשנים האחרונות, כאשר שחפת בקר, מחלה חמורה, שעלולה לגרום למוות, מדאיגה במיוחד. גם בני אדם וגם בעלי חיים יכולים להידבק בה באמצעות מגע ישיר עם בעלי חיים נגועים, שאיפה של חלקיקים נגועים מריאות בעלי חיים שהשתעלו, חשיפה להפרשות וצריכת מוצרי בעלי חיים נגועים (חלב ובשר).
עד סוף 2018 נחשבה ישראל נקייה משחפת הבקר. בדצמבר 2018, בעת ביצוע בדיקה של אברי בעלי חיים שנשחטו בבית מטבחיים בדיר אל אסד, נמצא עגל נגוע בחיידק השייך לקבוצת חיידקי השחפת. העגל הובא לישראל באוגוסט של אותה שנה. מאז, מתפשטת המחלה במספרים גדלים והולכים והיא עדיין נמצאת בישראל. באופן חריג היא התגלתה גם בתשעה פינות חי וגני חיות פעילים.
דוח מבקר המדינה מ-2020, על יבוא עגלים לבשר, עסק בין היתר בהעדר הפיקוח של השירות הווטרינרי על מצב העגלים במדינות המוצא. בדוח הובא תיאור המקרה והתפרצות המחלה. ״חלק מהעגלים והצאן במשלוח נשחטו לפני שהתקבלו ממצאי הבדיקה המעידים על הימצאות החיידק בגופם. בעת לקיחת הדגימה, נחשפו לרקמה החולה עובדי המשק, עובדי בית המטבחיים, הוטרינר של בית המטבחיים והמפקחת הווטרינרית מהיחידה לפיקוח על מוצרים מן החי, ואף נמצא כי היא נושאת את החיידק וניתן לה טיפול תרופתי מתאים״.
בסוף 2021 מחלת ברוצלה אבורטוס, שלא נצפתה בישראל מאז 1985, התגלתה בשני משקים שונים בגולן. לאחר בדיקות נוספות נמצא כי רוב העדרים הודבקו וכי יש להמית את כל בעלי החיים. הבעלים של אחד המשקים נמצא חיובי לחיידק.
גם הטלאים המיובאים ארצה, במספרים גדולים בהרבה מהעגלים, הביאו להתפרצות של מספר מחלות שלא היו בארץ במשך זמן רב. לפי דוח השירות הוטרינרי, 67 כבשים חלו ומתו מאבעבועות הצאן וחשפו 800 נוספים למחלה, ששיעור הקטלניות שלה עמד על 70 אחוז – הגבוה ביותר שתועד.
בנוסף, לאחר שהעולם הוכרז נקי ממחלת דבר הבקר, התפרצה לאחרונה מחלת דבר הצאן, שעלולה להדביק גם עדרי בקר.
שימוש גובר באנטיביוטיקה
מגמת ההתפרצות המחודשת של מחלות מדאיגה במיוחד, גם לאור השימוש הגובר באנטיביוטיקה לאורך כלל השרשרת האספקה, אשר גרם לכך שחלק מהחיידקים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה וכן יכולת להדביק גם בני אדם, מבלי שיש לשירות הווטרינרי יכולת לפקח על כך.
על פי משרד הבריאות, בישראל מתים מזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים עמידים כ-5,000 איש בשנה, מתוכם בין 125 ל-250 בעקבות חיידקים זואונוטיים (חיידקים שמקורם בבעלי חיים ומסוגלים להדביק בני אדם, ד"ז) עמידים.
לפי דוח בחינת שימוש באנטיביוטיקה, ישראל נמצאת במקום הראשון, בפער אדיר, ביחס למספר בעלי החיים וכמות האנטיביוטיקה במשקים, ביחס למדינות שנבדקו בארגון הבריאות האירופי. מדובר במגמת עלייה שנמשכת מ-2018 ועד היום בעקבות הקלה בפקודת הרוקחים שאפשרה יבוא מקביל של תרופות גם אם לא עברו רישום באגף הרוקחים.
