"שאלו אם שקלתי לתת לילדה כדורים. איך אפשר להציע דבר כזה בלי שראו אותה?"

מטחי הרקטות שפגעו בישראל בשבוע האחרון הכניסו אזרחים רבים לחרדה. חלקם הגיעו מיד לבתי החולים לקבל טיפול, אחרים יתמודדו עם המצוקה בעצמם. כל התאוריות הפסיכולוגיות מראות כי בעתות משבר אנשים נוטים להחזיק מעמד מבחינה נפשית. הבעיות, הקשיים הנפשיים וההתפרקות מגיעים כשהמשבר חולף. 

וכך, כשהדי הפיצוצים יידומו, יהיו רבים שיבקשו למצוא מזור לנפשם, אבל אז ייתקלו בבעיה: התורים לפסיכולוגים בשירות הציבורי ארוכים ויכולים להימשך בין חצי שנה לשנה, הרבה יותר מהמקובל ב-OECD ובהמלצות המקצועיות של מומחי בריאות הנפש. לפי המומחים, טיפול המתעכב ביותר משישה שבועות מרגע הפנייה הראשונית מביא לתוצאות פחות יעילות.

באפריל 2020, זמן קצר לאחר תחילת משבר הקורונה, שוחחנו עם בכירים במערך בריאות הנפש שטענו כי "יהיה פה משבר נפשי מטורף", והזהירו מפני ההשלכות העתידיות של הנגיף. "לאף אחד אין זמן לחשוב על הבריאות הנפשית", הזהירה אז ירדן מנדלסון, ששימשה כיו"ר פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית. "עכשיו זה מבעבע. פה אנחנו שומעים על אדם שקופץ מהחלון, שם על עלייה בפניות, אבל את לא רואה התפרקות. תהיה התפרקות אחר כך. הלחץ מהסגר ומהמצב הכלכלי ישפיע".

כעת מדווחים פסיכולוגים בשירות הציבורי ובסקטור הפרטי על עלייה של עשרות אחוזים בבקשות לטיפול נפשי, שאינן זוכות למענה. מסקר שערך פורום הארגונים בספטמבר 2020, עלה כי 61 אחוז מהפסיכולוגים הציבוריים ו-51 אחוז מהפסיכולוגים הפרטיים דיווחו על גידול במספר הפונים לטיפול נפשי. יותר מ-80 אחוז מהפסיכולוגים במגזר הציבורי וכ-72 אחוז מהפסיכולוגים בסקטור הפרטי דיווחו כי חלה החמרה במצב הנפשי של מטופליהם. סקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בצל המשבר בנובמבר, הראה כי מצבם הנפשי של 30 אחוז מבני 21 ומעלה ומצבם הכלכלי של 42 אחוז מהם החמיר במהלך תקופת הקורונה. 

---

"בקורונה הייתה אפס התייחסות להשלכות הנפשיות של הבידוד והסגרים ולא חשבו על הדור השלם של בני הנוער שיש לו קשיים משלו", אומרת מנדלסון, שעובדת כיום כרכזת תחום המגזר הציבורי בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל. "עכשיו, כצפוי הקשיים צפים, וזה לא מפתיע אף אחד, גם לא במשרד הבריאות, כי כולם אמרו שזה יבוא. הקורונה העלתה את הדברים וגרמה לכולם לפתוח עיניים, חוץ מלמי שנמצא על השיבר של הכסף. השירות הציבורי לא נותן את המענה לאזרחים כמו שצריך. בבריאות הנפש, כמו בסרטן, אי אפשר לחכות, כי הבעיה מתפתחת ושולחת גרורות. אבל בעוד שלא היינו מקבלים בשירות אונקולוגי זמן המתנה של חצי שנה, בבריאות הנפש אנחנו אומרים למטופלים תחכו".  

בבריאות הנפש, כמו בסרטן, אי אפשר לחכות, כי הבעיה מתפתחת ושולחת גרורות. אבל בעוד שלא היינו מקבלים בשירות אונקולוגי זמן המתנה של חצי שנה, בבריאות הנפש אנחנו אומרים למטופלים תחכו". 

