"איה נאפה: 12, אילת:30, בני י"ב: 100", זה היה התוכן של השלטים הפוגעניים שתיכננו תלמידי תיכון בכפר סבא לתלות בשבוע שעבר כדי לקבל את פניהן של תלמידות כיתה י' בתחילת השנה. כשהמקרה עלה לכותרות עמדו תלמידים בכניסה לבית הספר עם שלטים שעליהם נכתב בין היתר "חינוך מיני עכשיו".
מקרי האונס והאלימות המינית שנמצאים במרכז השיח לאחרונה מחדדים את הצורך הדחוף לחנך את בני הנוער למיניות, גם בבית וגם בבתי הספר. השאלה היא אם מישהו באמת עושה זאת ועד כמה החינוך המיני מותאם ל-2020.
"במשרד החינוך יש מערכים טובים ונהדרים לחינוך מיני שמעודכנים ל-2020 וכוללים תוכניות פנים וחוץ משרדיות", אומרת ד"ר נטע ארנון-שושני, מרצה לחינוך בסמינר הקיבוצים וחוקרת חינוך מיני במכון מופ"ת. "ישנן גם תוכניות של אגף שפ"י בהשתתפות כוכבי נוער", היא מפרגנת לשירות הייעוץ הפסיכולוגי שבמסגרת משרד החינוך. אלא שלימודי החינוך המיני בארץ הם בגדר המלצה, ואת ההמלצה הזו יכול כל בית ספר ליישם או לא ליישם לפי רצונו.
אגף שפ"י אחראי על יועצות בתי הספר, שמחוייבות לעבור קורס בן שלושה מפגשים בנושא "מיניות ומניעת פגיעה" על מנת לקבל את הרישיון לעסוק במקצוע. "אחרי שהן מקבלות את הרישיון, יש לנו עוד קורסים להציע להן, שאורכים בין 30 ל-120 שעות", אורמת איריס (מנדה) בן יעקב, מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער באגף שפ"י. "חלקן ממשיכות ללמוד את זה במשך שנתיים. חלקן בוחרות לעשות גם קורסים מחוץ לשפ"י".
נושא המיניות הוא חובה כחלק משיעור "כישורי חיים" – שעה שבועית שנדרשת על ידי משרד החינוך. אולם המשרד לא הגדיר מהם התכנים הנדרשים להיות מטופלים במסגרת השיעור וכמה שעות לימוד שנתיות אמורות להיות מוקדשות לנושא. כל יועצת יכולה להחליט על כך בעצמה. כעת מנסים במשרד לבנות תוכנית שתגדיר את התכנים שבו כחובה. "חשוב שליועצת יהיו גם דרגות חופש, כדי שהן שהיא תוכל להתאים את התכנים לצרכים של האוכלוסייה שאיתה היא עובדת", אומרת בן יעקב.
לא הכמות, זו האיכות
מדי שנה מעביר אגף שפ"י ליועצות החינוכיות "סקר כישורי חיים", שבו הן נשאלות בין היתר, "האם עסקת בנושא של מיניות בריאה ומניעת הטרדות ופגיעה מינית?". ב-2019 ענו 97 אחוז מהיועצות בבתי הספר היסודיים שהן העבירו את השיעורים. בחטיבות – 82 אחוז ובחטיבות העליונות – 78 אחוז. מספרים גבוהים משמעותית מאלו של 2016, אז דווח כי שיעורי מיניות בריאה הועברו רק מ-45 אחוז מהחטיבות העליונות.
עם זאת, הנתונים לא מעידים על היקף ועומק התכנים המועברים. "במסגרת דיון שנערך בכנסת על האונס באילת אמר לנו תלמיד 'לא מעבירים לנו שיעורי חינוך מיני'", מספרת בן-יעקב. "היועצת של בית הספר שלו אמרה שהיא העבירה 2-3 שיעורים, אבל מבחינת התלמיד זה לא מספיק". לדבריה, לא רק היקף השיח, אלא גם איכותו עדיין אינם משביעים רצון.
"אני לא אגיד שמיניות היא נושא קל. הילדים בודקים את הגבולות של המורה. הרבה פעמים זה פתח להביך אותה. כשאני הייתי יועצת, ילד שאל 'איריס, מתי צמחו לך ציצים?'. לא כולם יודעים להתמודד עם זה", היא אומרת ומוסיפה שגם מורים שעברו השתלמות בנושא נאלמים דום במפגשם עם התלמידים.
