״אדם פחות יציב ממני היה משתגע״, אומר מ׳, חייל ששהה בכלא 10 מעל שנה, ומעיד על תנאי כליאה בלתי אפשריים, השפלות וצוותי פיקוד שלא עוברים הכשרה מספקת מנת להתמודד עם האסירים. ״הדרך שלי להתמודד הייתה לחזור בתשובה, האפשרויות הן או להשתגע מחוסר מעש או ללמוד תורה, אין שום תוכניות שיקום או העשרה, הכלא לא מותאם לשהות ארוכה של חיילים, ומי שלא דואג להחזיק את עצמו בקו השפיות פשוט משתגע.
על יחס הסגל מספר מ': "ברגע שחייל מדבר עם ידיים הם ירביצו לו. מכות, צעקות, גז פלפל, איומים. אני שמעתי שם צעקות שאתה לא מבין… צועקים עליך, משפילים אותך, אתה תהיה שלול טלפונים וקנטינה. אנשים חוזרים מהכלא בשוק".
"יש הרבה שיעורי תורה", מספר כלוא אחר לשעבר. "בשני ובחמישי יש רב קבוע, ולפעמים יש רבנים נוספים שבאים באופן ספונטני. הרבה הולכים לשיעור כי זה הדבר היחיד שיש לעשות. זה קצת עוזר לשבור את השגרה. זה הדבר היחיד אפשר להישען עליו, על הקדוש ברוך הוא. ואז חיים בין תפילות וארוחות. החיים שם זה רוטינה רובוטית ומשעממת. אפשר להשתגע".
״מדובר בתקופה הכי שחורה בחיים שלי״, מעיד חייל ששהה בכלא 10 ארבעה חודשים בגין עריקות. ״בחורף קור כלבים, בקיץ חום בלתי נסבל, אין מזגן, אין חימום, שבעה חיילים נעולים בתא קטן ופשוט מזיעים את חייהם אחד על השני. במרכז התא יש מאוורר קטן, היינו שוכבים על הרצפה כדי להתקרר קצת בקיץ ומדליקים את המים החמים כדי להתחמם בחורף ואפילו לישון עם כרית אסור לנו. יש לי צמרמורת רק מלהיזכר בתקופה הזו״.
העדויות אשר מגיעות מתוך כלא 10 מציירות תמונה של מערכת מיושנת ומנותקת שלא מותאמת לעידן הנוכחי, בניגוד להבטחות לתיקון מערכת הכליאה הצה"לית שליוו את הקמתו. מתקן הכליאה החדש, שבו הושקעו 230 מיליון שקלים, נועד להחליף את כלא 6 וכלא 4 הישנים והידועים לשמצה, אשר נסגרו לאחרונה. בכלא, המכונה ״נווה צדק״ ושוכן בסמוך לצומת בית ליד, יש 22 מבנים המחולקים לחמש פלוגות כליאה לגברים, המסווגות לפי סוג העבירות. בנוסף, יש עוד פלוגת כליאה אחת לנשים. בכל פלוגה יש 20 תאים, בהם כלואים 7 אסירים, בסך הכל יכול בית הכלא לאכלס כ-940 כלואים בבת אחת.
"חליפה שיקומית לחייל ולחיילת"
"מטרת 'נווה צדק' היא להתאים חליפה שיקומית לכל חייל וחיילת שיגיעו לכאן, בתחומי החינוך, השיקום והחזרה לשירות תקין או לאזרחות תקינה. נעסוק בבגרויות, במקצוע לחיים, בעבודה ובחינוך – המפקדים בכלא מוכוונים למשימה הזו והוכשרו לכך, והקמתו מהווה בשורה גדולה לצה"ל", אמרה אל"ם מיטל שושן, ראש מחלקת השיטור בצבא, בכתבה שעלתה לאתר של צה"ל עם פתיחת הכלא.
"כשאדם נכנס לכלא, נלקחת ממנו אחת מזכויות היסוד החשובות – החירות", אמר באותה כתבה קמצ"ר (קצין משטרה צבאית ראשי), תא"ל יאיר ברקת. "בצה"ל מבינים שעונש זה הוא קשה, ויש לנצל את זמן השהות של כל כלוא כדי לסייע לו להשתקם – או כדי שיחזור לצבא כחייל טוב יותר, או כדי שישתחרר כאזרח שיודע להסתדר במדינה, עם כלים וכוחות לשנות את הדרך ולהבטיח שלא יחזור לראות את כותלי הכלא מבפנים שוב".