מי שנדרשים בימים אלה לשירותי מערך טיפולי הנפש הציבורי, יגלו כי חסרים יותר מ-10 אלפים פסיכולוגים מכלל ההתמחויות. לפי נתוני הפורום, בשירות הציבורי יש כיום פסיכולוג אחד על כל 300 מטופלים שסובלים מהפרעות נפשיות; פסיכולוג התפתחותי אחד על כל 7,200 ילדים בגילאי לידה עד שש; פסיכולוג חינוכי אחד לכל 1,500 ילדים בגילאי 18-6, ופסיכולוג רפואי ושיקומי אחד ל-5,360 איש. 

במקרה של הילדים, מדובר במקרים רבים בכאלה שסובלים מקשיים ביחסים עם הוריהם, שהגיעו לנקודות קיצון במהלך הסגרים, ובכאלה שסובלים מפערים ועיכובים התפתחותיים שהחמירו בשנת הקורונה או מלקויות וקשיים רגשיים שהתפתחו במהלך הסגרים. בין השאר מדובר באוטיזם שלא אותר בזמן  – תופעה חדשה שהתרחשה בשל הקורונה – ובעיכובים בטיפול בילדים עקב הכפלת זמני ההמתנה למכונים להתפתחות הילד בשנה שבה המגיפה פגעה בפעילותם.

"אני כבר חודשים מנסה לקבוע תור לפסיכולוג לבתי בת ה-14", אומרת שירה מתל אביב. "לכאורה יש לא מעט אופציות בשירות הציבורי: עיריית תל אביב מציעה טיפולים מסובסדים, גם קופת החולים. למשרד הבריאות יש תחנה בעיר שמציעה טיפולים בעלות נמוכה. פניתי לכולם, וכולם אמרו אותו דבר: יש רשימת המתנה ארוכה. כל כמה ימים אני מתקשרת לנדנד, אומרת שהילדה כבר על הקצה. הם מגלים אמפתיה אבל אומרים שאין מה לעשות ומציעים לפנות לפסיכולוג פרטי. אבל לא רק שהטיפול הכי זול עולה 350 שקל לפגישה, גם שם הפסיכולוגים לא פנויים". 

שכר מבזה

בסקטור הפרטי יש כ-12 אלף פסיכולוגים בגיל עבודה. לפי סקר של פורום הפסיכולוגים, יותר ממחציתם נמצאים באזור המרכז, מה שמהווה ייצוג יתר לעומת האוכלוסייה הכללית, בעוד שאזור הדרום סובל מתת ייצוג. אותו סקר מצביע גם על מיעוט של פסיכולוגים אתיופים, חרדים וערבים.

לעומת זאת, בשירות הציבורי יש 5,000 פסיכולוגים בלבד, מרביתם בחצאי משרות ובהתמחות. לרוב, כשיסיימו את ההתמחות, שבה הם משתכרים 40-37 שקלים לשעה, לא ימשיכו בשירות הציבורי אלא יעברו לסקטור הפרטי.

בין השאר מדובר באוטיזם שלא אותר בזמן  – תופעה חדשה שהתרחשה בשל הקורונה – ובעיכובים בטיפול בילדים עקב הכפלת זמני ההמתנה למכונים להתפתחות הילד בשנה שבה המגיפה פגעה בפעילותם.

