ד' הגיע לטיפול אצל נ', פסיכולוגית ותיקה ובכירה ב"מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו", לפני כשבע שנים. הוא הלך לטיפול נפשי כשחייו במשבר מתמשך, ויצא משם מרוסק. מערכת היחסים בינו לבין המטפלת חרגה עד מהרה מכללי הטיפול והפכה לאינטימית. לא מינית, אך נטולת גבולות לחלוטין. אין לדעת לאן זה יכול היה להגיע, אלמלא חיפשה בת זוגו ק' במכשיר הטלפון שלו מספר של עוזרת בית, ומול עיניה נפתחה ההתכתבות בינו לבין המטפלת.
בהודעות וואטסאפ ארוכות משתפת הפסיכולוגית המנוסה את ד' ביחסיה עם בעלה, מספרת פרטים אישיים על מטופל אחר שלה ("מכור לפורנו באינטרנט"), מנסה לפגוש את ד' באירוע בערב וכשהוא אומר לה שבת זוגו תהיה שם, היא עונה: "אוקיי, גם ל-ק' מגיע לבלות איתך". בהודעה אחרת היא מציעה שישלם לה על הטיפול רק חצי, "כי אנחנו מדברים הרבה גם עלי".
"הייתי ממוטטת כשקראתי את ההודעות", מספרת ק', "החלטתי לחכות לבוקר ולהראות את זה בטיפול שלי. המטפלת שלי מכירה את נ' ומאוד המליצה עליה. היא היתה מזועזעת כמוני וביקשה לדבר איתה. הגעתי הביתה וסיפרתי ל-ד', והיחסים שלנו עברו טלטלה איומה. דווקא המילים 'גם ל-ק' מגיע להיות איתך…', הביטול שלי, השימוש בי כמשהו שמונע את האושר שלו, גורם שמשבש תשוקה וכמיהה שלו, אני פשוט התערערתי מזה לחלוטין. לא יכולתי להמשיך יותר".
כשהפסיכולוגית של ק' פנתה אל נ', התחילה נ' לכתוב מיילים ארוכים ל-ד', שלעומתן הודעות הווטסאפ החריגות הן כאין וכאפס. במיילים היא לכאורה לוקחת אחריות, ולמעשה חוצה עוד יותר כל גבול אפשרי, ואף מטילה אחריות על המטופל להתפתחות היחסים ביניהם.
הטיפול הופסק, אולם הקשר ביניהם נמשך עוד מספר חודשים, במהלכם היא חתמה ערבות לדירה ששכר לאחר הפרידה מבת זוגו, ואפילו הגיעה לבקרו במקום שבו השתכן כשעזב את הבית.
לקח שנים עד שהיחסים בין ק' ל-ד' שוקמו, ועד שילדיהם המבוגרים, שאינם גרים בבית, הסכימו לחזור לדבר עם ד'. הם לא חזרו להיות זוג, אבל במאי השנה, כשהרגישו חזקים מספיק, החליטו לפנות ביחד למכון לפסיכואנליזה – אחד הגדולים בארץ – ולהתלונן על הפסיכולוגית.
כשסוף סוף קיבלו תשובה, והמכון פתח בבירור המקרה, נדהמו לקבל החלטה מסורבלת, שמתפתלת מסביב לעובדות הברורות, וגוזרת על נ' הפסקה של שנה מעבודתה כמדריכה במכון, בעודה יכולה להמשיך לטפל ולהדריך מטפלים ככל שתרצה. את העונש היא גזרה על עצמה.
"היא, מטפלת בכירה עם ניסיון, ממשיכה את חייה כאילו כלום לא קרה ופה כל הבית התרסק", אומר ד'. "אנשים לא מבינים שפגיעה בנפש חמורה לא פחות ממחלה גופנית. רק מי שהיה בדכאון וחרדה ברמות הכי גבוהות מבין איך חיים ככה, אתה סופר את השנייה הבאה ומקווה לשרוד. היא היתה אמורה לעזור לי. מה שהיא עשתה זה כמו להשאיר איזמל בגוף של מנותח".
גם אנחנו שמועה
"חברה פסיכואנליטיקאית סיפרה לי שיש הרבה שמועות על גבולות שנחצים בטיפול", אומרת ק', "הבנתי שגם אנחנו שמועה, ואני לא רוצה להיות שמועה. בגלל זה החלטנו לדבר".