גם ארנון-שושני מספרת על המורים שנבוכים להעלות את הנושא בכיתה. "המורים יודעים שברגע שיעלו את הנושא הזה, יהיה המון רעש וצחוקים בכיתה", היא נכנסת לנעליהם. "אז נכון שיהיה בלאגן בעשר הדקות הראשונות, אבל ברגע שכמורה תמצבי את עצמך כרלוונטית בתחום החינוך המיני, את תשיגי את הקשב שלהם גם בלימודי גיאוגרפיה, כי את מסמנת את עצמך כרלוונטית עבורם".
"ברגע שכמורה תמצבי את עצמך כרלוונטית בתחום החינוך המיני, את תשיגי את הקשב שלהם גם בלימודי גיאוגרפיה, כי את מסמנת את עצמך כרלוונטית עבורם"
אבל יש בעיה אחת: "המורים הצעירים, ששייכים ברובם לדור ה-Y רוצים לדבר, אבל אין להם את הידע כי לא דיברו איתם", מגלה ארנון-שושני. "לא נתנו להם את הכלים האלה גם בשלב שבו הם פנו להוראה".
לדבר על המבוכה
ארנון-שושני, שמחקר הפוסט-דוקטורט שלה עוסק ב"מעגל המבוכה של החינוך המיני" ובמרכזו הטענה כי המבוכה מתגלגלת מדור לדור, טוענת שכל מורה בישראל צריך לעבור הכשרה בחינוך מיני. "וכשאני אומרת את זה אני לא מתכוונת שכולם יהיו מורים לחינוך מיני", היא מבהירה, "אלא שיכנסו לכיתות ולא יתעלפו כשמישהו אומר 'זקפה'.
"חלק מלהיות במערכת החינוך, זה ללמד וללמוד על החיים. לא רק חשבון וגיאוגרפיה. לכן, כל מורה שנמצא בחייהם של תלמידים בשלבי ההתבגרות המינית, חייב לתרגל דיבור על מיניות באופן נינוח, וזה גם בסדר לדבר על המבוכה. להגיד לילדים, 'אני רואה שזה מביך אותך, גם אותי זה מביך, אבל צריך לדבר על זה'".
והדיבור על זה צריך להיות מתמשך ולא חד פעמי שקורה רק לאחר מקרים מחרידים כמו האונס באילת. "הרבה פעמים מביאים שיעורי חינוך מיני ככיבוי שריפות", היא מתארת. "אבל כשמעבירים שיעור בעקבות מקרה של אונס קבוצתי, זה שוב שם את החינוך המיני בהקשר הבעייתי, המניעתי, החירומי – 'בואו נכשיר אתכם שלא יקרו אסונות'. אין רגע שאומרים, 'מין זה אהבה, מין זה חיבור, זה תקשורת'. מין נשאר דבר מאוד מסוכן ומפחיד".
"כשמעבירים שיעור בעקבות מקרה של אונס קבוצתי, זה שוב שם את החינוך המיני בהקשר הבעייתי, המניעתי, החירומי"
"כשאנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו על מין, ומשאירים אותם ללמוד לבד, הם פונים ללמוד ממקורות שלא היינו רוצים – כמו פורנהאב", היא מסבירה. "ההשלכות הן לא ישירות: הם לא יראו משהו בפורנו ומיד יעשו אותו. אבל כשאני לא מדברת איתם על מין, אני מעבירה להם מסר שמין הוא דבר שלא מדברים עליו. ואם לא מדברים עליו בכיתה, ולא מדברים עליו בפורנו אלא רק עושים אותו – הם לומדים שמין הוא צורך פיזי ולא קשור בתקשורת".
כיתה נגועת פורנו
"פעם דיברתי עם תלמידים על חברות וזוגיות שאלו אותי, 'אבל איריס, מתי מגיעים לחינוך המיני?'", היא נזכרת. "מבחינתם תקשורת וזוגיות זה לא חינוך מיני. ברגע שמדברים איתם על פורנו ועל הסקס עצמו, כולם בדממה. לא משנה כמה אנחנו מסבירות שחינוך למיניות זה מכלול, וכמה חשובה תקשורת בתוך מיניות, מבחינתם זה ליד. אבל זה לא ככה בכל כיתה", היא מסייגת. "כשאת נכנסת לכיתה את ישר מבינה אם היא 'נגועת פורנו' או לא".
לפי התמונה שמציירת בן-יעקב, כבר בגילאי ההתבגרות המוקדמים אפשר לשמוע בשאלותיהם של הילדים את נקודת המבט הפורנוגרפית. הבעיה מחמירה כשמתחילים לצפות בפורנו מגיל צעיר במיוחד.