"בסופו של דבר, הסיפור קשור לשכר מבזה ולתנאי העסקה פוגעניים של הפסיכולוגים, שקשה לשכנע אותם לעבור מהשוק הפרטי", אומר ד"ר יובל הירש, יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח”ר (הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח). "אני ד"ר לפסיכולוגיה, אני בן 41 עם ותק של כ-14 שנה. עם כל הנתונים האלה, אני מקבל על עבודה של חצי משרה במרפאה לבריאות הנפש תלוש של 3,700-3,500 שקל. השכר השעתי שלי הוא משהו כמו 50 שקל לשעה גג, מקביל לבייביסיטר בתל אביב. כשהשכר הוא כזה, את מבינה למה הפסיכולוגים מעדיפים את הקליניקה הפרטית. בלי הקליניקה הפרטית אין לי פרנסה. וגם אם הייתי רוצה להרחיב ל-100 אחוז משרה, עם מה הייתי חוזר הביתה לארבעת ילדי? 6,000 שקל? במצב כזה אי אפשר למשוך אנשים לשירות הציבורי, זה כמו להגיד להם בוא תעשו עבודה התנדבותית.  

"אני ד"ר לפסיכולוגיה, אני בן 41 עם ותק של כ-14 שנה. עם כל הנתונים האלה, אני מקבל על עבודה של חצי משרה במרפאה לבריאות הנפש תלוש של 3,700-3,500 שקל. השכר השעתי שלי הוא משהו כמו 50 שקל לשעה גג, מקביל לבייביסיטר בתל אביב.

"הפסיכולוגיה הציבורית כולה, שנמצאת במצב של קריסה, היא גוף שייבשו אותו במשך המון שנים. עכשיו, בשנת הקורונה הדבר הזה צף ורואים אותו בצורה הרבה יותר ברורה. המערכת באי ספיקה מול כמויות אדירות של פונים. לא הגיוני שאדם במשבר, אדם עם מחשבות אובדניות או אישה בדיכאון אחרי לידה צריכים לחכות שנה לטיפול. 

"היום שוחחתי עם אמא שקיבלה תשובה שהתפנה תור עבור הילד שלה, שנה אחרי שפנתה למרפאה", אומרת הילה קלעי נובוטני, פסיכולוגית חינוכית מומחית ונציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. "הקורונה הביאה אל פתחה של הפסיכולוגיה הציבורית אוכלוסיות חדשות שלא פגשנו קודם, בהן משפחות ממעמד הביניים שידן אינה משגת לשלם באופן פרטי עבור טיפול נפשי. יש משמעות לכך שכולם יוכלו לקבל שירות חינמי או בהשתתפות עצמית מועטה לאור המצב הביטחוני בארץ. השירות הזה אמור להיות בסיסי ונגיש ומיידי, אבל מה שקורה זו נדידת מומחים אל מחוץ למסגרת הציבורית. כי אם אוכל להחזיק קליניקה לבדי, למה שאעבוד בשכר נמוך שלא מתאים לוותק ולמעמדי המקצועי?" 

הילה קלעי נובוטני: "הקורונה הביאה אל פתחה של הפסיכולוגיה הציבורית אוכלוסיות חדשות שלא פגשנו קודם, בהן משפחות ממעמד הביניים שידן אינה משגת לשלם באופן פרטי עבור טיפול נפש"

לדברי הירש, המחסור במטפלים דוחף את המערכת למצוא פתרונות זולים ומהירים, למשל תרופתיים. "בשיחת טלפון עם אחד המרכזים שאליהם פניתי, שאלו אותי אם שקלתי לתת לילדה כדורים", אומרת שירה. "אמרתי, 'אולי כדאי שנתחיל עם שיחות לפני שאנחנו הולכים על האפשרות הקיצונית ביותר?' לא הבנתי איך אפשר להציע דבר כזה בלי שבכלל ראו את הילדה". 

"תרופות הן לא הפתרון להכל", אומר ד"ר הירש. "הן יכולות לעזור ולפעמים הכרחיות, אבל לא תמיד הן מסדרות את הסיטואציה הבעייתית של החיים. כשאתה נמצא בדיכאון עקב משבר בזוגיות למשל התרופות לא יעזרו לך לעבד את החוויה שעברת, ובלעדיהן יחזור הדיכאון". 