ד' יושב ומקשיב ל-ק' בסלון ביתה, שפעם היה ביתם המשותף. הם בסוף שנות ה-50 לחייהם, שניהם במקצועות חופשיים, יצירתיים, שניהם בטיפולים פסיכולוגיים כבר שנים רבות. ד' גדל בבית קשה ואלים, ועבר טראומות נוספות בחייו. הם מדברים בפתיחות רבה על המשבר שעברו, על הזמן שלקח להם להבין שמערכת היחסים שלהם נפלה קורבן לא רק לעצמם, אלא גם למטפלת שפגעה ב-ד'.
"זה לא היה טיפול", הוא אומר, "זו היתה מערכת יחסים. היום אני יכול להגיד שאני רואה את היחסים עם המטפלת שלי אולי לא כמשהו רומנטי, זו לא המילה הראשונה, אבל חד משמעית כבגידה בבת הזוג שלי. ברגע שהתגלה שאני מסתיר מערכת יחסים, ועוד עם המטפלת שלי, כל האמון נשבר".
ד': "זה לא היה טיפול, זו היתה מערכת יחסים. אולי לא רומנטית, אבל חד משמעית בגידה בבת הזוג שלי"
"ד' בסיפור שלו לא הרגיש נפגע, אלא מוחמא", אומרת ק', בת הזוג, "הוא התחיל איתה טיפול בזמן שהיה לו רומן עם מישהי אחרת, אני לא ידעתי כמובן, הוא היה במצב מאד קשה. במהלך הטיפול הוא נפרד מהמאהבת ו-נ' היתה תחליף. זה כנראה עזר לסיים את הקשר ההוא, כי היה קשר חדש. רק שבמקום לשמור עליו – היא ניצלה אותו. במקם לתקן – קילקלה עוד יותר".
"זה התחיל כטיפול רגיל", משחזר ד', "הייתי במצב קשה, ממש חייתי חיים כפולים, לא פה ולא שם, זה היה זוועה. הייתי צריך משהו שירים אותי, כוח חיצוני שיתן לי כוחות לסיים את זה, ובאמת סיימתי את זה, חשבתי שזה בזכות זה יש לי גב. עכשיו אני מבין שככל שהצטרכתי יותר מישהי, זה רק החליש אותי. אני צריך להיות מוחזק, והיא נתנה לי אהבה.
"היא טוענת שאני התחלתי לכתוב לה ווטסאפים מחוץ לשעות הטיפול, אני לא זוכר. אבל לאט לאט זה התחיל לעבור את הגבול הטיפולי. למשל בזמנים – היא היתה קובעת אותי אחרון באותו יום, ונשארת איתי הרבה הרבה יותר זמן, עד שלוש שעות. היא טענה שהקטע החברי התחיל אחרי הטיפול, וזה ממש לא ככה. באמצע הטיפול היא הזמינה אותי לאירוע חברתי שנכחה בו וזה מה שזרע אצל ק' את הספק הראשון. אמרתי 'לא נעים לי לא ללכת', ו-ק' אמרה 'זה מחטיא את כל הקטע של הטיפול – מה העניין שלא נעים מהמטפל?'
"התחיל קשר של ווטסאפים ותכתובות והיא התחילה לשתף יותר ויותר במה שקורה איתה ועם בעלה ועם המטופלים שלה. באיזשהו שלב אמרה 'בגלל שהשיחות הן גם עלי אולי תשלם לי חצי'.
"נ' לוקה במשהו שאני השארתי מאחורי: היא קורבן. בנאדם שהוא קורבן לא יכול להיות שתהיה לו גישה טיפולית נורמלית. הייתי אצל כמה מטפלים, אף פעם לא נתקלתי במישהו שמביא את העניינים שלו לחדר. פגשתי את המשפחה שלה ואת בעלה, בשלושה חודשים האלה שהיינו ביחסי חברות הלכנו לסרט, היא באה אלי למלון היה שם איזה קטע אני זוכר שהיא שמה עלי יד ונרתעתי – אמרה אחרי זה שממש נפגעה. אני חושב שהיתה כוונה, היא התאהבה בי, מה שהצגתי לעצמי כל השנים היתה שהיא התאהבה בי ואני השתמשתי בזה.
"הרגשתי המבוגר האחראי – היא אחת הפסיכולוגיות הבכירות, והיא צריכה שאני אחזק אותה. אבל בגלל שבניתי הכל לבד בחיים, אני הייתי צריך מבוגר אחראי. מטפל בתור מבוגר אחראי. מישהו שדרך עיניו אוכל לראות איך מתנהל העולם האמיתי. זה היה בדיוק להיפך. כל מה שקרה לא טיפולי בשום צורה. אלה היו הצרכים שלה שנענו. שום דבר לא נעשה בשביל האיכות חיים שלי – אלא בשביל שלה.