הגידול המשמעותי ביותר נרשם בחמש השנים האחרונות בשתי קבוצות אנטיביוטיות, Tetracyclines ו-Polypedtides. הראשונה כוללת מספר תרופות נפוצות עם טווח פעולה רחב. הקבוצה השנייה כוללת את מולקולת קוליצ׳ין, שנמצאת גם בשימוש רפואי בבני אדם, אך השימוש בה מדאיג בהרבה – זו אנטיביוטיקת ״מוצא אחרון״ שניתנת לחולים, רק לאחר שנמצאה עמידות של חיידקים לאנטיביוטיקות אחרות, מהקבוצה הראשונה לדוגמא.
משפחת התרופות האנטיביוטיות Fluoroquinolones נמצאה בחריגות גבוהות בסקר שאריות תכשירים אנטיביוטיים במוצרי מזון מן החי. ״משפחה זו מהווה בעיה מבחינת עמידות חיידקים וחשובה עבור טיפול בבני אדם״, כתבה הוטרינרית הממשלתית ד"ר נעמה סטורלזי שבחנה את השימוש באנטיביוטיקה במשק החי במסמך שפורסם רק לפני מספר שבועות. ״נכון להיום אין חקיקה שמחייבת לתעד את ההיסטוריה הרפואית של משקי בעלי החיים וכתוצאה מכך אין מעקב, אין פיקוח ואין אכיפה״, הוסיפה.
לשירות הוטרינרי אין את המידע הרפואי הכולל על משק החי בישראל, וודאי שלא התרופתי. גם לא בחלוקה גסה לענפי משק ובוודאי שלא על פי זהות המגדלים החורגים במתן תכשירים אנטיביוטיים ומסכנים את הציבור.
אם המצב הקיים ימשך, מבהירה סטורלזי, ״צפויה להיווצר עמידות חיידקים לתכשירים אנטיביוטיים שאינה ניתנת לניטור, עד לרמה שלא יהיה ניתן לטפל במחלות. חיידקים אלו עוברים לבני האדם וגורמים למחלות ללא מרפא שמסכנים את בריאות בעלי החיים והאדם״.
אם המצב הקיים ימשך, צפויה להיווצר עמידות חיידקים לתכשירים אנטיביוטיים שאינה ניתנת לניטור, עד לרמה שלא יהיה ניתן לטפל במחלות
מאז 2018 ותחילת היבוא המקביל של תרופות לא רשומות בישראל, החלו חברות התרופות לשווק את התכשירים באופן ישיר למגדלים, שרוכשים כמויות חריגות גם בלי מרשם של וטרינר. ״לפי עדויות של רופאים וטרינרים ופקחים מהשטח, הסוחרים של חברות התרופות מגיעים למשקים כדי למכור תרופות עם יפוי כוח של הווטרינר העובד בחברה", כותבת סטורלזי. "בדרך זו ייתכן ניגוד אינטרסים בין ספק התרופות לבין צרכי המשק״.
בהעדר חובת דיווח, כותבת הדוח נאלצה להתבסס על סקר וולונטרי שהופץ בין חברות התרופות ועל סקר נוסף שנשלח למגדלים. שני שליש מהמשיבים הודו כי הם לא מקיימים בדיקות וטרינריות שגרתיות, אלא רק על פי הצורך. עוד נמצא כי נעשה שימוש נרחב בתכשירים לזירוז גדילה. ״רוב חיות המשק נמצאות בגידול אינטנסיבי ולכן צפוי כי ייעשה שימוש באנטיביוטיקה למניעת מחלות ושיפור ביצועים. הרגולטור משער שהשימוש בפועל נרחב יותר מאשר המוצג בתוצאות הסקר״.
השימוש העודף פוגע גם במי שלא אוכל מוצרים מן החי, ״90 אחוז משאריות התכשירים מחלחלות לקרקע ומשם למקורות המים דרך הפרשותיהם, באלו נעשה שימוש כזבל לדישון חקלאי והשקיה במי קולחין״, כתבה בדוח. בעוד נושא מי הקולחין המטופלים ממשקי החי ומכילים שאריות תרופות נבדק בימים אלו סטורלזי טוענת כי ״הטיפול בזבל בעלי חיים והשימוש לדישון הסביבה לקוי בחסר״.