עוד טרום הקורונה, קריסת מערך הפסיכולוגיה הציבורית התבטאה בהמתנה של חודשים ובמחסור בכוח אדם בכלל ההתמחויות. שורשי המשבר נעוצים בהחלטה של שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן משנת 2010 – להעביר את תחום בריאות הנפש לאחריותן של קופות החולים. "מערכת בריאות הנפש בקטסטרופה", הוא אמר אז. "אין סיבה שהיא תהיה שונה מבריאות הגוף". הרפורמה נכנסה לתוקף ב-2015 והייתה אמורה בין היתר להרחיב את הנגישות לשירותי בריאות הנפש, להגדיל את זמינות השירותים ולשפר את שיפור איכות הטיפול. לצורך כך הוקצו כ-3.2 מיליארד שקל.  

לקחו כסף, לא נתנו טיפול

אלא שברפורמה לא נקבע זמן מקסימום להמתנה לטיפול, רק נקבע כי קופות החולים יספקו למטופלים שירות בזמן סביר ובמרחק סביר. וכך, בדוח מבקר המדינה שיצא בשנה שעברה נכתב כי "זמני ההמתנה לקבלת טיפול בקהילה ארוכים ביותר ומגיעים ל-12 עד 16 חודשים, מצב הגורם לסבל רב ולהחמרת מצבם הנפשי של המטופלים ושל סביבתם ולהפחתת השפעת הטיפול".

"על אף התוספת התקציבית המשמעותית, שניתנה במסגרת הרפורמה לטובת פיתוח הטיפול במסגרת הקהילה", הוסיף המבקר, "נראה כי קופות החולים לא סיפקו את מלוא הטיפולים שהן תוקצבו בגינם, לא העסיקו מספיק פסיכותרפיסטים ומטופלים רבים מדי נאלצו לפנות לקבלת טיפול אצל מטפלים עצמאיים", נכתב שם.  

ברפורמה לא נקבע זמן מקסימום להמתנה לטיפול, רק נקבע כי קופות החולים יספקו למטופלים שירות בזמן סביר ובמרחק סביר

"קופות החולים לא עושות את תפקידן", אומרת מנדלסון. "הן מקבלות מיליארדים מהמדינה, אבל לא אומרים להם שזמן ההמתנה צריך להיות כזה ורמת נגישות כזו. הן לוקחות את הכסף ונותנות קצת וזהו. בסוף אנחנו האזרחים חייבים לשנות את התפיסה. כמו שאנחנו הולכים למיון אם נשברת היד, אנחנו חייבים ללכת לטיפול אם אנחנו סובלים מדיכאון וכשאנחנו לא מקבלים את השירותים שמגיעים לנו – חייבים להיאבק על כך". 

פרסום של מכון ברוקדייל, שערך סקר בקרב אנשי מקצוע שלוש שנים לאחר יישום הרפורמה, הודו יותר משליש מהפסיכולוגים במגזר הציבורי כי לעומת המצב טרום הרפורמה, יש דגש על טיפול תרופתי על חשבון פסיכותרפיה. באותו סקר אמרו 45 אחוז מהנשאלים כי חלה עלייה בשימוש בשיטות קצרות מועד ומחצית הפסיכולוגים העריכו כי משך הטיפול, כפי שנמדד במספר המפגשים בסדרה טיפולית, התקצר לעומת המצב טרום הרפורמה.

"קופות החולים לא עושות את תפקידן", אומרת ירדן מנדלסון. "הן מקבלות מיליארדים מהמדינה, אבל לא אומרים להם שזמן ההמתנה צריך להיות כזה ורמת נגישות כזו. הן לוקחות את הכסף ונותנות קצת וזהו"

"במטרה לעמוד ביעדים נדרשים עוד עשרות תקנים", אמר בתחילת השנה פרופ' ערד קודש, מנהל מערך בריאות הנפש קופת חולים מאוחדת ומרצה בחוג לבריאות הנפש באוניברסיטת חיפה, בתגובה לטיוטה שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות ובה קבע כי יש לקצר את זמני ההמתנה לשבועות בודדים. "במאוחדת חסר סדר גודל של 70 תקנים, ואנחנו הקופה השלישית בגודלה. אין מספיק תקנים, יש תקצוב חסר. צריך ליצור אמות מידה אחידות לקופות, מדד איכות שייבחן גם על פי זמן המתנה, אבל אי אפשר לפרסם את המדדים האלה בלי תוספת כלכלית". 