"מאוד מאוחר הבנתי שהשקרים היו עבורי סוג של דרך חיים, כי בגיל צעיר הבנתי שאם אתה אומר אמת אתה אוכל אותה, אז עדיף לשקר. זה הרבה יותר קל. עברתי תהליך ארוך עד שהבנתי מה חשוב לי ושהקטע של השקרים מרחיק אותי. הטיפול עשה לי נזק אדיר. קיבלתי עזרה להמשיך לשקר, להסתיר את מה שהיה ביני לבין נ' – אם זה לא מזיק אז מה כן?"
"אני רק בן אדם"
"שלושה שבועות אחרי שראיתי את ההודעות הבנתי שלא יכול להיות שזה המקרה היחיד", מספרת ק', "בתחקיר קצר גיליתי ים של ווטסאפים ומכתבי אהבה ועל הרומן שהיה, ונגמר חצי שנה לפני זה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
"שנינו היינו במצב מאוד מאוד קשה. הרומן עם נ' היה קצר יותר מהרומן שלפניו, אבל הרבה יותר משמעותי מבחינתי. שם היו שני אנשים בוגרים שעשו החלטה מסוימת. פה היו מטפלת ומטופל. אם היא זיהתה את הצורך האדיר שלו בתשומת לב, את הפתיינות, למה במקום לעזור לו להגיע לשורשים ולפתור היא נתנה לו עוד ועוד מזה? אחרי שנפרדנו הוא המשיך להיות איתה בקשר לא טיפולי".
בקריאה של המיילים קשה להבין האם נ' כבר מנסה לכסות על מה שהיה, או מבטאת רגשות אמיתיים. כך או כך, נאמרים שם כלאחר יד דברים שאינם יכולים להתקיים בשום מערכת טיפולית. גם כשהיא מכה על חטא, היא מטשטשת ללא הרף את המציאות ומאשימה את המטופל, שכאמור הגיע אליה במצב קשה, שהוא "פתיין" ועוד.
"לאחרונה, אני יותר ויותר מבינה שעשיתי טעויות במערכת היחסים בינינו ושהאהבה שלי אליך הפריעה לי לחשוב בצורה צלולה. הטעות הכי גדולה שלי היתה שלא הפסקתי לטפל בך ביוזמתי. ברגע שהתאהבתי בך כך, הייתי חייבת מיד להעביר אותך למטפלת אחרת. אבל רציתי הכל, גם מטפלת וגם חברה ופחדתי כל הזמן לאבד אותך… יחד עם זאת, אני מרגישה שאני רק בן אדם ואני מנסה ללמוד מהטעויות שלי. לפחות אני יודעת שכל מה שעשיתי היה מאהבה".
במקום אחר היא כותבת: "יצרת איתי קשר עמוק והרסת אותו ברגע אחד. אני בתהליך פרידה ממך אך לא רוצה להרוג את מה שהיה. ההגדרות שלך כל כך מצומצמות. כל כך חוטאות לאמת. האם אני סתם איזו מטפלת מטורללת שהרסה לך את החיים? לא רוצה לזכור אותך כמטופל מופרע ופתיין שהפיל אותי בפח. רוצה להאמין שהיה גרעין יפה לקשר בינינו שהוא חזק אף יותר מקשר טיפולי. אולי אני נאיבית ומטומטמת אם אני מעזה להאמין בך. לראות את האדם הטמון בך מאחורי שכבות קשות וקפואות. אולי אתה יושב עכשיו, קורא בבוז. הנה עוד טיפשה שנפלה בפח. אבל העיקר שאני מביעה את האמת שלי".
המיילים ארוכים וחוזרים על עצמם בצורה מעגלית, לכן נביא רק עוד ציטוט אחד: "עכשיו אני רוצה להגיב כפסיכואנליטיקאית אף שאין זו פסיכואנליזה. מהזווית הזאת, אני מציעה שתיקח את שני המשפטים שכתבת לי 'איפה אני ואיפה הצרכים שלי במייל הארוך הזה?' 'איפה מה שאני צריך ומה שמתאים לי?' ובמקום נ' תכתוב אמא. זו אמא שלך שלא ראתה אותך. זו לא אני. היא זו שפגעה בך ופצעה אותך בפצעים אנושים".
