לפני כשבועיים הגיעו שתי אורחות כבוד לפרמיירה של ההצגה "עוד חוזר הניגון" בהבימה. האחת, אראל, נכדתו של עורך הדין פיני רובין ש"חיכתה במיוחד לצילום הסלפי בסיום ההצגה עם השחקן טל מוסרי" והשניה – נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שהגיעה עם בעלה, עורך הדין דוד חיות, שמרבה לייצג את ענקיות הביטוח.
לדיווח הרה הגורל הזה, שבוודאי חמק מעיניכם בימי אוגוסט השחונים בעודכם מוציאים הון על בילוי בג'ימבורי פלוס רשת מזון מהיר ומנסים לחמוק ממטווח הבידודים, אחראי אתר אייס, שמסקר את תחומי התקשורת הפרסום והשיווק.
את הדיווח על הנכדה של בני הזוג רובין, שחיכתה לסלפי, הבאנו מאתר אייס מילה במילה. הדיווח על השתתפות נשיאת העליון באירוע היה יבש הרבה יותר. שמה נכלל כחלק מרשימה ארוכה של משתתפים, ששמותיהם נכתבו בזה אחר זה כמו שנהוג לעשות במדורי רכילות בכלל וגם במדורי רכילות עסקית.
כתבות הרכילות האלו הן ווין ווין לכולם, כמעט. רייטינג לאתר, הישג ליחצ"ן שהעביר את הפרטים ומצדיק את התשלום שהוא מקבל מהמעסיקים, שמרוצים מכתבה שמציגה אותם כנדבנים גדולים ומקושרים לכל מי שצריך.
אז למה כמעט כולם? כי מי שמפסיד הוא הציבור, שלא מקבל דיווח על טיב הקשרים בין המתמנגלים באירועי האלפיון העליון, על האופן שבו רבים מהם ניזונים מכספי ציבור ועל הקשרים שעוזרים לפענח את האינטרסים שמאחורי הכלכלה הישראלית.
מה הבעיה
באייטם של אייס אפשר היה לראות כיצד מועדון "הון-שלטון-עיתון" התרחב וסיפח אליו את מערכת המשפט הישראלית, עד שניתן לכנותו מועדון "הון-שלטון-עיתון-עליון" של ישראל.
לפי הדיווח באתר, בפרימיירה בתיאטרון הלאומי נכחו חברי המועדון הקבועים: שרי אריסון, עורך דין יהודה רווה ואשתו תמי רווה, האחים גדעון ויאיר המבורגר, רמי אונגר, סמי סגול, מושיק תאומים ומאיר שטרית.
מלבד חיות, נהרו לאירוע גם אינספור נשיאים ושופטים עליונים בדימוס: נשיא העליון אשר גרוניס, שהגיע עם אשתו השופטת רינה משל גרוניס; אהרון ברק, שהגיע עם אשתו השופטת אליקה ברק והגיעו גם עדנה ארבל, תאודור אור ויצחק זמיר ומיכל רובינשטיין שמגר.
האם הרשימה המפוארת הזו הגיעה בשל החיבה העצומה שרוחשים בעליון לנתן אלתרמן, שההצגה עוסקת בחייו, או שאולי המחויבות החברתית והדאגה לתרבות הישראלית היא ששיגרה אותם לאירוע למען תיאטרון הבימה? ייתכן. יתכן גם שלציפי רובין, יו"ר אגודת הידידים של הבימה, יש קסם שלא ניתן לעמוד בפניו וכשהיא קוראת לשופטי העליון לדגל – הם ממהרים להתייצב.
אבל יש עוד אפשרות אחת שטמונה בעובדה שמי שעומדת בראש אגודת הידידים של הבימה נשואה לאחד מעורכי הדין הפופולאריים ביותר בקרב בעלי ההון והתאגידים בישראל – הלא הוא הסבא החביב פיני רובין.
בטרם נמשיך, חשוב לציין שרוב האורחים בפרמיירה נמנים על אגודת הידידים של התיאטרון. זה אומר שהם תורמים לתיאטרון לא מעט כסף. כפי שאמרו לנו מהבימה, כולם שילמו על הכרטיסים מחיר מלא, ויקר יותר מעלות כרטיס להצגה רגילה. גם חיות, כפי שנמסר לנו מדוברות הנהלת בתי המשפט, שילמה מחיר מלא על הכרטיסים. כמו יתר האורחים, גם היא הוזמנה על ידי ציפי רובין.
תשאלו, אם מדובר באירוע למטרות טובות ואם אף אחד לא קיבל כרטיסים בחינם – מה בעצם הבעיה?