ב-2019 כתבה ד"ר טל ברגמן מי שהובילה את הרפורמה בבריאות הנפש, במכתב למנכ"ל משרד הבריאות שנחשף בגלובס: "מצב תורי ההמתנה לטיפול נפשי בכלל, ולטיפול פסיכותרפי בפרט חמור מאוד". הייתה לד"ר ברגמן הצעה לשיפור: "מתוך למידה ממערכות בריאות בעולם יש לקבוע זמן המתנה לקבלה לאבחון שאינו עולה על 30 יום, וזמן המתנה עד לתחילת טיפול, לרבות טיפול פסיכותרפי בטווח של מקסימום 4-6 שבועות ממועד האבחון, אחרת יעילות הטיפול יורדת משמעותית". 

המרפאות נסגרות

בניגוד להצהרת ליצמן, שלא ייסגרו מרפאות לבריאות הנפש בעקבות הרפורמה, בפועל משרד הבריאות נועל את שעריהן בזו אחר זו. בארבע השנים האחרונות נסגרו בזה אחר זו מרפאת מבוגרים בפתח תקווה, מרפאת ילדים במודיעין ומרפאה באשדוד והחל תהליך של צמצום תקנים ואי איוש משרות של עובדים שעזבו או יצאו לפנסיה באום אל פאחם, נס ציונה ויבנה. המרפאה בכרמיאל נסגרה והועברה לבית החולים בנהריה, והמרפאה בראשון לציון הפכה למרפאה לתחלואה כפולה, שרק אנשים מכורים יכולים להגיע אליה ולא כלל הציבור כפי שהיה קודם. 

במרפאת הילדים והנוער בלוד – העיר שעלתה לכותרות בימים האחרונים בשל המהומות שהתחוללו בה וככל הנראה ישאירו את חותמם בנפשם של התושבים – לא גייסו עובדים חדשים במקום מי שפרש לשוק הפרטי ואפילו במקום המנהלת שיצאה לפנסיה. מ-13 עובדים ב-2019 נותרו בה פסיכיאטר אחד ושני מתמחים בפסיכיאטריה שמגיעים אחת לשבועיים ליום אחד של טיפולים שמטרתם מעקב אחר חולים שמקבלים תרופות. גם במרפאת המבוגרים חל צמצום זוחל באנשי הצוות. 

האחרונה להיסגר הייתה המרפאה בפתח תקווה. ב-2020 היא יצאה לשיפוץ ו-60 אנשי הצוות קיבלו את המטופלים במקומות שונים בעיר. השיפוץ הסתיים לפני כחודשיים ואנשי הצוות קיבלו במפתיע הודעה שהמרפאה נסגרת. 

במרפאת הילדים והנוער בלוד – שעלתה לכותרות בשל המהומות שהתחוללו בה וככל הנראה ישאירו את חותמם בנפשם של התושבים – לא גייסו עובדים חדשים במקום מי שפרש לשוק הפרטי ואפילו במקום המנהלת שיצאה לפנסיה

בחצי השנה האחרונה מוקפאים מינויים חדשים של פסיכולוגים וכלל הסקטורים במקצועות הפרא רפואיים במחלקות בית החולים ובמרפאות המסונפות ל"מרחבים", המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. במרכז היה כבר קודם מחסור בפסיכולוגים, עם עזיבתם של כמה אנשי צוות. וכעת, כשלא מגויסים עובדים חדשים, הם מספרים שהעומס המוטל עליהם גדול במיוחד. לדבריהם, יש פסיכולוגים המעוניינים לעבוד, אך המרכז לא מוכן לקבל אותם לאיוש התקנים הפנויים, ודחה את פניותיהם להתקבל לעבודה. 