מתוך המייל ששלחה הפסיכולוגית למטופל: "זו אמא שלך שלא ראתה אותך. זו לא אני. היא זו שפגעה בך ופצעה אותך בפצעים אנושים"
ד' ו-ק' פנו אל המכון שבו פועלת נ', והגישו תלונה, שהתבררה בוועדת האתיקה הפנימית במהלך החודשים יוני ויולי השנה. לפני שבועיים, ב-26 ביולי, קיבלו את ההחלטה מיו"ר הוועדה, סמדר אשוח.
"נוכח העובדות והטענות שפורטו לעיל לא נזקקנו כלל להכריע בשאלה האם היו דברים מעולם אם לאו. הנילונה התוודתה בפנינו, בין בכתב ובין בע"פ בכשלונה האתי, וכי במהלכה של תקופה בת כ-8 חודשים אכן עברה על כללי האתיקה כפי שהם מוגדרים בכללי הפסיכולוגים, לפיהם שומה על הפסיכולוג 'לפעול לטובת הלקוח', 'לשמור על רמה מקצועית נאותה', 'לשמור על כבודו של המקצוע'.
"קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל גורס כי מרגע שפסיכולוג/ית נקלע לבעיות וקונפליקטים אישיים מול מטופל/ת, שומה עליהם לחדול מן הטיפול לאלתר. זאת משום שקשרים וקונפליקטים שכאלה עלולים לשבש את איכותו המקצועי של הטיפול ולפגוע, כנגזרת מכך, במטופל".
המכון מודה כי הפסיכולוגית כשלה אתית, ואז מתחיל לגבב הסתייגויות מביכות, ביניהן המוניטין של המטפלת והיותה מדריכה של מטפלים אחרים, כאילו אין הדבר רק מחמיר את העבירה. קשה להאמין, אבל גם הטענה בדבר "חלוף הזמן" עד הגשת התלונה נכתבה, כאילו הטענה "למה לא התלוננת מיד" היא לגיטימית בימינו.
"אנו נוטלים בחשבון, בראש ובראשונה, את העובדה שהנילונה היא אשת מקצוע ותיקה, שבנתה את המוניטין המקצועי הרב שלה לאורכן של עשרות שנים. שבשנות עבודתה אלה תרמה, בין היתר, גם תרומה משמעותית לפעולותיו של המכון בתחומי ההכשרה, ההוראה וההדרכה", נכתב שם. "נושא נוסף שעלינו לקחתו בחשבון הוא חלוף הזמן הרב בין האירועים נשוא התלונה למועד הגשת התלונה ובירורה".
לא נפקדו מהרשימה גם הטענה שהמטפלת "לקחה אחריות" ובעיות בריאות שלקתה בהן.
המכון מודה כי הפסיכולוגית כשלה אתית, ואז מתחיל לגבב הסתייגויות מביכות. גם הטענה בדבר "חלוף הזמן" עד הגשת התלונה נאמרה
"בשקלולם של הדברים שפירטנו לעיל אנו סבורים כי ראוי היה שנשית על הנילונה, בשל כשלונה האתי האמור, עונש חמור של השעייה מפעילות הוראה והדרכה במכון למשך שנה תמימה. במכתבה של הנילונה אלינו מיום 13/7/22 היא הודיעה לנו כי כחלק מלקיחת אחריות על כשלונה היא משעה עצמה, מרצונה, מכל פעילות של הוראה, הדרכה וכד' במסגרתו של המכון למשך שנת הלימודים הקרובה. בעשותה כן הנילונה כיוונה איפה הלכה למעשה לדעתנו. לפיכך אנו מחליטים כי הנילונה תושעה מעבודתה במכון למשך שנת תשפ"ג (השנה שמתחילה בספטמבר הקרוב – ע.פ). השעייתה זו תכפוף את השעייתה שלה מרצון".
"איחרתי מעט בהפסקת הקשר"
נטילת האחריות, כדי שהיא מתבטאת בתגובה ששלחה נ' למכון, מתבטאת למשל כך: "אבקש להדגיש, כי למרות שבדיעבד איחרתי מעט בהפסקת הקשר הטיפולי, באופן החורג מהכללים הטיפוליים הנאותים, הקשר ד' נעשה אך ורק מתוך רצון טוב וכוונה לפעול לטובתו ולסייע לו להתמודד עם הקשיים מהם סבל, בגינם הגיע לטיפול. למען הסדר הטוב אציין, שלמרות שאיני חולקת על כך שיש טעם לפגם בקשר החברי שנוצר ביני לבין ד' במהלך הטיפול, ומוטב היה שהייתי משכילה לעצרו מיד כשהחל, אני סבורה שאין ממש בנטען בתלונה לפיה זו היא הסיבה לכך שיחסיהם עברו טלטלה בגינה נפרדו".