במילה אחת – המילייה. וביותר מילים – המילייה המנותק והאליטיסטי של נשיאת בית המשפט העליון. הציבור שהוא מנותק ממנו, הוא אותו ציבור שהאמון שלו במערכת המשפט מצוי כבר שנים בשפל. ציבור שמצפה לצדק, אבל נתקל בשופטים שמונו מלכתחילה בשל קשרים ליו"ר לשכה מושחת ולא בשל כישורים. שופטים שממנים כונסי נכסים או נאמנים או מגשרים ובוררים בשל קשרי חברות עמם, בלי לתת גילוי נאות. ציבור שאין לו היכן להתלונן, כי הגוף שמופקד על הפיקוח על השופטים מספק לכל היותר נזיפות חסרות ערך, בלי לחשוף את מספר התלונות על השופטים, את השופטים שהתרשלו או סרחו ונראה כי הוא עסוק יותר בגניזת התלונות מאשר בבדיקתן.
לאחרונה פרסם העיתונאי איתי רום טור תחת הכותרת "בני אלים יושבים על כס השיפוט", ובו הזכיר כמה דוגמאות למקרים של ניגודי עניינים בקרב השופטים. אחת מהן היא הטענה כי שופט העליון בדימוס תאודור אור סירב לפסול את עצמו מהכרעה בתיק שהנאשם בו יוצג על ידי חברו הטוב, עו"ד פיני רובין.
האם בבוקר יכול אור להכריע אם הטיעונים של רובין מצדיקים זיכוי ובערב להסב אתו לערב תרבותי בתיאטרון? למה לא. "אין חשש ממשי שחברות כזו תפגום באי התלות והנייטרליות בה ינהג השופט", קבע אור לגבי עצמו.
בתחקיר שפרסם עיתונאי מעריב קלמן ליבסקינד על אסתר חיות, שאל אותה מדוע היא דנה בתיקים של חברות שיוצגו על ידי בעלה. תגובתה הראשונה היתה הכחשה גורפת. אחרי שליבסקינד הציג בפניה את התיקים, היתה התגובה: "ממרחק כה רב של זמן, קשה להתחקות אחר כל אחד מהם ולדעת מה היתה הסיבה לכך שהשופטת דנה בו". כשנשאלה מדוע העבירה תיקי גישור רווחיים לחברתה הטובה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט: "זה תקין כי עשתה זאת משיקולים מקצועיים וענייניים".
מי ומי במילייה
נשיאת העליון חיות פוגשת את עורך הדין פיני רובין באינספור אירועים מדי שנה. לא רק בפרמיירות, גם בימי עיון או בכנסים מפוארים של לשכת עורכי הדין באילת. שם שורה על כולם אווירת מינגלינג מחויכת, כמיטב משופטי ישראל מתרועעים יחד עם עורכי דין שמופיעים בפניהם.
סבא פיני הוא אחד המשרתים הגדולים של מועדון ההון שלטון עיתון בישראל. בין הלקוחות שלו אפשר למצוא טייקונים כמו נוחי דנקנר ודני דנקנר (שני בני הדודים ששלטו במשק הישראלי עד לפני עשור, הורשעו בפלילים וריצו מאסרים) ושרי אריסון, שאותה ייצג במאבק נגד בנק ישראל כשניסתה להגן על היו"ר דני דנקנר.
רובין עוזר לטייקונים לחמוק מתשלומי מס למדינה בכל מיני תרגילים, כמו ניתוק תושבות מישראל. בין היתר הוא סייע לקובי מימון טייקון הגז והנדל"ן ולעידן עופר, מבעלי השליטה בחברה לישראל. הוא גם עורך הדין של בנק הפועלים, שמונה לטפל מטעם הבנק במניות של אליעזר פישמן בידיעות אחרונות.
הוא גם נמנה על סוללת עורכי דין שמינה בנימין נתניהו בנוגע לתיקים שלו. אלא ששם היה מדובר בהתקשרות קצרה במיוחד, שלא יצאה לפועל בשל חוסר החיבה של נתניהו לשלם שכר טרחה לעורכי דינו.
מה טיב הקשר של חיות עם אשתו של רובין? קשה לדעת. אולי זה באמת מסתכם רק בהזמנה לפרמיירה בהבימה. האם חיות מתייצבת לכל פרמירה שמזמינים אותה אליה? גם אי אפשר לדעת. מה שכן אפשר לדעת זה שעורך הדין רובין אינו מופיע ברשימת המניעויות של הנשיאה חיות.
מה טיב הקשר של חיות עם אשתו של רובין? קשה לדעת. מה שכן אפשר לדעת זה שעורך הדין רובין אינו מופיע ברשימת המניעויות של הנשיאה חיות
עד לפני זמן לא רב רשימת המניעויות של השופטים לא היתה גלויה לציבור. גם לאחר שנחשפה בעקבות מאבקים ציבוריים הבעיות רבות. שופטים לא מעטים "שוכחים" לדווח לא פעם על מניעויות שלהם, ואנחנו מגלים את זה רק כשהתקשורת מצליחה לחשוף אותן.
כך למשל קרה עם שופט בית הדין למשפחה יהורם שקד, שמינה במספר מקרים מקורבים שלו לנאמנים מטעם בית המשפט. כך קרה גם עם שופט בית הדין לענייני משפחה ארז שני, שלפי חשיפה של העיתונאי ברוך קרא, לא סיפר כי עורך דין שהופיע בפניו ייצג אותו בהליך הגירושים. שני הכחיש את הדברים כשהתבקש להגיב על כך.