כל זה מתנגש כמובן בדרישה לקצר את זמני ההמתנה לטיפול. מדובר, בפשטות, בדרישה לא ריאלית שסותרת את המגמות בשטח.

הצפה בפניות לשוק הפרטי

גם בשוק הפרטי יש בעיה של עומס פניות. מטופלים שנואשו מלמצוא פתרון במערכת הציבורית מגלים שגם בסקטור הפרטי הם יתקשו להשיג תור פנוי לפסיכולוג. "כל שבוע אני דוחה עשרה מטופלים חדשים", מספרת נבוטני שעובדת גם בקליניקה פרטית.

הפסיכולוג הקליני ד"ר אילן טבק אבירם מתאר: "בחודשים האחרונים, מאז שאנשים חזרו לשגרה מסוימת, יש הצפה של פניות בכל הגילאים, אצלי העלייה בפניות היא של מאה אחוז. לאור הדרישה, הגדלתי את מספר המטופלים שלי ואני מטפל בכעשרים מטופלים בשבוע. זה מאוד קשה וכואב להגיד לאנשים שאתה לא יכול לעזור להם, ולא רק זה – אין לי למי להפנות אותם כי כל הקולגות שלי עמוסים באותה מידה. האבסורד הוא שאנשים מוכנים לשלם מאות שקלים, ואין להם למי. הייתי יכול לדחוס את כל היום, אבל כל מטופל הוא עולם ומלואו ודורש לא רק מקום בלו'ז, גם מקום בנפש". 

ד"ר אבירם התחיל את דרכו המקצועית ב-2004 ועבד במשך ארבע שנים כמתמחה במרפאה ציבורית. "כבר ביום הראשון בהתמחות קיבלתי תיקים של מטופלים שרובם המתינו יותר מחצי שנה", הוא מספר. "הכינו אותי מראש שחלק יהיו עצבניים ויכעסו כי הם ממתינים הרבה זמן, וזה עוד היה טרום הרפורמה. מאז המצב החמיר". 

ד"ר אילן טבק אבירם: "כבר ביום הראשון בהתמחות קיבלתי תיקים של מטופלים שרובם המתינו יותר מחצי שנה. הכינו אותי מראש שחלק יהיו עצבניים ויכעסו, וזה עוד היה טרום הרפורמה. מאז המצב החמיר"

לאחר ההתמחות הוא נשאר בשירות הציבורי עוד כ-13 שנה, לצד עבודה בקליניקה פרטית. "אחרי הרפורמה, המרפאה של הכללית שבה עבדתי, ברמת חן, קיבלה עוד פניות רבות והעומס עלינו רק הלך וגדל. השקעתי הרבה זמן והתמורה הייתה מועטה, אבל הסיבה שנשארתי שם לא הייתה כלכלית וזו גם לא הייתה הסיבה שעזבתי בסופו של דבר". 

לדבריו, הבעיה בסקטור הפרטי נובעת מהמשבר במגזר הציבורי. "אם היו יותר מטפלים ותקנים, לא היו תורי המתנה ממושכים וגם היו יותר פסיכולוגים שעוברים הכשרה טובה ויכולים אחר כך לצאת לשוק הפרטי ולטפל".

לטענת מנדלסון הפתרון פשוט ולא יקר. "תקנים ושכר", היא מדגישה. "אם השכר לא מספיק וחסרים תקנים לעמוד בדרישות, את דנה את השירות הציבורי שיהיו בו רק מתמחים, מטפלים בינוניים שלא מצליחים להחזיק בקליניקה פרטית וקומץ של משוגעים לדבר. 

"בתסריט הכי אוטופי שלנו, של עלייה של חמישים אחוז בשכר ומאה אחוז בתקנים, מדובר בתוספת של מיליארד שקל לשנה. כשתקציב משרד הבריאות כולו עומד על 106 מיליארד, מדובר על תוספת של פחות מאחוז ועל שינוי שיכול לקרות תוך ימים ולהביא תוצאות מהירות". 