במקרה זה, ההבטחות והמציאות לא נפגשו: "לחיילים אין תעסוקה בכלא", אומר אביו של חייל שהיה כלוא בנוה צדק במשך קרוב לשנה. "הם עובדים רק בעבודות רס"ר, לא לומדים, אין קורסים. זה מתאים לחיילים ששפוטים למספר ימים, אבל מי ששפוט להרבה זמן סובל, הוא לא יכול לשרוד את זה, זו פגיעה בנפש".
החיילים שנמצאים בכלא 10 מתוקצבים ב-14 שקלים ליום לרכישות בקנטינה, סכום שלא מספיק אפילו לקופסת סיגריות. "המשפחות לא יכולות להוסיף כסף על התקצוב, והם גם לא יכולים לצבור יותר מ-60 שקלים. לשם השוואה, אסיר פלילי שרצח ילד ושיסף את הגרון שלו מקבל 1,600 שקל בחודש כדי שיחיה איתם", אומר האב.
״החיים שם הם בגדר הישרדות", אומר כלוא לשעבר. "אם לא תנסה לעבור כל יום ביומו הסיכוי שתצא שפוי הוא אפסי. אני זוכר שהייתי חושב איך לחסוך סיגריות והאם לקנות שתייה או לא. אף אחד לא דואג לך ואתה חייב להיות חזק. עבור ילד בן 18 זו מציאות הזויה.
"הארוחות בחדר האוכל דלות מאוד. יש צמצום מטורף. היו הרבה ארוחות שהיינו מסיימים רעבים. אנחנו מתוקצבים בשניצל אחד לכל חייל, בארוחות בוקר שקית שוקו אחת בלבד. בצהל אומרים שצריך 250 גרם מנה בשרית, זה בערך שלושה שניצלים ואנחנו מקבלים אחד. כשהיינו אומרים למפקדים שאנחנו רעבים הם היו עונים לנו ׳תאכלו לחם׳״.
"היו הרבה ארוחות שהיינו מסיימים רעבים. כשהיינו אומרים למפקדים שאנחנו רעבים הם היו עונים לנו ׳תאכלו לחם׳"
מפקד לשעבר מהכלא מוסיף: "מה שקורה זה שהסגל לוקח לעצמו קודם כמה שהוא צריך ומה שנשאר מביאים לכלואים. לפעמים נשארים עוד 20 שניצלים והסגל היה זורק אותם".
אביו של החייל מספר כי הם אמנם הם הורשו להביא איתם אוכל בזמן הביקורים, אבל העצורים לא מורשים להכניס את האוכל לתאם. "היינו מגיעים לביקור פעם בשבועיים לחצי שעה", הוא אומר. "היינו אמורים להביא מוצרי מזון סגורים ומה שלא נאכל החזרנו הביתה".
גם ההתקשורת עם הבית מוגבלת. לחיילים הכלואים יש שבע דקות שיחה ביום, אבל לא בסופי שבוע, כי הכלא מתנהל במתכונת שומרת שבת. "גם בזמן שאתה מדבר בטלפון יש לידך עשרות אנשים שמחכים לדבר בטלפון וכולם חייבים לחכות באזור של הטלפונים", מספר חייל שהיה כלוא בנוה צדק. גם מכשיר הטלוויזיה שיש בכל חדר לא משדר בשישי ובשבת, וביום חול הוא נשלט על ידי הנהלת הכלא.
מה קרה לתומר אייגס
מתקן הכליאה ״נווה צדק״ עלה לכותרת לראשונה ב-18 למאי 2021, בעקבות פרשת מותו של קצין המודיעין תומר אייגס אשר נמצא מת בתאו בכלא. הפרשה היכתה גלים ברחבי המדינה, ובין השאר הועלו תיאוריות על אודות סיבות המוות של אייגס, אשר גרסו שהוא לא התאבד כפי שנטען. בהודעת הצבא לאחר בדיקת המקרה נקבע כי "כלל כיווני החקירה מוצו ולא נמצאו ראיות לכך שמותו נגרם כתוצאה מעבירה פלילית". לכן, קבעו בפרקליטות הצבאית, הוחלט להעביר את החומרים לבדיקה של המשטרה. לדברי המשטרה, המקרה עדיין בבדיקה.
