לפני כחודש, באמצע דצמבר 2022, הוציאה רשות העתיקות הודעה לתקשורת בדבר חשיפה של 15 מטבעות כסף מהמאה ה-2 לפנה״ס במדבר יהודה. "מדובר בממצא יחידאי, שמהווה עדות ארכיאולוגית ראשונה וברורה לכך שמערות מדבר יהודה שימשו כזירת פעילות למורדים או לפליטים יהודיים בימים שקדמו למרד המקבים או בראשית המרד", אמר ד"ר איתן קליין מרשות העתיקות. גופי התקשורת פירסמו את ההודעה כלשונה, לא לפני שהצמידו לה כותרות כמו ״נס חנוכה״ (חדשות 12), ״מסעיר את הדמיון״ (ישראל היום) ו״מטמון נדיר״ (כאן 11).
מילא שלא טרחו לבדוק את העובדות ולסייג כי אין ראיה חותכת למוצאו היהודי של מטמין המטבעות, כפי שטען ד״ר קליין, ומילא שהעניקו פרסום חינמי לרשות העתיקות, שהזמינה את הציבור לתערוכת המטבעות במוזיאון החשמונאים במודיעין – כל גופי התקשורת גם שכחו לציין כי הוצאת ממצאים ארכיאולוגיים משטח מוחזק מהווה ביזת נכסי תרבות על פי אמנת האג, שעליה חתומה ישראל, וכן עבירה על הדין הבינלאומי לזכויות אדם, המפורט באמנות לזכויות אזרחיות ופוליטיות וזכויות כלכליות וחברתיות – אמנות שעליהן חתמה ישראל ב-1991.
ומדובר במדיניות: רשות העתיקות משקיעה הון עתק במשך שנים רבות בפרויקטים שנויים במחלוקת מעבר לקו הירוק: הר עיבל בשומרון, מערות מורבאעת במדבר יהודה, נבי סמואל בהרי יהודה ממזרח לי-ם וארמונות החשמונאים ביריחו שבבקעת הירדן. בכולם העתיקות נחשבות על פי הדין הבינ״ל לנכסי תרבות של האוכלוסייה הכבושה.
נבי סמואל או הנביא שמואל
בקבר הנביא שמואל שבשטח סי בסמוך לירושלים, למשל, הושקעו 2.5 מיליון שקל ב-2016-2020, למרות שאין ולו עדות מדעית לכך שאכן בו קבור שמואל הנביא, וציון המקום הוא מסורת נוצרית ומוסלמית. הפיכת קבר הנביא שמואל לאתר יהודי לא רק עלתה מיליוני שקלים, אלא גם גבתה מחיר דמים הן מחיילי צה״ל והן בצד הפלסטיני, ויצרה את אחת מהעוולות החמורות בתולדות השליטה הישראלית ביו״ש: הכפר הפלסטיני הסמוך לאתר, נבי סמואל, הפך יחד עם תושביו לשבוי בתוך גן לאומי ישראלי ולנקודת חיכוך מתמדת בין תושביו לבין ארגוני ימין – אזור נפיץ אליו הגיע לפני כמה שבועות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, "כדי לוודא שהפעם יטפלו בפורעים כמו שצריך", כדבריו.
במקביל, מאות אתרים פרה-היסטוריים נדירים ובעלי ערך מדעי דרמטי לחקר האבולוציה, האקלים, הגיאולוגיה והתפתחות האדם, כאלו שחוקרים מגדירים ״מהאתרים החשובים בעולם״, מוזנחים, חשופים לפגעי מזג האוויר ונמצאים בסכנת הרס זה עשרות שנים. הכלל הוא כזה: החפירות שמקודמות הן כאלה שמוכיחות כי הייתה נוכחות יהודית בארץ, תוך התמקדות בתקופה צרה מאוד של כאלף שנות מקרא.
הכלל הוא כזה: החפירות שמקודמות הן כאלה שמוכיחות כי הייתה נוכחות יהודית בארץ, תוך התמקדות בתקופה צרה של כאלף שנות מקרא
פעמים רבות החפירות נעשות בסמוך להתנחלויות, או שהאתרים הללו, המופקעים מידי פלסטינים, הופכים למאחזים בעצמם. כלומר, לכאורה, נראה שהמטרה, המשנית לכל הפחות, היא השתלטות על תאי שטח בשטחים.
חופרים עובדות בשטח
ֿלארכיאולוגיה בישראל יש אם כן תפקיד החורג מתחום המחקר המדעי גרידא. הפעולה הראשונה שחפירה ארכיאולוגית מייצרת היא הפקעה מיידית של קרקע. על פי חוק העתיקות וחוק רשות העתיקות הישראלי, חפירה ארכיאולוגית מתקיימת תוך מעקף של זכות הקניין של בעל הקרקע.
כל עוד נמצאו עתיקות במקרקעין, מחויב בעליהם בדיווח לרשות העתיקות וכל פעילות במקום מוקפאת לפחות עד לסיום חפירת הבדיקה. הכרזה על תא שטח כמתחם עתיקות תשנה את ייעוד הקרקע מבחינה סטטוטורית באחת – ורשות העתיקות יכולה, כמעט בלי חסמים, לשנות את ייעוד הקרקע באופן מיידי. ״המשמעות היא שכל מי שגר בין הירדן לים הרי חי על אתר ארכיאולוגי או מאוד קרוב אליו. ואין אף אחד שיכול לערער על הסמכות הזו של רשות העתיקות״, אומר אלון ארד, מנכ״ל עמותת עמק שווה, העוסקת במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני.