תגובת משרד הבריאות

בעיית ההמתנה לטיפול נפשי מוכרת ונמצאת על סדר יומו של משרד הבריאות. בסקר שערך המשרד במרפאות הממשלתיות ביולי-אוגוסט האחרונים עמד התור הממוצע על כ-6 חודשים (לטיפול פסיכותרפי).

אין חולק על כך שמעבר להתרחבות המערכת במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש, יש עדיין פער משמעותי בין היצע השירותים ובין הצורך בטיפול נפשי של הציבור בישראל.

משרד הבריאות יפרסם בקרוב חוזר שמגדיר את זמני ההמתנה הנדרשים לטיפול נפשי – כשבהתאם אליהם יידרשו קופות החולים להרחיב את המערך ולגייס לשורותיהן מטפלים נוספים.

לשמחתנו, אין מחסור במטפלים פסיכותרפיסטים במדינת ישראל, וקופות החולים יודעות לגייס את מיטב אנשי המקצוע בתחום.

במקביל לכך, המשרד עורך בחינה של השימושים בתקציבי הרפורמה, אשר הועברו לקופות החולים כתוספת לסל הבריאות. לכשתסוכם עבודה זו ניתן יהיה להציג את ממצאיה.

באשר לסגירת מרפאות לבריאות נפש של משרד הבריאות – משרד הבריאות לא ביטל ולו משרה אחת מהמשרות של מרפאות בריאות הנפש הממשלתיות.

עם זאת, פרישה לגמלאות של מטפלים, או מעבר לעבודה בקופות החולים יוצרות מצבים בהם משרות לא מעטות לא מאוישות, כשלעיתים אין מנוס מצמצום ואף סגירה של מרפאות בשל כך. בכל סיטואציה כזו, נעשים מירב המאמצים לדאוג למטופלים לחלופות במרפאות אחרות.

תגובת קופת חולים כללית

מכניסתה של הרפורמה בבריאות הנפש, קופת חולים כללית הרחיבה והגדילה את היקף השירותים בבריאות הנפש בצורה משמעותית. בשנים האחרונות נפתחו עשרות מרפאות ברחבי הארץ, בדגש על יישובים בהם לא היה קיים שירות, נקלטו מטפלים רבים ופריסת השירותים הורחבה. 

מטופלי כללית מקבלים את השירות בכמה מסלולי שירות במרפאות בריאות הנפש הכוללים צוותים רב-מקצועיים (פסיכיאטר, פסיכולוג, עו"ס, סיעוד, רפוי בעיסוק); במרפאות של משרד הבריאות; ואצל ספקי שירות נוספים. השירות ניתן גם בבתי החולים של כללית:  גהה ,שלוותה, שניידר, קפלן, סורוקה והעמק (באשפוז או טיפול אמבולטורי)  וגם בבתי חולים הציבוריים. לצד כל זאת כללית מובילה מסלול של מטפלים עצמאיים, הכוללים כ-400 פסיכולוגים ועו"ס הנותנים שירותי פסיכותרפיה לכל קבוצות גיל.  

מהלכים אלה ונוספים נעשו הודות לשימוש במלוא מקורות הרפורמה שהופנו לטובת הרחבת השירות בבריאות הנפש, תוך הגברת היקף הטיפולים בצורה דרמטית מזו שהייתה ערב הרפורמה. 

נוסיף כי בשנה האחרונה, בשיתוף עם משרד הבריאות, הוקם קו למתן סיוע ותמיכה נפשית באמצעות שיחות טלפוניות. השירות כולל שלוש שיחות טלפוניות עם צוותים מקצועיים באמצעות מוקד 2708*. השירות ניתן חינם, לכל הגילאים ובשפות שונות. ללא צורך בהפניה או אישור, על ידי מטפלים מומחים בבריאות הנפש.  

נמשיך בפעילות להרחבת הנגישות והזמינות בתחום חשוב זו במיוחד בתום שנה של מגיפת קורונה.

מקופות החולים מכבי, לאומית ומאוחדת לא נמסרה תגובה.