הרעש החדשותי האדיר שריחף באוויר אתמול, בשל המלצות הסיעות אצל הנשיא לצד פתיחת משפטו של נתניהו, העבירו כמה אירועים קריטיים מתחת לרדאר. לכאורה הם נראים לא קשורים, אבל בהסתכלות קרובה יותר וארוכת טווח, הם יכולים להיקרא כתאונת שרשרת ארוכה. השחתת התקשורת וכלב השמירה של הדמוקרטיה על ידי שילוב קטלני של הון ושלטון, התנהלות שלטונית מאפיוזית ומושחתת חסרת מעצורים, שכדי להגן על עצמה ממשפט – מתקפלת ומאפשרת את הכנסתם של הגורמים הכי קיצוניים לכנסת.
1. העדות של אילן ישועה, מנכ"ל וואלה, סיפקה הרבה רגעים דרמטיים ושומטי לסתות במשפט שרק החל, אבל אחד מהם ראוי לתשומת לב מיוחדת. הרגע שבו ישועה תיאר כיצד קיבל הוראה מנציגי אלוביץ' ונתניהו לטפול על העיתונאי אבנר הופשטיין, שהיה אז ראש דסק התחקירים בגל"צ, האשמות שווא של הטרדה מינית. צריך לחזור על זה שוב. גורמים מסביבתו של ראש ממשלה בישראל מנסים לטפול האשמות שווא על עיתונאי, כמו בגרועים במשטרים. כמו בגרסה ישראלית דלוחה של בית הקלפים.
העיתונאית לשעבר והפעילה החברתית חני קים ציינה בצדק בטוויטר שהדבר מזכיר את מה שנעשה נגד אב הבית מני נפתלי בזמנו: לאחר שתבע את משפחת נתניהו, הוא הואשם בהטרדה מינית של עובדת בבית ראש הממשלה. התיק לבסוף נסגר מחוסר ראיות, לאחר שנים של הכפשות ודה לגיטימציה לאיש ולטענותיו.
כשמצרפים את זה לחשד להטרדת עד המדינה שלמה פילבר על ידי דוברי נתניהו עופר גולן ויונתן אוריך, ההפגנות והאיומים על התובעת ליאת בן ארי ומשפחתה, ברור כבר היום, עוד לפני התקדמות המשפט, שיש פה התנהלות מאפיוזית של ראש הממשלה וסביבתו, כאחרון ארגוני הפשיעה. האשמותיו של נתניהו אמש בעוד נאום תוכחה שמדבר על הפיכה שלטונית וגובל בהמרדה נגד מערכת אכיפת החוק והפרקליטות, רק מעידים על עומק ההשחתה והכישלון הערכי והחוקתי בתקלה הנקראת ראש ממשלה נאשם בפלילים.
בגידת התקשורת
2. על ספסל הנאשמים בתיקי האלפים של נתניהו עומדת עוד נאשמת: התקשורת הישראלית. זאת שהושחתה והשחיתה, שאולפה והוחלשה בעשור האחרון תחת נתניהו. היא מגיעה לבית המשפט כשהספינה שנוני מוזס הבטיח לסובב עבור נתניהו בידיעות אחרונות, כבר איבדה כיוון ופוקוס. מדובר בבגידה מתמשכת בציבור הישראלי ובזכותו לתקשורת אמינה, אובייקטיבית, נטולת פניות ואינטרסים. בגידה שנמשכת גם כיום בעוצמות שונות במקומות אחרים שעוד לא נחשפו, ובחלקם באופן גלוי כמו במעוז ברדוגו בגל"צ. קשה להפריד בין מצבה הרעוע והקשה של הדמוקרטיה בישראל בימים אלו, לבין הפיכת כלבי השמירה של הדמוקרטיה לכלבלבי הון-שלטון צייתנים. רק צריך לקרוא את העדות של ישועה על האופן שבו ידיעות נדחפו, הורדו, נערכו, על הבקשות של קים וריי סול, נגד חייכני ואחרים ולהזדעזע.