קחו שוב למשל, את מטבעות חנוכה של רשות העתיקות, הוצאתן מיו״ש והסיקור האוהד שזכו לו. המטמון שהתגלה כבר במאי החולף הוא חלק מפרויקט שנמשך כבר שש שנים, אותו מגדירה הרשות ״חפירות הצלה למניעת שוד עתיקות״ במערות מורבעת שבעומק שטחי C במדבר יהודה, בלב שמורת הטבע נחל דרגה, אשר הגישה אליה מוגבלת במחסום צבאי.
כפי שיו״ר רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, מקפיד לעדכן בחשבון הטלגרם שלו, החפירות במערות מורבעת מתבצעות כבר שש שנים בהובלתו של אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות מאז שנת 2000. מדובר ביחידה שהוקמה מכוח חוק רשות העתיקות הישראלי ואין לה סמכות לפעול מעבר לקו הירוק.
כיצד אם כן אמורים לטפל באתרים ארכיאולוגיים ביו"ש? בשטח תקף החוק הירדני והחוק הצבאי של צה״ל, והחל מ-1981 פועל בו המינהל האזרחי כזרוע הצבאית של הממשלה האמונה על עניינים שאינם צבאיים. אחת היחידות שהוקמו תחתיו היא יחידת הארכיאולוגיה וקצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה. כיום, לאחר הסכמי אוסלו, קמ״ט ארכיאולוגיה אחראי באופן רשמי על שטחי C בלבד, המהווים 60 אחוז מיו״ש. הקמ"ט הוא למעשה גוף הכפוף למשרד הביטחון.
החיבור בין קמ״ט ארכיאולוגיה לרשות העתיקות אסור באופן רשמי, אלא שבשטח מדובר במגבלה שכמעט אינה מורגשת. בחינה של הוצאות הרשות מציגה תמונה של שיתוף פעולה צמוד: הסעיף התקציבי העיקרי של רשות העתיקות מגיע ממימון תפעול קמ״ט ארכיאולוגיה וביצוע פרויקטים ביו״שׁ.
בין 2019 ל-2022, 50 מיליון שקל מתוך כ-90 מיליון שהוציאה רשות העתיקות יועדו לפרויקטים ביו״ש, לרכישת ציוד למניעת שוד בקמ״ט ארכיאולוגיה, לרכבים ממוגנים, למשכורות ולתפעול שוטף.
בין 2019 ל-2022, 50 מתוך כ-90 מיליון שהוציאה רשות העתיקות יועדו לפרויקטים ביו״ש
רשות העתיקות פועלת ביהודה ושומרון כבר שנים רבות, כפי שמעידים אנשיה, בתור ״קבלן ביצוע״ של המינהל האזרחי, באופן שנועד לעקוף את החוק, בלשון זהירה. למעשה, קמ״ט ארכיאולוגיה, חנניה היזמי, הודה בכך בעצמו בסיור שהתקיים בארמונות החשמונאים ביריחו ב-12 במאי 2022.
הסיור של ועדת החינוך, התרבות והספורט, בו השתתפו אנשי הקמ״ט ומשרד המורשת, התקיים במובלעת של שטח C בתוך שטח A, בליווי צבאי, ונערך במטרה מוצהרת להביא להגדלת תקציב הקמ״ט ולהעמיק את החדרת רשות העתיקות ליו״ש.
הקמ״ט, חנניה היזמי, תיאר בפני חברי הוועדה את שלל העתיקות שנמצאות באזור יריחו, וכן את בעיית הנגישות והמחסור בכוח אדם לטפל בהן, ואגב כך חשף את מעורבותה העמוקה של רשות העתיקות בחפירות מעבר לקו הירוק: ״רק אני ובני אבן, הסגן שלי, עובדי מדינה – כל השאר מועסקים על ידי חוזה התקשרות בין המינהל האזרחי לרשות העתיקות. הסכם בסדר גודל של שמונה מיליון שקל״, חשף היזמי. ״במקרה הזה של ארמונות החשמונאים אם הייתי נכנס לפה, הייתי מנטרל את העבודה שלי בשאר יו״ש. לכן הבאתי צוות קבוע של רשות העתיקות שיושב פה כבר שנה רביעית במקום הזה״.
הקמ"ט היזמי: ״אם הייתי נכנס לארמונות החשמונאים, הייתי מנטרל את עבודתי בשאר יו״ש. לכן הבאתי צוות של רשות העתיקות שיושב פה שנה רביעית"
״אני רק אוסיף שמתקציב מורשת״, תיקן אותו מנכ״ל המשרד והעיר ביחס לשאלה מדוע משרד המורשת מממן את אנשי רע״ת: ״לרשות העתיקות אין סמכות חוקית מעבר לקו הירוק״. היזמי אישר זאת באוזני יו״ר הוועדה המופתעת, השכל: ״אני מפעיל את רשות העתיקות כקבלן משנה״. השכל שאלה אם דרוש לו תיקון חקיקה, והיזמי השיב: ״הדבר היחידי שאנחנו צריכים זה משאבים כספיים כדי להעסיק אנשים כדי שתהיה יותר נוכחות בשטח. זה הסיפור״.
