השביתה של נהגי התחבורה הציבורית, שהתקיימה בחודש שעבר, הסתיימה בניצחון הנהגים. הם קיבלו את העלאת השכר המבוקשת, תוספת של בין עשרה ל-12 אחוז לנהג. אלא שלא כמו במרבית סכסוכי העבודה, המפסידים הגדולים לא היו המעסיקים, שנבחרו במכרזי משרד התחבורה, אלא משרד התחבורה עצמו. המשרד ישלם את מרבית תוספת השכר שיקבלו הנהגים, והחברות יעבירו את היתר.
בכך למעשה השיגו לא רק העובדים, אלא גם החברות המעסיקות אותם, את מה שרצו מראשיתו של התהליך – פתיחת ההסכם שלהן מול משרד התחבורה ופריצה של המסגרת הקיימת. מאבק העובדים שירת במקרה זה גם את המעסיקים.
זה לא קרה במקרה. את עובדי חברות האוטובוסים ששבתו – אפיקים, דן באר שבע, בית שמש אקספרס, תנופה ואקסטרה – מייצגת ההסתדרות הלאומית, גם את קווים, שהוחרגה מהשביתה. שביתת הנהגים היא אחת השביתות הבודדות שקיימה ההסתדרות הלאומית ב-90 שנות קיומה, המצטיינות בעיקר בהיותה ארגון נוח למעסיקים. כמה נוח? בינואר תמך (עם הסתייגויות קלות) יו"ר ההסתדרות הלאומית, יואב שמחי, בהצעת חוק של אביר קארה, שמגבילה את זכות השביתה של העובדים, זאת בהקשר של סכסוך העבודה בנמל אשדוד.
"אנחנו לא דוגלים בשריפת צמיגים כל שני וחמישי", אישרה דוברות ההסתדרות הלאומית, "זה עולם ישן ששייך לארגונים אחרים. אנחנו רואים בהשבתה מוצא אחרון, כלי ולא מטרה. מצד שני – איפה שצריך לשלוף ציפורניים – אין לוחמניים מאיתנו".
לוחמנית זו הגדרה יחסית, וההסתדרות הלאומית אכן שולפת את ציפורניה, אבל בצורה מאוד סלקטיבית. מניתוח פועלה בשנים האחרונות עולה כי אלמלא היתה השביתה הזו פועלת גם לטובת המעסיקים, ספק גדול אם ההסתדרות הלאומית היתה חורגת ממנהגה ומביאה הישגים שכאלה לעובדיה.
משמרות נוחות ותוספת שכר
ארבעה ארגוני עובדים (שאינם מייצגים גילדה מקצועית אחת, כמו המורים) נלחמים על הזכות לייצג עובדים בישראל: ההסתדרות הכללית, שהיא הגוף הגדול, המוכר והוותיק מכולם; ההסתדרות הלאומית, שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי כחלק מהמאבק הפוליטי ביישוב ב-1934; ושני ארגונים חדשים יחסית – כוח לעובדים ומען. כדי להפוך להיות ארגון מייצג צריך לגייס שליש מהעובדים בחברה. ועד עובדים שלא חוסה בצילו של אחד הארגונים, לא יכול לנהל מאבקי עובדים ממוסדים.
הזכות לייצוג עולה קצת פחות מאחוז משכר העובד (כל ארגון גובה שיעור אחר), והוא מופרש לטובת הארגון הגדול שמייצג אותו. זו גם הסיבה למאבק על הייצוג, מעבר לאידיאולוגיה: הארגונים מתקיימים בזכות דמי חבר, בלעדיהם אין להם זכות קיום.
המאבק הזה, שבו נלחם כל ארגון על קיומו, באמצעות ייצוג של כמה שיותר עובדים, יכול להפוך לא אחת את העובדים לקורבנות לא רק למציאות תעסוקתית קשה, אלא לקרב חסר פשרות בין הארגונים לבין עצמם, ובקרב הזה – כל אחד מנצל את היתרון היחסי.
בקרב חלק מהעוסקים במלאכת ייצוג העובדים בישראל עולה השאלה – האם היתרון היחסי של ההסתדרות הלאומית על פני מתחריה מתמקד דווקא בהיותה ארגון נוח למעסיקים? הסיפור של אשרף זאחלקה, לשעבר נהג בחברת קווים, יכול להעיד על כך.
ב-2014 הוא וחבריו הנהגים הצטרפו לארגון כוח לעובדים, חרף התנגדות ההנהלה. אבל החיבור לא עלה יפה, לפחות מהצד של זאחלקה. "כוח לעובדים היו מדי אגרסיביים ולא הצליחו להשיג מההנהלה את מה שרצינו", הוא מספר. זחאלקה ועובדים נוספים עברו להסתדרות הלאומית, מה שהוביל לעימות בשטח בין הארגונים.