אגף כוח אדם של צה"ל הקים לאחר המקרה צוות בראשותו של תא"ל (מיל') מיקי לוריא, בינואר פרסמה הוועדה את ממצאיה: "הוועדה המליצה לקיים המשך בקרה ומעקב ביחס למערך הכליאה, ביצוע עבודת מטה לבחינת סוגיות הנוגעות למעמדם של כלואים שהשתחררו משירות וממשיכים לשהות בכלא הצבאי, ובחינה נוספת של המענה הרפואי לכלואים בהתאם למאפיינים המיוחדים של מתקן כליאה צבאי".
משפחתו מסרה אז בתגובה כי "חובתו המוסרית של צה"ל הייתה ועודנה להפוך כל אבן על מנת לגלות את האמת, להבין איך בדיוק קצין צעיר בגופו ובנפשו – מת בגיל 24 בכלא צבאי מפוקח. מבחינתנו, כל הכיוונים נותרו פתוחים ואנו מקווים ומייחלים שטובי המומחים ממשטרת ישראל יוכלו להאיר את החקירה, לספק תשובות ולתת לנו קצת נחמה בתוך האובדן העצום שלנו".
״אני זוכר את הימים אחרי מקרה המוות״, מעיד חייל ששירת בסגל בית הכלא. ״אף אחד לא יודע באמת מה קרה שם, אבל אני יודע שהיו אמורים להיות מפקדים שמסתכלים על המצלמות בתא שלו מסביב לשעון. בנוסף, בניגוד לנטען, לקח לסגל יותר מרבע שעה להגיע לתא למרות שכל האסירים דפקו על הדלתות והתחננו שמישהו יגיע. לא משנה מה סיבת המוות הייתה, ההתנהלות של הסגל הייתה ביזיונית ומדובר במחדל. מדובר בשיקוף של חוסר המקצועיות בה מתנהל בית הכלא״.
"לא משנה מה סיבת המוות הייתה, ההתנהלות של הסגל הייתה ביזיונית ומדובר במחדל. מדובר בשיקוף של חוסר המקצועיות בה מתנהל בית הכלא"
״המפקדים פשוט לא יודעים איך להתמודד עם האוכלוסיה הזו״, מעיד ג׳ ששירת בבית הכלא כמפקד אסירים, ״מדובר בחיילים וחיילות צעירים שאין להם מושג איך להתמודד עם אסירים שתלויים בהם. בהרבה מקרים הם בכלל לא רצו להגיע לתפקיד הזה, וזה מורגש. אבל גם מי שכן לא מקבל הכשרה שתתן לו כלים להתמודד עם אסירים שלפעמים גדולים ממנו בכמה שנים, אז כמובן שהדרך הכי קלה זה לנצל את הסמכות שלך. וכשנותנים לילד בן 18 סמכות על אסירים שהוא רואה בהם לא יותר מחרקים, דברים לא נעימים עשויים להתרחש, והם מתרחשים״.
ג׳ מסמן את עצמו כעוף מוזר בבית הכלא, מפקד אכפתי וקשוב באופן יוצא דופן. היה לו חשוב להבהיר שהוא לא מאשים את מפקדי האסירים. לטענתו, גם הם קורבנות של המערכת אשר לדבריו ׳זורקת אותם למים׳ לתוך סיטואציה בלתי אפשרית וללא כלים מתאימים, כשהסוף, לדבריו, ידוע מראש.
״לא מדובר בעובד רס״ר שיכסח את הדשא פחות טוב, מדובר בילדים שמאמללים ילדים אחרים שתלויים בהם״, הוא מוסיף. ״אני זוכר שכשעברתי לשרת בכלא הלכתי על הדשא ומפקדת כלואים ראתה אותי וצרחה עליי. היא קיללה אותי והשפילה אותי. על כלב לא הייתי צורח ככה? כשאמרתי לה שאני חלק מהסגל ואני חדש פה היא התנצלה. אמרתי לה שגם אם הייתי כלוא אין לה שום סיבה לדבר אליי בצורה כזו משפילה״.
"כשעברתי לשרת בכלא, הלכתי על הדשא ומפקדת כלואים ראתה אותי וצרחה עלי. היא קיללה אותי והשפילה אותי, על כלב לא הייתי צורח ככה"
גם אביו של כלוא במקום מספר על יחס משפיל: "צריך לראות איך הקצינות שם מדברות להורים בביקורים. זה הילדים שלנו שם. אין להן ילדים, הן לא מבינות מה זה".