אבל אולי ההדגמה הטובה ביותר שסיפק הסיור הזה להתעלמות המופגנת של נבחרי ישראל מהמצב המשפטי ביהודה ושומרון, שייך דווקא לחברת הכנסת ויו״ר הוועדה השכל, שאמרה: ״אנחנו נמצאים כאן באזור שטח C כרגע, בארמונות החשמונאים, זה למעשה שטח יהודי שכבוש על ידי פלסטינים״. כשנשאלה איך ייתכן ששטחי C הם שטח יהודי, השיבה ״ארמונות החשמונאים״. ואליה הצטרף איזק, שאמר: ״למיטב ידיעתנו במורשת החשמונאים היו יהודים. ככה ידוע לנו לפחות, אלא אם השתנה משהו״.
ח״כ לשעבר מוסי רז אמר על הסיור שבו גם השתתף: ״זה חינני שאלו שהתנגדו לאוסלו מדברים על שטחי C. המאבק הארכיאולוגי הוא חלק מאסטרטגיה סיפוחית של הימין הישראלי. הם מביעים דאגה לארכיאולוגיה בשטחי A או B. המדינה היחידה במזרח התיכון המתירה סחר בעתיקות היא ישראל, וחוק שהצעתי בנושא נפל. כל הדאגה שלהם לאתרים זניחים היא חלק מתעמולת הסיפוח של הימין והמצאת האיום הארכיאולוגי״.
"ישנים בעמידה"
הדיון שקדם לסיור שערכה ועדת החינוך, התרבות והספורט היה לא פחות מאלף. את הדיון, שהתקיים בינואר 2022, יזמה ח״כ אורית סטרוק והוא עסק ״במצבם של אתרי מורשת יהודית ביו'שׁ״. תחת ססמאות כמו ״רבותיי ההיסטוריה נמחקת״ או ״ארץ התנ'ך נמחקת״ – הוצג מצב קטסטרופלי וסומנו גם האשמים בו, הפלסטינים.
הדיון גם הנכיח את עומק שיתוף הפעולה בין עמותות פוליטיות העוסקות בעתיקות, כמו אלע"ד (אל עיר דוד), רגבים, תל שילה וקואליציית ארגוני הימין ״שומרים על הנצח״, לבין ראשי מפלגות הימין. משה גוטמן, חבר ״מצילים את הנצח״, העוסקת בעתיקות ביו״ש, אמר: ״מדינת ישראל ישנה בעמידה. מה שקורה ברמת שימור אתרים ואכיפה דומה לדאעש. וזה באחריות הרשות הפלסטינית".
מנגד דיווח גוטמן על הפעילות שנעשית מהצד היהודי: ״סקרנו מאות אתרים ומצאנו ממצאים פנומנליים. אנחנו לא אומרים שזה סקר מייצג, אי אפשר להגדיר אותו כסקר מדעי, אבל זה הסקר הגדול ביותר שנעשה אי פעם״. הוא הציג את הסקר בפני חברי הוועדה, והשכל לא טרחה לאתגר את גוטמן בשאלות על ממצאיו ופתחה את דבריה באומרה: ״רק לפני כמה חודשים נוכחנו לדעת שמה שהוכרז כמזבח יהושע, אתר בן אלפי שנים עם ממצאים ארכיאולוגיים בלתי רגילים, פשוט גרסו אותו לחצץ ורצו להקים עליו כביש. לחשוב על ההרס של האוצר התרבותי הזה, זה פשוט קורע לב ושובר לב״.
אולם, בהמשך לדבריו של גוטמן עצמו על העדר המדעיות של הסקר, גם הטענות על הימצאות מזבח יהושע בשטח B טעונות בדיקה רצינית: הממצאים מחפירות האתר מעולם לא פורסמו או עברו ביקורת עמיתים מדעית. יתרה מזאת, על פי בכירי הארכיאולוגים בישראל, הממצאים לא מעידים כי מדובר במזבח יהושע.
פרופ׳ ישראל פינקלשטיין, לשעבר ראש בית הספר לארכיאולוגיה באויברסיטת תל אביב וכיום ראש בית הספר באוניברסיטת חיפה, צוטט בעבר אומר: "מבחינה היסטורית קשה לקבל שהיה מרכז פולחני ישראלי של שבטי ישראל בתאריך כה מוקדם כפי שהציע זרטל (חופר האתר, ד״ז). יש קשיים לא מבוטלים בזיהוי המבנה המרכזי כמזבח”. חרף טענותיו של גוטמן כי הסקר ב"מזבח יהושע" נערך ״בצוות של ארכיאולוגים בכירים וסיירי שטח״, חתום עליו ארכיאולוג אחד שבחר להישאר בעילום שם.