במהלך שנת 2015, במהלך דיון משפטי בין הצדדים, מסר זחאלקה תצהיר שממנו אפשר היה ללמוד על האופן שבו התנהל המאבק: הוא מספר כי חווה התנכלות מצד ההנהלה לאחר ההתאגדות בכוח לעובדים, הנחשב לוחמני במיוחד, אולם לאחר שבחר לעזוב את הארגון, השתנה היחס. לדבריו הוא שובץ למשמרות נוחות ולעבודה בימי שישי, שעליה יש תוספת בשכר.
הוא הצהיר עוד כי ההנהלה ביקשה ממנו לסייע לה בגיוס עובדים להסתדרות הלאומית. בתצהיר נכתב בין היתר כי ההנהלה הבטיחה לכסות את הוצאות הדלק שלו אם ייסע ברחבי הארץ וישכנע נהגים להתאגד תחת ההסתדרות הלאומית. זחאלקה מגולל שם כיצד הובטחו לנהגים כספים בתמורה לביטול החברות שלהם בכוח לעובדים ומעבר ללאומית.
התצהיר של זחאלקה לא נגמר כאן. לדבריו, גם ההצטרפות להסתדרות הלאומית לא הובילה לתוצאות שהובטחו לו. "נהגים סיפרו לי על פגיעה בתנאים, וכששאלתי את ההנהלה אם זו התודה שלהם לעובדים שהצטרפו ללאומית, אמרו לי שככה ההנהלה החליטה, ושמי שלא טוב לו יכול לעזוב", הצהיר לבית המשפט. בהמשך הוא העיד בכתב על איומים שספג מנוסע אלמוני שעלה לאוטובוס והזהיר אותו לבל יעיד נגד ההנהלה.
זחאלקה הצהיר כי הובטחו לנהגים כספים בתמורה לביטול החברות שלהם בכוח לעובדים ומעבר להסתדרות הלאומית
כל זה אירע כאמור לפני שבע שנים. נכון להיום זחאלקה הוא אישיות בלתי רצויה גם בחברת קווים שבה עבד וגם בשני הארגונים שבהם ניסה להתארגן, שטענו כי הוא "סוכן כפול". כיום הוא עובד בהסעות פרטיות, ואין לו מילה אחת טובה להגיד על העבודה המאורגנת. "כל ארגון מושך לכיוון שלו והעובדים יוצאים קרחים משני הצדדים. אני חושב שהכי כדאי לעובדים להתארגן לבד. הם לא צריכים כלום, לא הסתדרות כללית לא לאומית ולא כוח לעובדים. הם יודעים הכי טוב בשביל עצמם".
אבי טוביאס, נהג בחברת קווים, היה חבר ועד. בשנה שעברה מצא את עצמו מחוץ למערכת, לדבריו לאחר דין ודברים עם ההנהלה. "אחרי 18 שנים שעבדתי בחברה, והייתי גם נהג מצטיין בשנה אחת, ביקשתי כחבר ועד שיקיימו את ההסכם הקיבוצי. עשיתי רעש".
טוביאס מספר כי הושעה מעבודתו "כי תפרו לי תיק". "קיבלתי אוטובוס במצב שלא מאפשר נסיעה, גם מבחינת הבטיחות וגם הניקיון. אחרי שלושה ימי עבודה, שבכל יום אני מתריע ומבקש רכב חלופי, הפסקתי לעבוד אחרי ההפסקה. למחרת הושעתי. ציפיתי שההסתדרות הלאומית תגן עלי. הם מרוויחים עלינו 150 אלף שקל בחודש דמי חבר, אבל בבוררות מול המעסיק היא לא הגנה עלי משפטית".
אמנם השופטת בדימוס אורנית אגסי, שהיתה אמונה על תהליך הבוררות, קבעה כי סיבה לפיטוריו של טוביאס לא היה מאבקו למען תנאי העסקתם של חבריו הנהגים אלא עבירות המשמעת שביצע, אבל גם היא ציינה שההסתדרות לא סייעה לעובד. "ההסתדרות הייתה רשאית לנסות להוכיח לי כי אכן יש קשר כלשהו לפעילותו (של טוביאס – א.ס) והכוונה לפטר את העובד, אך בחרה שלא לעשות כן", כתבה השופטת.
אגסי ציינה שההסתדרות לא זימנה עדים ולא חקרה את עו"ד של חברת קווים בחקירה נגדית. כלומר, בחרה לא להציג ראיות התומכות בגרסת העובד, שעליו הייתה אמורה להגן. "נתתי להם ראיות ושיחות והקלטות, ולא נעשה בהן שימוש בדיון", אומר טוביאס ל"המקום", ומוסיף כי שכר עו"ד כדי לתבוע את ההסתדרות הלאומית על כך.