הצצה לעומק הסיאוב המתמשך ניתן היה למצוא אתמול בחילופי דברים בין עד המדינה ניר חפץ לבין פרשן הבית של בלפור בגל"צ וישראל היום, ברדוגו. אחרי שברדוגו תקף את היועמ"ש ואת האופן שבו דן מרגלית סייע למינויו, השיב חפץ, ששירת את נוני מוזס, נתניהו ונוחי דנקנר במעריב בתקופות שונות וקנה מקום של כבוד בהשחתת התקשורת בישראל, כי ישמח לחשוף את האופן שבו בסדרת פגישות עם מפקד גל"צ שמעון אלקבץ הביא למינויו של ברדוגו לתחנה. ברדוגו עד היום משדר שם, פורש את פרשנותו המחמיאה לנתניהו מדי ערב, תוקף את גורמי אכיפת החוק באופן תדיר ומתעמר בחיילים שאינם מיישרים קו.
העדות של ישועה גם מסבירה היטב את תולדות השבר הנוכחי בימין – כיצד למרות רוב של 65 מנדטים, הגוש אינו מסוגל להקים ממשלה. שורה של חרמות אישיות, הדחות והכפשות מבית היוצר של בלפור ורעיית ראש הממשלה – הפרושים לאורכו ורוחבו של תיק 4000 – הפכו את נתניהו למוקצה בימין-מרכז הממלכתי. וכשאתה כה מבודד, אין ברירה אלא להכניס גורמים קיצוניים וצייתנים, שיסכינו להלבנת שחיתות תמורת הלבנת מאחזים, כמו סמוטריץ' ובן גביר או מפלגת נעם – תוך החדרת האג'נדה השמרנית הקיצונית שלהם למשכן.
בן גביר על השטיח האדום
3. אמנם כבר התרגלנו לראות את איתמר בן גביר באולפני הטלוויזיה בחודשים האחרונים, שהלבינו אותו בצורה מלאה, אגב גינוני וואט-אבאוטיזם ממדרשו של עמית סגל ("ומה עם היבא יזבק?"), ויכוחים האם הוריד את התמונה של ברוך גולדשטיין מקיר ביתו וכתבות תדמית על כך שהתרכך. כל זה הגיע בעיקר לאחר ההכשר שנתן לו ראש הממשלה בדחיפתו לבלוק טכני עם סמוטריץ' בציונות הדתית, כדי לא לבזבז קולות ימין.
העדות של ישועה גם מסבירה היטב את תולדות השבר הנוכחי בימין – כיצד למרות רוב של 65 מנדטים, הגוש אינו מסוגל להקים ממשלה. שורה של חרמות אישיות, הדחות והכפשות מבית היוצר של בלפור ורעיית ראש הממשלה
ועדיין, הקלות ושלוות הנפש היחסית שבה בן גביר, ממשיכו הגאה של הרב כהנא שהורשע בהסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור ובעוד שבעה כתבי אישום נוספים, התקבל אתמול כממליץ וח"כ לעתיד בבית הנשיא, ראויה לפחות להרמת גבה. היום תתקיים הפגנה של ארגוני נשים ולהט"ב נגד פוליטיקת השנאה שנציגי מפלגתו, ביניהם אבי מעוז מנעם מייצגים בכנסת, ואזהרה מפני כניסתם לממשלה. אבל בינתיים, עוד מחסום נשבר.
כדי להבין עד כמה הדבר חריג, צריך לחזור ל-1984 – אז סירב הנשיא חיים הרצוג לזמן את כהנא למשכן להגיש את המלצתו כסיעה של ח"כ יחיד. כמעט 40 שנה אחרי, בן גביר יושב ומתלוצץ עם הנשיא הכה ממלכתי רובי ריבלין, כנציג מפלגה של שישה מנדטים, עם גיבוי מראש הממשלה. קשה לטפול את האשמה על ריבלין, שמרחב התמרון שלו מוגבל במקרה הזה. הזמנים השתנו, ואין דין סיעת יחיד מוקצית כדין מפלגה של שישה מנדטים שנתמכת על ידי ראש הממשלה.
ועדיין, הקיצוניות הזאת ושנאת המיעוטים הזאת בכנסת, היא לא קוריוז חולף או משעשע. זרעי העשבים השוטים מהסוג של "הגענו לסמל של המכונית של רבין", שנוכשו ב-1984, נקלטו היטב בכל זאת, צמחו לגידולי פרא והיום מתארחים בערוגתם החדשה במשכן הכנסת. ניסיון הימלטותו של נתניהו ממשפט בגין שחיתות ציבורית לכאורה, הצורך הנואש בבלוק חסינות מגונן, היו הדחיפה האחרונה שהביאה להשבעת שליחי השנאה הללו לח"כים, לאחר שנים של ניסיונות עקרים.