"הבעיה העיקרית היא שההכשרה לתפקיד היא גרועה מאוד", מוסיף ג', "המפקדים שלי לא ידעו ללמד אותי להתנהל עם כלואים בסיטוציות מורכבות מאוד. יש לך תא עם משתמט בדואי בן 30, חרדי בן 30 עם ילדים, נער שסחר בסמים, אחר שגנב נשק – לך תגרום להם לא לריב. אתה מקבל חבר'ה שלא סתם לא התגייסו לצבא – ובסוף הם מגיעים לכלא שזה עוד יותר קשה. יש חבר'ה עם מחשבות אובדניות.
סוהר לשעבר מספר על ההכשרה שעבר לפני הכניסה לתפקיד: "זו הכשרה של חודש, מלמדים אותך על התנהלות בכלא, איך אוזקים, כמה רווח משאירים, כמה זמן יש לתפילה. דברים כאלה. במבחן סיכום המפקדים עשו סימולציה על כלואות שהוטרדו מינית על ידי כלואים והן בורחות. עכשיו זה לא הגיוני, אין שום אינטראקציה בין כלואים לכלואות.
"מתוך שנה וחצי היה לי רק פעם אחת שיחה עם קב"נית, וגם בהכשרה לא הביאו לנו משהו שיכין אותנו לזה. שום דבר. זה יוצר מצב מאוד מורכב שמפקדי כלואים לא רוצים להיות בתפקיד הזה. הם על הפנים, פוגעים בכלואים, אבל אני לא מאשים אותם. הם לא רצו לעשות את התפקיד הזה אז למה שהם יעשו אותו טוב. מי נדפק? הכלואים".
הצגה לביקורת
ג׳ מוסיף שהתקופות היחידות שהכלא היה מתנהל כמו שצריך היו לפני ביקורות של הצבא. ״היינו יודעים על ביקורת הרבה לפני שהיא הייתה מתרחשת, לפעמים חודש לפני״, הוא אומר. ״היינו עושים הצגה, האוכל היה יותר טעים והיה יותר ממנו, כל ההתנהלות החובבנית הייתה משתנה ברגע עבור הבוחנים״.
״ההתנהלות היומית תלויה במצב רוח של של המפקד, אתה יכול לעמוד לפעמים שעה וחצי בשמש, כשהמפקדים צועקים עליך״, מעיד י׳ ששהה בכלא הצבאי 45 ימים, ״בסופו של דבר, המצב שאין מסגרת לאסירים, יוצרת מצב של דשדוש יומיומי גם לאסירים ומפקדים. תוסיף לזה את הכוח הלא מוגבל שיש למפקדים על אסירים חסרי אונים, ותמצא התנהלות מבישה ולא מקצועית שלא רואה באסיר בן אדם״.
אסיר נוסף שמגיע ממשפחה של חירשים, מספר: ״הסברתי למפקדים שאני לא יכול לדבר עם המשפחה שלי בטלפון כי הם חירשים, אבל הם פשוט התעלמו ממני. ביקשתי למצוא פתרון שאוכל לתקשר איתם, עברתי מדורי גיהנום עד שאיפשרו לי שהם יבואו לבקר״.
״הסברתי למפקדים שאני לא יכול לדבר עם המשפחה שלי בטלפון כי הם חירשים, אבל הם פשוט התעלמו ממני"
״ראיתי חיילים נשברים, בסופו של דבר זה ילדים שסיימו כיתה י״ב, חלקם פשוט עישנו ג'וינט ופתאום מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח", אומר ג'. "כאשר מי שאחראי עליהם זה ילדים אחרים בגילם שקיבלו סמכות לשלוט בהם. זה מתכון לאסון שעלול להביא אסירים למצבים לא טובים.
״הבעיה היא שתנאי הסף לתפקיד הזה לא קיימים, הכוח שיש למפקד כלואים הוא גדול מכוח של מפקד בסיירת מטכ״ל, והאנשים שמקבלים את הכוח הזה לא צריכים לקבל אותו ולא יודעים להשתמש בו. הכלא הוא מקום חשוך שאף אחד לא יודע מה קורה בו, ולאף אחד לא אכפת״.