חרף טענותיו של גוטמן כי הסקר ב"מזבח יהושע" נערך ״בצוות של ארכיאולוגים בכירים וסיירי שטח״, חתום עליו ארכיאולוג אחד שבחר להישאר בעילום שם
גם כאשר נציגי היועמ״שׁ הבהירו בדיון כי אין לרשות העתיקות או לקמ״ט ארכיאולוגיה סמכות בשטחי הרש״פ, חברי הוועדה, אז באופוזיציה – וכיום חברי קואליציה בכירים – מסבירים מהן המסקנות שעל ועדת חינוך, ספורט ותרבות להפיק. כך למשל, בצלאל סמוטריץ׳, אז חבר אופוזיציה ומי שהתנה את כניסתו לממשלה הנכנסת בקבלת אחריות מיניסטריאלית על המינהל האזרחי, שתחתיו כאמור פועל קמ"ט ארכיאולוגיה, שאל בדיון: ״לא הבנתי, למה רשות העתיקות עם המשטרה שלה לא פועלת ביו"ש? רשות המסים פועלת ביו"ש, רשות שוק ההון פועלת ביו"ש, למה היא לא פועלת ביו"ש?״
גוטמן השיב לו כי, ״יחידת האכיפה של המינהל האזרחי בקמ"ט ארכיאולוגיה סובלת מפערי כוח אדם ותקציב כרוניים, אין לה סמכויות לאכיפה והיא לא משתלטת על היקף הפגיעות ואין שום שיתוף פעולה עם גופים (הכוונה לרשות העתיקות, שכאמור יש עימה שיתוף פעולה הדוק, ד"ז)״.
כפי שכבר הובהר, המציאות בשטח שונה. מדובר בגופים שעובדים יחד בצורה מלאה. למעשה הם אינם ניתנים להפרדה, שכן אנשי היחידה ביו״ש עוברים את הכשרתם יחד עם אנשי הרשות ופרויקטים רבים בשטח, כפי שפורט, מתבצעים תוך שיתוף פעולה.
״המינהל האזרחי נכשל כישלון טוטאלי. אין לו את היכולת, אין לו את הכלים, יכול להיות שאין לו את הרצון. יש רשות מסודרת במדינת ישראל שזה תפקידה, רשות העתיקות, יש לה את הידע, את הכלים, את היכולות, את הסמכויות ואת הרצון. צריך כאן לשים בצד פוליטיקה, לתת לגוף המקצועי להיכנס, לנהל את האתרים האלה גם ביהודה ושומרון״, אמר סמוטריץ׳, שוודאי יודע שרשויות המיסים ואחרות פועלות ביו״ש רק מול אזרחי ישראל.
אל הדברים הצטרפה ח״כ סטרוק, השרה למשימות לאומיות, הכולל את אגף הזהות היהודית. ״אין סיבה שקמ"ט ארכיאולוגיה לא ישמש כזרוע הארוכה של רשות העתיקות על כל מה שזה אומר. אנחנו יודעים שהממשלה הזאת הודיעה שהיא לא תחיל ריבונות ביהודה ושומרון, אז אנחנו חייבים כרגע לקמ"ט ארכיאולוגיה גם את הכלים, גם את הסמכויות, גם את כוח האדם וגם את ההוראה החד משמעית לשמר את המקומות האלה״.
הדיון הראשון שהתקיים בניהול ארגוני ימין והסיור המשלים שלו בארמונות החשמונאים בהדרכת קמ״ט ארכיאולוגיה נשאו פירות של ממש, ואלו חלק מהחלטות הוועדה בעקבותיהם:
הוועדה מבקשת להשוות את הטיפול בשמירת עתיקות ביו"ש לשמירה הנהוגה בישראל; הוועדה מבקשת הכפפה מקצועית של יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לרשות העתיקות; הוועדה מבקשת הקמה של "מחוז יהודה ושומרון" ברשות העתיקות, בראשה יעמוד קמ"ט ארכיאולוגיה, בדומה לדגם הקיים ברשות הטבע והגנים; הוועדה מבקשת את הסמכת פקחי רשות העתיקות, ובכלל זה פקחי היחידה למניעת שוד עתיקות, על ידי המפקד הצבאי, לפעולה בשטחי יו"ש, לרבות בשטחי B.
בסיכומה של פרשה זו, בלחץ הארגונים מן הימין התקבלו החלטות בוועדה בכנסת על סמך סקר שאינו מדעי או מבוסס במחקר תקף, כפי שמודה מי שיזם והציג אותו בפני הוועדה בעצמו. מדובר בשינוי מדיניות של ממש ולמעשה בהחלה של חוק ישראלי בגדה המערבית.
ההומו סאפיינס, הוא יהודי?
העובדה שרשות העתיקות וקמ״ט ארכיאולוגיה יחד עם משרד המורשת, משרד התיירות, קק״ל ורט״ג מעדיפים להשקיע כמעט באופן בלעדי באתרים בעלי זיקה, גם אם לא מבוססת היסטורית, לנרטיב דתי צר השולט כיום בזירה הפוליטית, גורמת לכך שאתרים אחרים, שתרומתם למדע ולהיסטוריה האנושית גדולה לאין שיעור, עומדים מוזנחים במשך שנים או נהרסים לחלוטין.
בעמק הירדן, למשל, עומד מוזנח האתר הקדום ביותר שהתגלה בישראל, אתר עובדייה הפרה-היסטורי. מדובר לא רק באתר הקדום ביותר בישראל, אלא גם אחד מהשניים העתיקים בעולם מחוץ לאפריקה, שבהם התגלו שרידי שלד של מין אדם מודרני, אשר על פי השוואה שנערכה לממצאים דומים באפריקה השתייך לתרבות החומרית זהה לזו של ההומו-ארקטוס (האדם הזקוף), האב הישיר של ההומו סאפיינס. האתר מתוארך לכל הפחות ל-1.5 מיליון שנה טרם זמננו.