מתוך מכתב הפסיכולוגית למכון שבו עבדה: "למרות שיש טעם לפגם בקשר החברי שנוצר, אין ממש בנטען לפיה זוהי הסיבה לכך שיחסיהם עברו טלטלה"
ק' ו-ד' ביקשו פגישה חוזרת עם הוועדה כדי לערער על ההחלטה. הפגישה נקבעה, אולם בשבוע שעבר שלחה להם אשוח מייל קצר: "לאחר התייעצות עם היועצת המשפטית שלנו הבנו שאין מקום לפגישה משותפת כפי שנקבעה. שלחנו אליכם את החלטתנו על סמך הפגישות, החומר שקיבלנו, ועל פי שיקול הדעת שהפעלנו. אנו רואים בכך את סיום תפקידנו. לכן אנו מודיעים על ביטול הפגישה".
פנינו לאשוח, שהיא גם חברת הוועד המנהל, לקבלת תגובה. לאחר שהצגתי את עצמי ולפני ששמעה את סיבת הפניה השיבה קצרות: "אין לי שום עניין לדבר. המכון הוא עמותה והוא לא עונה לשאלות עיתונאים".
שימי תלמי, יו"ר המכון, כתבה במענה לפנייה נוספת הודעת ווטסאפ: ״אני מבינה שרצית לדבר איתי אך מאחר ומוטלת עלינו כמכון חובת סודיות וגם איננו גוף צבורי אני מנועה מלהתייחס״.
ממשרד הבריאות נמסר: "על פי החוק, אין חובת דיווח של ועדת האתיקה (של מכון) על מקרים דוגמת המקרה המדובר למשרד הבריאות. אולם חשוב לציין כי משרד הבריאות רואה חשיבות בכך שוועדת אתיקה תדווח לוועדה המקצועית הרלוונטית במשרד.
"מטבע הדברים, לוועדת האתיקה של המכון יש השפעה וסמכות טיפול רק לגבי אירועים שקרו במכון עצמו, ולכן במידה וחלק מהאירועים התרחשו מחוץ למכון, רצוי לעודד את המטופל/ת לפנות לוועדת התלונות של הפסיכולוגים. בארועים בהם מדובר בהטרדה ופגיעה מינית, ניתן לפעול בהתאם לחוקים העוסקים במקרים אלו".
פנינו להסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י), שמסרו שלא יוכלו לטפל במקרה עד שלא תוגש תלונה. ד' ו-ק' מתלבטים בימים אלה לגבי פנייה אליהם. "המטרה היא לא לפגוע ב-נ'", אומרת ק', "אבל מתוך האמון בכלי הטיפולי הזה והיכולת שלו להביא להקלה ושינוי, קשה לי לקבל את אי לקיחת האחריות של נ' ושל המכון. דברים כאלו צריכים להיות מדוברים וידועים. צריכה להיות הכרה וחרטה אמיתית כדי שלא יקרו".
"מה שהיא כתבה ומה שהם כתבו, הכל כסת"ח מחורבן", אומר ד', "אין פה שום התייחסות לחומרה. הם מגישים מורמים מעם, סוג של נרקסיזם, מעל לבעיות הקטנות שלנו. אני לא רוצה להרוס אותה – אני רוצה לראות שהיא תקבל אחריות. גם כשהיא אומרת חטאתי, היא מסבירה שהיתה חולה באותה תקופה. זה בולשיט. לקיחת אחריות זה לקיחת אחריות".
ד': "אני לא רוצה להרוס אותה, אני רוצה לראות שהיא תקבל אחריות. גם כשהיא אומרת חטאתי, היא מסבירה שהיתה חולה. זה בולשיט"
"הכי קשה זה כשאתה לא מקבל הכרה בנזק שנגרם לך", ד' אומר את המילים המוכרות משיחות עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "אחת התשובות שענו לי במהלך הבירור זה 'היא יוצאת למלחמה'. על מה היא יצאה למלחמה? אנחנו אלה שהפסדנו הכל. היא לא שילמה את המחיר, לא בקטע של עונש, אלא של לחיות עם מה שעשתה.
"היא צריכה לעשות שינוי רציני לפני שתוכל לטפל ולהדריך מטפלים. מתשובתה ניכר שהיא רחוקה מלהבין את הנזק שגרמה. גם אני עדיין מאמין במוסד הזה של טיפול פסיכולוגי, אבל אני רוצה לעמוד מול הוועדה הזו ושיסתכלו לי בעיניים, יצאו מהזחיחות שלהם – ושמישהו ייקח אחריות".