ע׳, ששירת בכלא 10 מאז הקמתו והשתחרר לפני כמה חודשים, מסכים עם ג׳ וטוען שבעיה מרכזית היא שרוב הסגל בבית הכלא – והמפקדים בפרט – לא רוצים להיות בתפקידם. ״אחד הדברים שהיה משגע את האסירים הוא רוטינת הטלפונים״, הוא מספר. "שיחות הטלפון מתקיימות כשברקע המפקדות צורחות על הכלואים לסיים את השיחות עוד לפני שהם התחילו. הן פשוט רוצות לסיים את הלוז ולחזור לחדרים. בסוף זה ילדות ואין להן כוח לתפקיד הזה. זה יוצר מצב של לו״ז רובוטי ורפטטיבי, ולכלואים נשאר רק לנסות לשרוד יום-יום״.
"שיחות הטלפון מתקיימות כשברקע המפקדות צורחות על הכלואים לסיים את השיחות. הן פשוט רוצות לסיים את הלוז ולחזור לחדרים. בסוף זה ילדות ואין להן כוח לתפקיד"
אביו של מ', אותו חייל שחזר בתשובה בכלא, אמר ל"המקום": "אני מרגיש מאוד נבגד. בתור אזרח אני לא מצליח להבין איך חיילים שהם הילדים שלנו מקבלים כזה יחס לעומת אסירים שרצחו חיילים. למחבל יש בחדר קומקום חשמלי ופלטה חשמלית והוא יכול לבשל אורז וקציצות. לחיילים בכלא אין אפילו קומקום חשמלי, אין קפה והם לא יכולים לקנות קפה.
"קשה לי עם זה שהתקשורת עם הבן שלי היא שבע דקות ביום, וכשהבן שלי מכין את עצמו לשבת הוא קונה פחית שתייה ובמבה. למה לא מגיע להם יותר? אתה צריך להבין את הפער בין מה שעובר על חייל בכלא הצבאי למה שעובר על אסיר פלילי.
"פניתי לחצי עולם – יש משהו שעוצר באנשים מלטפל בחיילים. הבן שלי חזר בתשובה כי זה מה שמעסיק שם את כולם. הדבר היחיד שיש שם מבחינת חינוך ותרבות זה רבנים שבאים ונותנים הרצאות בנושא דת. אני מקווה שבית המשפט יזכה אותו, וגם אז אני לא אוותר על זה – לקחתי עלי את האחריות להוציא לעולם מה שקורה שם".
ֿתגובת דובר צה"ל: "הטענות העולות בכתבה נבדקו לעומקן. כלא ״נווה צדק״ נפתח לפני כשנתיים והושקעו בו מירב המשאבים על מנת לוודא כי המשמורת על כלואי צה"ל תיעשה באופן הולם ומקצועי. כלל זכויותיהם של הכלואים נשמרות בהתאם לפקודות ולהנחיות המחייבות ובכפוף לנוהלי האבטחה והביטחון בבסיס הכליאה.
"מפקדי הכליאה עוברים הכשרה ייעודית בבסיס ההדרכה, אשר מקנה להם ידע וכלים מתאימים לביצוע תפקידם. בכל התאים מצויים מאווררים לשימוש הכלואים באופן שוטף. פעילויות חינוך מתקיימות באופן יום יומי בכלל הפלוגות בבסיס הכליאה לרבות שיעורי חינוך, סקירות מפקדים, סיורי כלואים ואזכור ימי חג וזיכרון. כמו כן, בכל תא מותקנת טלויזיה המשדרת על בסיס יומי, פעמיים ביום, את מהדורות החדשות השונות. יתר על כן, מחולקים עיתונים על בסיס יומי.
"מערך הקנטינות מספק לכלואים מוצרים בסיסיים המיועדים לצריכה אישית ולשיפור רווחתם האישית. התקציב היומי נקבע על פי ההוראות בנושא והתקציב המוקצה לעניין זה. סגל בסיס הכליאה מטפל בכלואים ודואג לשמירת זכויותיהם תוך הבטחת שלומם וביטחונם וימשיך לעשות כן. קורס מפקדי הכלואים עובר מדי מחזור התאמות כחלק מתהליך סדור של למידה והפקת לקחים".
בנוגע למזון נטען כי "הטענות אינן נכונות. כלל המשרתים והכלואים בבסיס הכליאה מקבלים מענה תזונתי בהתאם להנחיות ולנהלים בצבא. קיימות אף תוספת מנות למעוניינים בכך ולא ידוע על חוסר כלשהו בנושא".