האתר התגלה ב-1959 והחפירות בו החלו ב-1960, תשע מהן נערכו תחת הנהלתו של הארכיאולוג פרופ׳ משה שטקליס מהאוניברסיטה העברית, מי שנחשב לפרה-היסטוריון הישראלי הראשון ולגדול מומחי התחום. לצידו של שטקליס עבדו עופר בר יוסף ואיתן צ׳רנוב, גם הם מהאוניברסיטה העברית, והם ניהלו חפירות במקום לסירוגין לאחר מותו של שטקליס.
הממצאים של עובדיה שופכים אור על כמה מהתעלומות הגדולות באבולוציה של האדם ובתהליך ההתפתחות הקוגניטיבי, התרבותי והגיאוגרפי של האדם.
המוקד המרכזי בעובדייה הוגדר בדוחות החפירה כמשטח מגורי אדם, שבו נמצאו עצם, שיניים, וב-2022 חוליית עמוד שדרה שנמצאה באתר בשנות ה-60 נחקרה באמצעים מודרניים והתבררה כחוליית של ההומו-ארקטוס, שכיום נחשבת לעצם האדם הקדומה ביותר שנמצאה בארץ. על משטחי המגורים נמצאו כלי אבן הכוללים טיפוסים שונים של כלים מסותתים הקושרים את האתר לתרבות האשלית הקדומה שהתאפיינה בשימוש בכלי אבן לצייד, פשיטת עורות, פיצוח עצמות ואכילת מח העצם של בעלי חיים ויתכן שגם לעיבוד חומר צימחי. עדות להתפתחות טכנולוגית יוצאת דופן וליכולות קוגניטיביות ותרבותיות של ממש. כפי ששטקליס תיאר זוהי ״התקופה בה החלה המהפכה הגדולה ביותר בהיסטוריה הביולוגית של האדם: הוא נעשה בעל חיים שלמד לעשות, לצורכי הקלת מלחמתו לקיום, את הכלים הראשונים״.
אחד המשטחים שנחשפו, לטענת שטקליס ועופר בר-יוסף, הוא משטח מגורים שעבר ריצוף מלאכותי על ידי בני האדם שחיו בו ״נראה שמלאכת בניה קדומה זו נועדה לאפשר לאדם לחיות בסמוך למקור המים״. טענות אלה באשר לבנייה בתקופה כה מוקדמת הן רדיקליות ומעלות הבנה חדשה של יכולת הכרה בבעיות, מציאת פתרונות, תכנון וביצוע שרחוקות מהתפיסה הרווחת על פעילות אנושית וקוגניציה בתקופות כה מוקדמות.
האתר גם לראשונה נקודת ציון בנתיב הנדידה של האדם מחוץ לאפריקה לאירו-אסיה, דרך השבר הסורי-אפריקאי. יתרה מזאת, הימצאותם של אתרים פרה-היסטוריים רבים נוספים באזור הופכים את בקע ים המלח: עמק הירדן התיכון, עמק החולה ורמת הגולן – לא רק לתחנת מעבר בנתיב הנדידה כפי ששיערו – אלא, לטענת חלק מהחוקרים, לזירת קבע פעילה ושוקקת בה התחולל תהליך הפעילות והתפתחות אנושית בשלביו המוקדמים ביותר.
״מדובר באתר אולי החשוב ביותר בארץ. יש בו למעלה מ-70 שכבות ארכיאולוגיות, זה כמו 70 אתרים שונים״, אומרת פרופ׳ נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית, שחפרה במקום עוד כסטודנטית וכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על אודותיו. ״הבעיה שם שהרבדים שלו עברו קימוט ולכן כל השכבות שאמורות להיות שכובות אחת על גבי השנייה מיוצגות בו זמנית.
"ברגע שיורד גשם בעובדייה, השכבות נהיות בוץ והכל נהרס. מה שעשו במקומות אחרים בעולם, באיטליה לדוגמא, באתר שהיה קשה להגן על כל השכבות שנחפרו בו – הקימו מבנה עילי שיגן עליו מפגעי מזג האוויר. בעובדייה לא נעשה מאמץ לבנות משהו שיכול היה להגן על האתר הזה, שמצבו קטסטרופלי. נכון שלשמר את כל האתר זה כמעט בלתי אפשר או מאוד יקר, אבל לפחות חלק ממנו אפשר בהחלט אם רוצים״.
האתר בעובדייה שופך אור לא רק על שאלות אבולוציוניות: באופן נדיר, משטח הקיום (המשטח שעליו הם חיו הבני אדם הקדמונים, בתמונה, ד"ז) שהיה מאוזן, ניצב כיום בנטייה של 70 מעלות לקרקע, תוצאה של פעילות טקטונית. זהו מקרה נדיר בו ההיסטוריה מוקדמת מהגיאולוגיה. העובדה הזו סיפקה לחוקרים את ההיסטוריה הגיאולוגית של עמק הירדן כולו. בין היתר התגלתה ימת עובדייה הקדומה – ימת מים מתוקים, מוקדמת לימת הלשון, שהשתרעה בעמק הירדן עקב פעילות גיאולוגית ולימים תהפוך לאגם הלשון ולאחר מכן לכנרת.