על פי נתוני ה-OECD, הנזק הכלכלי מהדבקת בני אדם בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שמקורם במשק החי עומד כיום על 2.69 מיליארד שקל בשנה, זאת ביחס למספר המתים מחיידקים כאלו כיום כפי שמדווח משרד הבריאות. האומדן לא כולל הפסדים הנוצרים מתמותת בעלי חיים כתוצאה מעמידות לחיידקים, אובדן למשק של מזון מן החי, מספר ושווי ימי מחלה של עובדים שנדבקו בחיידק עמיד, עלות תרופות ואובדן ערך קרקע שהורעלה מחלחול שאריות.
לאור תמונת המצב של הפיקוח רשלני, גם ברמה הבריאותית, גם ברמה הכלכלית וגם ברמה הטכנולוגית קשה לתפוס שחוק ההסדרים שאושר בממשלה ובקרוב תצביע עליו הכנסת בקריאה שלישית, מבקש הקלות נוספות ביבוא וברגולציה של השירות הווטרינרי והעברה של סמכויות פיקוח עצמי ליבואנים והיצרנים תוך הוצאת משרד הבריאות מהתמונה.
ממשרד החקלאות נמסר: "בעקבות התקלה במערכת ראש בקר וכדי למנוע מצבים של תקלות בקליטת ראשי בקר למערכת, נאסר השימוש בהיתר ידני, ופותחו אפליקציות ייעודיות המשמשות את היבואנים לדיווח על כל כניסה או יציאה של בקר, כך שכיום כל פעולה מתועדת ועקיבה.
במקביל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר מפתח מערכת פיקוח חדשה שתאפשר תיעוד ומעקב גם בהגעת הבקר למשק בגבולות ישראל, ובמקביל כבר החל לגבש את תיקוני החקיקה שיידרשו במסגרת זו. השינוי במערכת הבקר יכלול היתר ממוחשב, שיחייב את היבואן לדווח גם בכניסה וגם ביציאה.
ההסגר הינו נפרד מהדיווח ומהיתר ההעברה, ונחיצותו באה לידי ביטוי בגילוי מחלות לפני ותוך כדי ההסגר, ואף היו מצבים שנדרש בהארכת ההסגר. חשוב לציין כי בכל הנוגע לאי מסירת תעודות בריאות, מדובר בטענות חסרות בסיס, לא היה ולא נברא שכן אין פורקים את האונייה ללא הצגת תעודת בריאות (!).
אורך המסע משתנה בהתאם לתנאי הים, מזג האוויר ומאפייני האונייה, ולא כל המסעות מפורטוגל עולים מעל 9 ימים. בעקבות המידע שהעברתם, השירותים הווטרינרים יפיצו הבהרה ליבואנים שתחדד את החובה לעמוד בליווי רופא וטרינר במסע שאורכו המתוכנן הוא למעלה מ-10 ימים.
אבעבועות ודבר הצאן אינן מדבקות לבני אדם, ולכן אין בהן כל סכנה לבריאות הציבור. בכל מקרי ההתפרצויות בצאן מיובא, ההדבקה הייתה דווקא מצאן מקומי ולא מזה שהגיע מיבוא. היקף התחלואה בעדרי הצאן בישראל נמוך, ואינו עולה על אחוז אחד בלבד מהעדרים בשנה, לכל אחת ממחלות אלה. זאת ועוד, על פי מידע ממשרד הבריאות, לא נמצא בעשורים האחרונים בישראל ולו מקרה אחד מוכח של הדבקת אדם בשחפת הבקר.
שחפת הבקר התגלתה בשנים האחרונות בישראל ב-4 רפתות, 3 מתוכן בעמק הירדן. בעקבות זאת, נערך ניטור יזום בכל הרפתות בעמק הירדן ואזור רמת הגולן, ולא אותרו רפתות נגועות נוספות. ברפת הרביעית אותרה פרה נגועה אחת ועד כה לא אותרו מקרים נוספים. האיתור של מקרי השחפת נעשה באמצעות ניטור שוטף בבתי מטבחיים, ובמשק נגוע מבוצע תהליך ניקוי בהתאם למקובל בארץ ובעולם. יובהר כי באף אחת מהרפתות הנגועות, לא קיים מגע של הבקר המקומי עם בקר מיובא. חשוב להזכיר כי במדינות השכנות לנו המחלה קיימת ויכולה להיות מופצת גם דרך חיות בר".