לדברי הפסיכולוג אפי גלברד מאוניברסיטת תל אביב, גיל החשיפה הראשונה לפורנו כיום הוא שמונה, הגיל שבו מקבל הילד סמארטפון. "פורנו בגיל הזה הוא כמו כינים – אם לאחד יש, אז יש לכולם", מתאר גלברד. "בדרך כלל התגובה הראשונית של רוב הילדים היא רתיעה, הגעלות מסיימת, יש ילדים שמגיבים גם בפחד".
לאחר כמה שנים, בערך בגיל 10-13 מתגברים על הבהלה ואז, בגילאים האלו מתקבע אצל נערים החיבור בין פורנו לאוננות שנמשך איתם לאורך שנים. מלבד זה, מוסיף גלברד, חשיפה חוזרת לפורנו מגיל צעיר מחזקת את האמונה שיש קשר בין גבריות לדומיננטיות ובין נשיות לפסיביות.
"האונס שקרה עכשיו באילת? הילדים האלה שהשתתפו בו כבר ראו את זה פעם", קובע השחקן אוריה יבלונובסקי, מיוצרי ושחקני המופע "אפקט הפורנו". "הרעיון של להיכנס לחדר של בחורה אחד אחרי השני ולנצל אותה – הם למדו אותו מהחינוך המיני היחיד שהם מקבלים: הפורנו".
את המופע שמיועד לבני נוער ועוסקת בהשפעות ובהשלכות של הפורנו יצר יבלונובסקי (33) יחד עם עודד אור (31), במאי בעל תואר בחינוך והשחקנית הילה נס (30). המופע כולל הרצאה, שיחה וקטעי קישור המציגים סיטואציות אינטימיות בחייהם של בני נוער, אותם מגלמים שני השחקנים.
השלושה מספרים כי דרך העבודה על סצנה זו ואחרות, הבינו עד כמה הפורנו השפיע גם עליהם – בני דור ה-Y שמעולם לא זכו לחינוך המיני שהם עצמם מעניקים כיום. כמו רבים מבני הנוער, גם הם פנו ללמוד מ"פורנהאב". "פתאום הבנתי שכשאני שוכב עם מישהי, אני מדמיין את זה דרך הזווית של המצלמה", מספר יבלונובסקי. "אתה מנסה להגשים פנטזיות שהן לא שלך בכלל, כל החושים שלך קהים".
"פתאום הבנתי שכשאני שוכב עם מישהי, אני מדמיין את זה דרך הזווית של המצלמה. אתה מנסה להגשים פנטזיות שהן לא שלך בכלל"
יבלונובסקי מספר על שלל שאלות סקרניות מהצופים הצעירים, שחושפות את הבהלה וחוסר הידע שלהם. "הם שואלים אם הפורנו ממכר, אם הוא מסוכן. וגם תוהים איך ילמדו מה לעשות בלי הפורנו", הוא מעיד. "מעבר לזה אני שומע מהתלמידים שהם שמחים שסוף סוף מדברים איתם על סקס בגובה העיניים".
"בעיקר רואים את המבטים הסקרנים, את הריכוז, את הקשב שלהם", מספרת השחקנית הילה-נס, שמהווה במופע את הצלע הנשית. לדבריה, לאחר המופע, לעיתים פונות אליה נערות בשאלה, 'אם עדיין לא שכבתי, זה בסדר?". שאלות מהסוג הזה מזכירות כי אפילו שהנוער חשוף לכל הוא עדיין כל כך צמא לידע. לא הידע שמספקים המסכים – אלא ידע אחר, אישי, אנושי.
למה אתם אומרים סקס?
השלושה מספרים על האופן שבו הצוותים החינוכיים מתייחסים למופע: "יש את היועצות והמורות שרואות פנו פרטנרים שעוזרים להם לקדם את השיח על המיניות. יש את המורים שיושבים קרוב לדלת וממהרים לצאת. יש את אלו ששמחים שמישהו עושה עבורם את העבודה ויש גם את זו שאמרה לנו בזעזוע 'יש כמה רגעים במופע שאתם ממש מעודדים בני נוער לעשות סקס'. בני 17-18 לא יגלו על סקס בלי המופע הזה?".