המחקר בעובדייה ייצר שחזור גיאולוגי, בוטני וזאולוגי של תקופת הפליסטוקן הקדומה בישראל, שהתאפיינה בהופעתם של יונקי ענק וכן בהופעתו של האדם – ההומו ארקטוס תחילה, ובהמשך טיפוסי אדם נוספים – ולבסוף ההומו סאפיאנס. בתקופה זו גילה האדם באפריקה את האש, התפתחה השפה ונולד השימוש בטכנולוגיות סיתות המהוות את ראשית תרבות אנושית. ערכו המדעי של המחקר מהותי גם כיום להבנת השפעות שינויי אקלים, גורמיהם והשלכותיהם על האפשרות לקיום חיים בתנאי קיצון.
מימון אירופי לעובדייה
עובדייה יכול היה להיות אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר בישראל, במיוחד כיום, כאשר ניתן להנגיש את הממצאים במציאות רבודה ומדומה, כפי שרואים במקומות אחרים בעולם. הדרישה לשמר את עובדייה נזעקת כבר עשרות שנים, ובכל זאת האתר מוזנח בצורה מחפירה. ביקור במקום מותיר בעיקר תחושת מועקה של בזבוז, ואין בו ולו רמז דק שיעיד על חשיבותו או על הידע העצום שהמדע הפיק עקב גילויו.
״מדינת ישראל הזניחה את מרבית האתרים הפרה-היסטוריים מסיבות של תעדוף. תעדוף תמיד יש וברור שגם שיקול כלכלי, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתעדוף הזה מקורו הוא פוליטי ודתי״, אומר ארד מעמותת עמק השווה. ״ברגע שמתעדפים כך, ההיבט המדעי נזנח. האתר נשפט לעומת אתרים שיותר חשובים לצורך בהצגת הקשר היהודי לארץ הזו״.
״החוק בישראל ורישיון החפירה שניתן לחוקרים בנוי באופן כזה שכל האחריות השימור היא תמיד על החופר עצמו. בעצם, לא משנה כמה האתר חשוב, רישיון החפירה תולה את האחריות על החופר ומנטרל את רשות העתיקות, קרי המדינה, מלדאוג לאתרים האלה. וזה בדיוק מה שקרה בעובדייה״, מסבירה נעמה גורן ענבר את הסיבות המרכזיות להזנחה.
בתחילת שנות ה-2000 שיתפה רשות העתיקות פעולה במה שכונה "תכנית טמפר" עם אוניברסיטת קיימברידג׳ ואוניברסיטת אוקספורד, ובמימון הקהילה האירופית הצטרפה לפרויקט קידום ושימור אתרים פרה-היסטוריים במספר מדינות. ישראל ואתר עובדייה נמנו עליהן. לטובת הפרויקט, נערך סקר נרחב מאוד וצוותי עבודה מרובים עסקו בהגייתו ובו לקחו חלק גם בית הספר לארכיטקטורה של בצלאל כדי לתכנן את מבנה שימור האתר.
אולם בעוד שנים של עבודה, וכספים רבים נשפכו, עובדייה נותר מוזנח ונטוש ודבר לא נעשה. ״תוכנית טמפר היא נלוזה. מה שקרה שם בטמפר הזה שני גופים זרים נהיו בעלי הבית של עובדייה. אבל הארכיאולוגים שעבדו במקום שנים לא ראו משם שקל. לא הארכיאולוגים ולא הארכיאולוגיה והחפירות באתר״ מספרת גורן ענבר, ״אנשים טסו לחו״ל והשתתפו בכנסים, אבל אם הגיע כסף, הוא הגיע לרשות העתיקות. לשימור של עובדייה לא הגיע שקל״.
יש גן לאומי, אין תקציב
בשנת 2010 אושרה תוכנית להקמת גן לאומי בעובדייה, היא הוגשה לגופי התכנון ב-2003. כמעט 20 שנה חלפו עד ששרת הפנים לשעבר איילת שקד חתמה סופית ואישרה את הפקעת השטח ואת ההכרזה על גן לאומי בעובדייה.
עידן גרינבאום, ראש מועצה אזורית עמק הירדן אשר תל עובדייה נמצאת בתחומה, ונאבק על מימוש הפוטנציאל התיירותי של אזור הכנרת כולו מסמן את האתגר הכלכלי: ״יש בעיה עם אתרים פרה היסטורים, כי צריך המון כסף שיושקע בהמחשה. כרגע מה שאושר זה תקציב מאוד ראשוני דרך רט״ג״.
״הם הגישו את את התכנית לפני למעלה מעשור, בקשה משותפת לקרן לשטחים פתוחים שממתינה לביצוע. ברור למועצה האזורית שמדובר בתוכנית שעלותה מיליוני שקלים וכמובן שאנחנו נהיה שותפים ונסייע לכל הגורמים הרלוונטים״, אומר גרינבאום. אבל גם בתור מי שמכיר את סדר העדיפויות של ישראל בהשקעות שכאלה מטיל ספקות, ״לגבי עובדייה, בסוף יש כוונה להתחיל לעשות שם משהו והם גם חפרו שם ואנחנו נחושים לעזור להם במה שאפשר, אבל אני לא רואה כסף גדול מאוד שישקיעו בזה מכל הדברים. בואו נהיה ריאלים״.
גורן ענבר מספרת על המתרחש כיום בעובדייה: ״כעת יש את עומרי ברזילי מרשות העתיקות שעושה שם עכשיו שתי עונות של חפירה אבל הוא גם מנסה להרים את קרן האתר הזה. הוא ניסה גם עם רט״ג וגם עם המועצה להכין תכניות, שילוט, רישות שבילים ועוד יוזמות קטנות. אבל התוכנית הזאת לא שומרת על האתר. לא ככה מייצרים תכנית שימור. רשות העתיקות עצמה בכל אופן לא משחררת כספים למטרה כזאת. כל הכספים שהגיעו לפעילות האחרונה שהייתה בעובדייה גייסו או הביאו דרך הקרן לשטחים פתוחים״.