"מותר שתהיה לנו דעה"
בשנת 2019, בית הדין האזורי בירושלים דן בסכסוך בין ההסתדרות הלאומית לבין ארגון העובדים "מען", סביב השאלה מי ייצג את העובדים של מפעל המזון מיה בדיונים מול ההנהלה.
המפעל, שפועל במישור אדומים, מעסיק כ-300 עובדים, רבים מהם פלסטינים שמועסקים כעובדי ייצור.
אמנם עוד לפני הדיונים החליטה ההסתדרות הלאומית לוותר על דרישתה לייצג את העובדים, בין היתר משום שלא רצתה להתעמת עם ארגון יציג אחר, אבל השופט דניאל גולדברג בכל זאת נתן את פסיקתו. הוא קבע כי על בעלי המפעל להתייחס למען כארגון יציג ולנהל עימו משא ומתן על תנאי עובדים: "מעדויות העובדים עולה כי האחראים עליהם היו מעורבים בהחתמת העובדים על הצטרפותם לארגון ההסתדרות הלאומית", כתב השופט.
השופט גולדברג: "מעדויות העובדים עולה כי האחראים עליהם היו מעורבים בהחתמת העובדים על הצטרפותם להסתדרות הלאומית"
השופט קבע כי בעלי המפעל ביטאו את העדפתם להסתדרות הלאומית, בכך שאסרו על נציגי מען להיכנס לשטח המפעל, אבל אפשרו לנציג ארגון ההסתדרות הלאומית להיכנס למפעל ולהחתים עובדים על טפסי הצטרפות לשורותיה. עוד נקבע כי הנהלת מיה מיהרה לאשר את הודעת הייצוג של עובדיה בהסתדרות הלאומית תוך יממה, בעוד שמען נאלצה להמתין עד להליך משפטי כדי לקבל הכרה כזו.
"מען זה ארגון עיון – אנטי לאומי, אני יהודי, אנטי מתנחלי, אנטי ציוני", אמר הודי ורטהיימר, מבעלי המפעל ל"המקום". "הגיוני שנעדיף ארגון שלא עויין אותנו. אבל אנחנו לא צד בעניין ולא התערבנו. מותר שתהיה לנו דעה, אבל זה עניין פנימי של העובדים וההנהלה לא מתערבת בזה. אסור לנו להתערב".
לטענה שלפי בית המשפט הם התערבו, עונה ורטהיימר: "לפעמים כדאי לשאול מתי בית המשפט צודק, ולא מתי הוא טועה. הסיבה לפסיקה של השופט היא ש-30 עובדים משכו את החתימה שלהם מהלאומית, כי הבטיחו להם כספים ודברים כאלה. בתור מעסיק הייתי בוחר בהסתדרות, אבל רק בגלל האג'נדה הפוליטית של מען, ולא מסיבה אחרת. אבל ההעדפה שלי לא קשורה. ובכל מקרה, אצלנו אין לעובדים הסכם קיבוצי, למרות שמען הם הארגון המייצג את העובדים שלי".
"היה לנו עניין גדול"
בסביבתה של שרת התחבורה מרב מיכאלי הודו השבוע שהשרה תמכה במאבק בסופו של דבר. בדיונים על צווי המניעה לנהגים השובתים, הודו נציגי החברות שהנהגים סובלים מתנאים קשים. "אנחנו המעסיק, היינו צד לסכסוך, התביעה היתה מולנו ותמכנו בצעדים של הנהגים", אמר להמקום גורם בכיר באחת החברות. "היה לנו עניין גדול בזה שהמאבק יצליח".
"אנחנו משלבים ידיים עם המעסיקים? זה פשוט קשקוש", אמר לנו גורם בהסתדרות הלאומית. "החברות נלחמו בשביתה ושילמו עליה מחיר כבד. הם שכרו עורכי דין כדי להוציא צווי מניעה. החברות רצו להגדיל את העוגה התקציבית ממשרדי התחבורה והאוצר, אבל ממש לא רצו להיפגע כספית מעיצומי עובדים, ונאבקו בשביתה באמצעים משפטיים. בסופו של דבר, השכר של הנהגים גדל. אנחנו האחרונים שיהיה להם אכפת מאיפה מגיע הכסף, העיקר שהוא מגיע לנהג".
תגובת ההסתדרות הלאומית: "אנו נלחמים למען העובדים, אבל לא מתוך שנאת המעסיקים. מתוך רצון להביא תוצאות, שגם מביא תוצאות מדהימות למאוגדים בהסתדרות הלאומית".
חברת קווים סירבה להתייחס לדברים ומסרה שחלק מהסוגיות כבר הוכרעו לטובתה בבית המשפט.