מלבד המופע, מעבירה החבורה גם מערכי שיעור להורים וצוותים חינוכיים, במטרה ללמד אותם לדבר עם בני הנוער על פורנו ומיניות. "אנחנו רק הפטישון הקטן ששובר את הקרח, השיחה צריכה להמשיך אחרינו", אומר אור ויבלונובסקי מוסיף: "אנחנו אומרים להורים דברו איתנו, כי אנחנו כבר מכירים את הילדים שלכם. ככל שנדבר על זה יותר, המיניות שלנו כבני אדם תהיה טובה יותר".
אבל לא תמיד יש אוזן קשבת לכך במשפחות של התלמידים. "הרבה פעמים אני מקבלת פניות מההורים: 'איך מדברים עם הילדים שלנו על נושאים גסים? הם קטנים'", אומרת בן-יעקב. "אז יש בשיח הזה גם הרבה צביעות. מצד אחד רוצים שנדבר, מצד שני, 'למה אתם מדברים? ולמה אתם אומרים 'סקס' בשיעור?'. אנחנו תמיד נתקלים במסר כפול סביב הסיפור הזה".
בין הסדנה הזו ואחרות, השיק המטה תכנית לימוד חדשה המבוססת על סרטוני וידאו שמדברים בשפת הנוער. הפיילוט לתכנית הוצג בחמישה ישובים שונים, ושם הבינה בן-יעקב את חשיבות הרקע הסביבתי על האופן שבו הוא מתקבל. "בדימונה, שהייתה אחת מערי הפיילוט שלנו, ראש העיר אמר לצוותים החינוכיים ולכל הישוב: 'אנחנו מדברים על מיניות. אנחנו לא בורחים מזה'", היא מספרת. "כשמורה נכנס לכיתה והיישוב מגבה אותו, זה נראה אחרת".
לדבריה החינוך המיני לא צריך להיות רק בבית ובבית הספר – אלא גם בחברה הישראלית כולה. "יש לנו בעיה בחברה עם נושאים מגדריים. המסרים האלה עוברים מאוד חזק בתקשורת, בסרטים, באינסגרם. אנחנו שומעים חדשות לבקרים אמירות סקסיסטיות מצד המנהיגים שלנו, מצד אנשים מפורסמים", היא מסבירה. "אחרי שאני מעבירה שיעור מיני הם פותחים אינסטגרם, ועושים לייק על בנות עם חוטיני, שומעים את השיר של סטטיק ובן אל ונתקלים גם בכמה פרסומות. אלה מסרים סמויים שמשפיעים על הילדים שלנו בטווח הארוך".
בינתיים כדי להתמודד עם הבעיות המגדריות בחברה, מנסים במשרד החינוך לעשות את השינוי בעצמם. "בנינו תוכנית לבנות ביסודי בשם 'בקשר אלייך', שבה אנחנו מתחילים לטפטף גם ענייני מגדר, למשל מה זה להיות אישה. שזו לא בושה, שזו עוצמה, שזו חגיגה. זווית יותר פמיניסטית".
זוהי השנה השלישית לקיום התכנית. עד כה, מספרת בן-יעקב, הועברו 3,500 סדנאות כאלה, והיד עוד נטויה. "בסופו של דבר אני מקווה שנגיע לקהל הכי גדול שאפשר, ושרוב בתי הספר יעבירו את התכנים האלה".
גלברד מסרב לשמוח, ומונה את הבעיות של משרד החינוך בתחום: "יש המון כשלים: חוסר מימון, חוסר מוכנות של משרד החינוך להתוות סילבוס מחייב, קושי בהכרה ומוכנות לעסוק בנושא מצד צוותים מקצועיים והורים, יועצות שנשארות לבד, ריבוי של תוכניות חוץ מתחרות, חוסר הנגשה למגזרים שונים, עו"סיות ללא הכשרה בתחום", הוא מונה.
לדבריו חינוך למיניות בריאה הוא תהליך של חשיבה ביקורתית ורכישת כלים. "לעזור לילדים לראות את המסרים הלא בריאים שהחברה משדרת לגבי מיניות, לתווך להם את המשמעות האמיתית, לעזור להם לחשוב על הדברים מחדש, ולשדר להם מסרים חלופיים שמכילים את הדעות והערכים שלנו בתור הורים ומחנכים".
תגובת משרד החינוך: "המשרד מוביל מדיניות ברורה, לפיה נושא החינוך המיני מהווה נושא חובה ללימוד בכל שכבות הגיל".
לפרטים נוספים על המופע "אפקט הפורנו": [email protected]
לפרוייקט: "כל השאלות נכונות – להתבגרות ומיניות בריאה" של הפסיכולוג אפי גלברד: https://www.facebook.com/KolHashelot