"רשות העתיקות עצמה בכל אופן לא משחררת כספים לתוכנית שימור. כל הכספים שהגיעו לפעילות האחרונה שהייתה בעובדייה הביאו דרך הקרן לשטחים פתוחים״
ארד מבהיר את הבעייתיות בישראל עם אתרים מהסוג של עובדייה: ״יש קושי כללי עם אבולוציה בישראל. הצורך הכמעט אובססיבי להוכיח בעלות נצחית שלנו על הארץ מצד אחד, ומנגד להדחיק כל זכר להתפתחות האנושית האבולוציוניות הפרה-היסטורית, בוודאי אם התרחשה בארץ הקודש – מייצרים מערכת מאוד ברורה שמכתיבה מהו עניין ציבורי והיכן להשקיע את הכסף. המערכת הזו כמובן מונעת אג׳נדה פוליטית, דתית, תרבותית. אבל לא מדעית״.
כאשר המונופול נמצא בידיים של רשות העתיקות באשר למתן רישיונות החפירה וכאשר החוקרים תלויים בגופים מממנים, חלקם פילנתרופים, אבל רבים אלו עמותות בעלות אג׳נדה דתית או לאומית – כמו אלעד, רגבים, עמותות אוונגליסטיות ועוד, שמממנים את החפירות ומשפיעים על הממצאים. ההטייות הופכות נפוצות יותר ויותר.
ריכוז הכוח שהצטבר אצל רשות העתיקות גורם לטענת חוקרים, אשר רבים מהם ששוחחו עם "המקום הכי חם" בחרו להישאר בעילום שם, למכשול ממשי בקיום שיח ביקורתי על התחום, שהולך ומאבד מתוקפו המדעי בארץ.
פרופ׳ ישראל פינקלשטיין, למשל, שעד לאחרונה הרבה להתראיין בכל הקשור לארכיאולוגיה ביקורתית ביחס למקרא סירב הפעם, משום שהוא ״מכהן עתה כראש בית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה. במסגרת תפקידי זה אני מקדם שיתופי פעולה רבים וטובים עם רשות העתיקות. לכן אין זה ראוי שאתראיין בנושאים אלה״.
אבל לא רק היכולת של האקדמיה להעמיד ביקורת מקצועית על רשות העתיקות נשחקת. גם ביהמ"ש העליון לא סייע: עמותת ״יש דין״ שביקשה לחשוף את שמות החוקרים להם ניתנו רשיונות חפירה ביו״ש במסגרת בקשת חופש מידע, ועתירה לבג״ץ שהגישה בעקבותיה, נדחו בטענה שחשיפתם תפגע בעבודתם מבחינה מדעית וכלכלית, על פי פסיקתה של נשיאת העליון השופטת אסתר חיות.
חיות אינה טועה, בעולם האקדמי ובכתבי עת רבים חל איסור לפרסם מאמרים שמקורם בחפירות ביו״ש ובוודאי כאשר רישיון החפירה ניתן על ידי המינהל האזרחי. ״לא יכולה להתקיים פעילות מדעית הנשענת על כוח צבאי. חפירה לא יכולה להתנהל כפרויקט נטול משוא פנים כשהחופר בשטח הכבוש יכול להפעיל כוח צבאי״, קובע ארד, ״לכן הרבה ארגונים בעולם קבעו כלל אתי שהם לא מקבלים מאמרים מהמקומות האלה. זה מתוך הבנה שלא ניתן לייצר מדע תחת תנאים צבאיים.״.
ואם בבג"ץ עסקינן, בעבר נטען בו נגד משרד המורשת, בעל הבית החדש של רשות העתיקות, שהוא משרד ממשלתי שלא משרת את כל האזרחים במדינה באופן מוצהר, אלא רק את היהודים. העתירה נדחתה. עכשיו משעה שהוסכם בהסכמים הקואליציוניים להעביר את רשות העתיקות למשרד המורשת, ברור את מי היא תשרת עוד יותר מאי פעם. הקו הירוק – כך מסתבר – לא יהווה גבול לפעולתה לחיזוק הנרטיב הציוני הקיצוני ביותר, זה הדוגל בסיפוח יהודה ושומרון ורמיסת האוכלוסייה הפלסטינית בו.
תגובות
מח"כ שרן השכל נמסר בתגובה: "עצוב שעיתון כמו המקום הכי חם בגיהנום מסייע אקטיבית במסע מכוון ומתוכנן של הרשות הפלסטינית להרס של ההיסטוריה, התרבות והמורשת הישראלית בארץ ישראל. מסע שממומן על ידי ארגונים אירופאים. אמשיך לפעול בכל הכוח כדי להגן ולשמור על אתרים ארכאולוגים מפני ביזה והרס.
ולגופו של עניין: פינקלשטיין עצמו יחד עם עשרות ארכיאולוגים בכירים חתם על מכתב דרישה לשר הביטחון לשמור על האתר הייחודי הזה, מזבח או לא מזבח. בניגוד לזיהוי האתר כמזבח יהושע שנתון במחלוקת כמעט ואין עוררין על כך שמדובר באתר ישראלי.
