בשנה האחרונה, ההתגייסות הציבורית סביב משבר האקלים הצליחה להביא את הממשלה לקדם מדיניות להתמודדות עם הבעיה החמורה ביותר שהאנושות מתמודדת איתה כיום. ההצהרות שהשמיעו חברות וחברי הממשלה על יעדים חדשים ושאפתניים בישרו על שחר של יום חדש. אבל בחודש שעבר החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) להתעלם ממחויבויות האקלים של ישראל ומעצם קיומו של משבר האקלים – ולהמליץ לממשלה על הקמה של שלוש תחנות כוח גזיות חדשות: OPC-2 בחדרה, קסם ליד ראש העין וכפר קאסם, ותחנת ריינדיר ממזרח לכפר סבא שכבר אושרה בעבר. זה אולי נשמע כמו עוד תהליך בירוקרטי משמים, אבל להחלטה הזו, שעכשיו עוברת לשולחנה של הממשלה, יהיו משמעויות מרחיקות לכת.
מוקדם יותר השנה התגייסנו, עשרות אימהות ואבות מתנועת "הורים למען האקלים", והגשנו התנגדויות לתכנית להקמת OPC-2, שעלולה להיות תחנת הכוח השלישית בחדרה. הבהרנו שאין מקום להקמה של תחנות כוח פוסיליות, בזמן שהעולם נמצא במצב חירום אקלימי. אם תחנת OPC-2 או כל תחנת כוח פוסילית אחרת תוקם, מי שישלמו את המחיר הכבד ביותר יהיו מי שצעירים וצעירות מדי בשביל להגיש התנגדויות כעת.
כבר עכשיו מכה משבר האקלים ברחבי העולם. שריפות ענק באוסטרליה, בסיביר, ביוון ובקליפורניה, נחילי ארבה אדירים במזרח אפריקה, והצפות בסין ובאירופה הרגו מאות בני אדם וגרמו לנזקי עתק, בעיקר בקרב האוכלוסיות המוחלשות. המדע מראה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאם האנושות לא תגמל מדלקים פוסיליים ומהר, אסונות מהסוג הזה יהפכו להיות שגרה.
זו הסיבה שהות"ל הייתה צריכה לבלום את קידום תחנות הכוח האלה. וזה לא שאין תקדימים. ב-2019, כשרשויות התכנון בבריטניה נדרשו לתכנית להקמה של מה שהיתה אמורה להיות תחנת הכוח הגזית הגדולה באירופה, הן המליצו שלא לתת היתר לתכנית משום שהיא תוביל לפליטות גזי חממה בהיקף כזה שבהכרח יחתור תחת מדיניות האקלים של הממשלה.
בארץ, לעומת זאת, למרות שורה של התנגדויות לתחנות כוח גזיות חדשות שהתמקדו בהשלכותיהן על האקלים, בדיונים של הוות"ל, לפחות מהחומר הנגיש לציבור, נראה שהמשבר הוא עניין שולי או אפילו לא קיים.
ב-2019, כשרשויות התכנון בבריטניה נדרשו לתכנית להקמה של מה שהיתה אמורה להיות תחנת הכוח הגזית הגדולה באירופה, הן המליצו שלא לתת היתר
בחודשים האחרונים פורסמו דוחות בינלאומיים נוספים, שחזרו והזהירו שהמשך התלות בדלקים פוסיליים מגדיל את הסיכון לכאוס אקלימי חסר תקדים. אבל משרד האנרגיה, כמו מוסדות התכנון, מתעקש להמשיך לקבור את הראש בחול.
בתחילת אוקטובר הודיעה שרת האנרגיה קארין אלהרר שישראל מצטרפת ליוזמה האמריקאית-אירופית להפחתה של 30 אחוז מפליטות המתאן, המרכיב המרכזי בגז הפוסילי, עד 2030. אבל לפני כחודש, במכתב ששלחה ליושב ראש הות"ל, הבהירה אלהרר שהיא עדיין מאמינה שצריך לקדם תכניות לתחנות כוח בהיקף כולל של 4,250 מגה ואט של חשמל מגז פוסילי. כדי להבהיר, 4,250 מגה ואט זה עשר פעמים רדינג.
עוד לא עברו חודשיים מאז שנאם ראש הממשלה נפתלי בנט בוועידת האקלים של האו"ם בגלזגו והודיע שהיעד החדש של ישראל הוא נטו אפס פליטות גזי חממה ב-2050. "ישראל נמצאת בתחילתה של מהפכה בנושא שינויי אקלים", הוא אמר. "אם לא נפעל עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי לילדים שלנו". קשה להבין איך החלטת הות"ל על הרחבה של צי תחנות הכוח הפוסיליות הישראלי מתיישבת עם "מהפכה בנושא שינויי האקלים".
אנחנו שואלים כהורים – מה נוריש לילדים שלנו? אורך החיים של תחנות כוח גזיות הוא כמה עשורים. זאת אומרת שתחנות כוח שייבנו בשנים הקרובות, בהכרח יפעלו מעבר ל-2050, כשמאזן פליטות גזי החממה הישראלי, וגם העולמי, צריך להיות מאופס. לחילופין, הן עלולות להפוך לפילים לבנים. על פי טיוטה של דוח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים שצפוי להתפרסם במרץ, תחנות כוח פחמיות וגזיות יהיו צריכות להיות מושבתות בתוך 9-12 שנים מיום הקמתן.
תחנות כוח שייבנו בשנים הקרובות, בהכרח יפעלו מעבר ל-2050, כשמאזן פליטות גזי החממה צריך להיות מאופס. לחילופין, הן עלולות להפוך לפילים לבנים
עכשיו ההחלטה בדבר שלוש תחנות הכוח הפוסיליות האלה, יחד עם מספר תחנות נוספות שאושרו במוסדות התכנון בעבר, עוברת אל הממשלה. אישור של תחנות כוח גזיות חדשות בהכרח תעמיק את התלות של ישראל בדלקים פוסיליים, על חשבון אנרגיות מתחדשות ובעיקר על חשבון השקעה בהתייעלות אנרגטית דרמטית. לתת אור ירוק לתחנות כוח גזיות משמעו לתת אור ירוק להחרפת משבר האקלים, שכבר עכשיו גובה חיים ברחבי העולם. במצב החירום שהעולם נמצא בו, אין מקום לתחנות כוח פוסיליות נוספות, הגורם מספר אחד למשבר האקלים.
אם שרי ושרות הממשלה, לפחות חלקם הורים בעצמם, מחויבים למדיניות האקלים שקידמה הממשלה בשנה האחרונה, להסכמים בינלאומיים, לישראלים ולישראליות של העתיד, הם צריכים לקחת אחריות, להוריד מהפרק הקמה של תחנות פוסיליות חדשות ולהאיץ את ההשקעה באנרגיות מתחדשות, ובעיקר התייעלות אנרגטית שתוביל להפחתה בצריכת חשמל. זה תפקידה של ממשלה אחראית וזה צו השעה.
עידו ליבן הוא פעיל אקלים באירופה ובארץ, בין היתר במסגרת "הורים למען האקלים"