במקרה אחר, שחשפנו במקום הכי חם, שופטת בית המשפט המחוזי שרית זמיר "שכחה" לתת גילוי לקשרים שלה ושל בעלה עם אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, כאשר דנה בעניין הקשור אליו. רק אחרי פניה לתגובה נזכרה להתפטר בשל ניגוד עניינים.
אין שלטון בלי הון
ברשימת המניעויות של חיות נמצאים בין היתר האחים גדעון ויאיר המבורגר, שהיו בין באי הפרימיירה. האחים הם מבעלי חברת הביטוח הענקית הראל. כמה גדולה? אחד משלושה קוראים של הכתבה הזו הם לקוחות של חברת הביטוח. בין אם הם רכשו ממנה פוליסה או שהחסכון הפנסיוני שלהם מנוהל בה. הסיבה למניעות של חיות נעוצה בכך שהחברה היא לקוחה של בעלה, עורך הדין דוד חיות.
חברת הראל שותפה גם בקרן תשתיות ישראל. הקרן היא בעלת השליטה בחברת "דרך ארץ", שיש לה אחזקות בכביש 6, בתחנת הכח דליה, במיזמים של סיבים אופטים ויש לה גם מניות בחברת פנגו, שמספקת פתרונות לתשלום על חניה ברשויות מקומיות ובחניונים.
אחד השותפים של האחים המבורגר בקרן תשתיות ישראל הוא יהודה רווה, שבילה יחד עם אשתו תמי בפרימיירה הנוצצת. כבר שנים שבני הזוג הם מכוכבי מועדון ההון שלטון עיתון.
בשל אחזקותיו בקרן תשתיות לישראל, הפך יהודה בעשור האחרון מעורך דין בעל אמצעים לאחד האנשים המשפיעים על אורח החיים של הציבור הישראלי ועל הכיס שלו. כמו הקרן, גם רווה אינו מופיע ברשימת המניעויות של הנשיאה.
אחד השותפים של האחים המבורגר בקרן תשתיות ישראל הוא יהודה רווה, שבילה יחד עם אשתו תמי בתיאטרון. רווה אינו מופיע ברשימת המניעויות של הנשיאה
תמי רווה היא יו"ר חברת החדשות של ערוץ 12, חברת החדשות הגדולה והמובילה בישראל עם הרייטינג הגבוה וההשפעה הציבורית הגדולה ביותר. בני הזוג נחשבים לחברים קרובים של בני הזוג שרה ובנימין נתניהו. לפני כן היה עורך הדין רווה מקורב לראש הממשלה לשעבר והנאשם בשחיתות אהוד אולמרט.
"אני מקושר ויכול להרים טלפון ללשכת ראש הממשלה, אי אפשר להכחיש שזה טוב לעסקים", אמר רווה בכתבה מ-2007 שבה תואר גם הקשר החזק שלו לנשיא העליון בדימוס אהרון ברק.
"אני מקושר ויכול להרים טלפון ללשכת ראש הממשלה, אי אפשר להכחיש שזה טוב לעסקים", אמר רווה בכתבה שבה תואר גם הקשר החזק שלו לאהרון ברק
"אין שלטון בלי הון", אמר בראיון שהעניק כמה שנים אחר כך אמר בראיון: "למסיבות יום העצמאות אצלי באים אנשים מאותו מילייה – החל מפחח מכוניות וכלה בנשיא בית המשפט העליון לשעבר. האם אפשר לאסור על פוליטיקאים להשתתף במסיבות, כשרוקדים לידם אנשי הון שהם חברים עשרות שנים?"
על השופטים אמר: "השאלה היא אם הציבור חושב ששופט שבא להתארח או שותה קפה עם עורך דין, מסוגל אחר כך לפסוק לטובתו גם אם הפסיקה לא צודקת. אוי ואבוי אם היינו חושבים כך. יש קריטריונים של השופטים מתי הם צריכים לפסול את עצמם. אני בטוח שהם פועלים לפי הקריטריונים האלה, ולכן זה לא רלוונטי אם הוא רקד במסיבה של עורך דין שמופיע מולו. יש גבול לכל דבר, ואצלנו הוא נפרץ.
"זה עניין של אמון הציבור בשופטים. זו ירידה לקטנוניות ותוויות. לקוח שחושב שבגלל זה הוא יקבל פסק דין טוב יותר הוא טיפש. צריך לתת אמון ביושרה של אנשים – בלי זה אי אפשר לקיים מערכת מסודרת. מערכת המשפט בישראל היא אחת המערכות שיש בהן יושרה יותר מכל מערכת אחרת בארץ".
והנה, מתברר שתפישת עולמה של נשיאת העליון הינה בדיוק כמו של חבר בכיר במועדון ההון שלטון בישראל: הכל מקצועי וישר ומסודר. הבעיה של הציבור הישראלי שהוא קטנוני ולא נותן אמון במערכת. זו לא המערכת אשמה, כמובן.