לטענה שזה אכן מזבח יהושע יש בסיס, וחלק מהסיבה שאין על הנושא יותר מחקרים אקדמיים היא פוליטית. הונדליזים שנעשה באתר מראה שגם הפלסטינים מבינים את חשיבותו לעם היהודי. לכל הפחות נוכל להסכים כי יש למקום ערך ארכיאולוגי וההרס שלו אינו מוצדק.
השחתת אתרים ארכיאולוגים היא הפרה של הסכמי אוסלו ויש בהם סעיף מיוחד לעניין. המינהל האזרחי הוכיח כי אינו מסוגל לשמור על אתרים אלו. הסמכויות שניתנו לפלסטינים בשטחי B הן אזרחיות לוקאליות לניהול טכני מקומי, הן בטח לא מקנות רישיון להשמדת מורשת יהודית שתפגע גם במאות מיליוני מאמיני תנ"ך ברחבי העולם".
תגובת רשות העתיקות: "להלן התייחסותו של ד"ר קליין: המטמון התגלה במרחב ארץ יהודה, בסמוך לאזור היישוב היהודי המצוי כ-15 ק"מ ממערב. השם שלמי הוא שם יהודי, והוא מרמז על מוצאו היהודי של בעל המטמון. תאריך ההטמנה מתקשר לאירועים הנזכרים בספר מקבים מלפני המרד או בראשיתו, כאשר ארץ יהודה מצויה באי שקט כתוצאה מקרבות שמתרחשים בזמן זה. בתקופה זו אין 'ממצא יהודי' מבחינה ארכיאולוגית. זה הכי קרוב לממצא יהודי שיש. ההסתברות הגבוהה ביותר מבחינה גיאוגרפית והיסטורית שמדובר בפליטים יהודים שהשתמשו במערות בתקופת אי שקט זו.
"הממצא המרגש ממדבר יהודה, המתוארך לימי החשמונאים, נמצא במבצע סקר וחפירות משותף של רשות העתיקות והמינהל האזרחי, בשטח גן לאומי. רשות העתיקות פעלה בהתאם לנהלים, פנתה בבקשה רשמית להשאלת הממצא מהמינהל האזרחי, וקיבלה לכך אישור. זאת, על מנת לתת לציבור להתרשם מהתגלית במסגרת אירועי שבוע המורשת המתקיימים בחג החנוכה, ולמשך שבוע, שלאחריו הוחזר הממצא למינהל.
"רשות העתיקות הינה גוף מקצועי המוציא לפועל את מדיניות הממשלה, והיא אינה מנהלת אתרים. מעורבות מומחיה של רשות העתיקות בשימור אתרים נעשית על מנת להציל את המבנים והאתרים הקדומים מפני קריסה, מכל התקופות ומכל התרבויות.
"בעוד שאנו איננו רואים כל פסול בגילוי מורשת העם היהודי, רשות העתיקות חופרת ומפרסמת את כלל התקופות, התרבויות והשכבות הארכיאולוגיות, ללא הבדלה ובאופן מקצועי. כך, לשם הדוגמה, לצד חשיפת מגילת תריעשר ממבצע מדבר יהודה ובאותה הודעה ממש, פורסם הסל השלם הקדום בעולם בן ה-10,500 שנה שהתגלה במערת מורבעת, ושלד ילדה בת 6,000 שנה שהתגלה במערת האימה.
"בחפירות רשות העתיקות נחשפים אתרים מהתקופות הפרהיסטוריות ועד לשלהי התקופה העות'מאניות. בחפירות אלה, רב חלקם של אתרים מהתקופות הרומית, הביזנטית, המוסלמית הקדומה ומימי הביניים, ובהן עדויות רבות להיותה של ארץ ישראל חברה רב-תרבותית ודתית בתקופות הללו. עיון קצר בפרסומים המדעיים שעליהם אמונה הרשות יעלה כי לקביעה שחפירות הרשות נועדו לחזק נרטיב מסויים בחברה אין כל תוקף במציאות בשטח. באשר להנגשת האתרים, נדגיש, כי אין תפקידה של הרשות לנהל אתרים, והם שייכים לבעלי השטח.
"אכן ישראל עשירה באתרים פרהיסטוריים, והחשובים בהם, כמו מערות הכרמל, מוצגים לציבור כגנים לאומיים. רשות העתיקות מעודדת ומעורבת בפיתוח והצגה של אתרים מכל התקופות, כולל אתרי הדגל הפרהיסטורים בארץ, ובהם עובדייה ומערת מנות. בה בעת, היא אינה אחראית על הקצאת שטחים או על ניהול אתרי עתיקות. לשם כך קיימים גופים שותפים ומקבילים כרשות הטבע והגנים וקרן קיימת.
"רשות העתיקות אף משקיעה משאבים בהצלת ממצאים פרהסטוריים נדירים, כדוגמת חט הפיל בן חצי מיליון השנה מרבדים, שנחפר אך לאחרונה. לגבי עובדייה, המציאות היא שדווקא רשות העתיקות דחפה זה שנים לשימור וטיפול באתר, וביוזמת הרשות הוכנה תכנית פיתוח מפורטת הממומנת על ידי גופים ממשלתיים שונים. הכרזת האתר כגן לאומי ותכנית הפיתוח הקיימת שתמומש בשנים הקרובות תביא להנגשת האתר לציבור".