"בת זוגי ואני ישבנו שלושה-ארבעה חודשים בבית ופנטזנו על קורס צלילה בסיני, כבר התחלנו להשתגע", מספר לי יוסף, מורה בן 53 מתל אביב, "ואז ראינו שיש אפשרות לנסוע לשארם א-שייח' עם קונקשן בטורקיה. קנינו כרטיס טיסה, עצרנו באיסטנבול ל-15 שעות והרווחנו טיול בעיר היפה הזו".
בווידאו מעורר קנאה שהוא שולח לי משארם א-שייח', כשהוא חבוש במסכה ("מקפידים פה על הכללים לא פחות מבארץ"), מעדכן יוסף שבימים הקרובים יעלו לדהב לקורס הצלילה המיוחל, ואז יחזרו ארצה דרך מעבר הגבול בגין (טאבה). "כל הסיפור הזה היה אמור להיות כל כך פשוט, אבל מסיבה מטומטמת כלשהי השאירו את המעבר הרגלי סגור ליציאת ישראלים, ואנשים נופשים באילת, שם הסיכון להידבקות הוא הרבה יותר גדול כי היא קטנה וצפופה בהרבה".
בשבוע האחרון הישראלים גילו את אופציית הנסיעה המופרכת וגם המתבקשת ביותר לקיץ 2020, בחסות משרד הפנים – טיסה לסיני דרך טורקיה (להרפתקנים במיוחד, אפשר גם דרך אוקראינה). במקום לשלם אגרת מעבר בסך 102 שקל בלבד, נאלץ יוסף להיפרד מכ-900 שקל לכרטיס טיסה עם קונקשן ליעד הממוקם כ-200 קילומטרים מאילת. מאידך, הנופש עצמו, מפנק ככל שיהיה, יעלה לו הרבה פחות מנופש בעיר הסמוכה, ואת הדרך הביתה – כן, קראתם נכון – הוא דווקא יוכל לעשות דרך המעבר הרגלי.
אתמול הוגשה לבג"ץ עתירה לפתיחת מעבר בגין ליציאת ישראלים לסיני, שסגור בפניהם מאז ה-18 במרץ לפי החלטת שר הפנים אריה דרעי, וזאת למרות שמצרים פתחה את שעריה לתיירים מכל רחבי העולם כבר ב-1 ביולי. העולם ללא ספק השתנה מאז פרוץ משבר הקורונה, ואין ויכוח על נחיצותן של הגבלות מסוימות לצורך מניעת הפצתו של הנגיף.
"השאירו את המעבר הרגלי סגור ליציאת ישראלים, ואנשים נופשים באילת, שם הסיכון להידבקות הוא הרבה יותר גדול כי היא קטנה וצפופה בהרבה"
ואולם בניגוד להגבלות על ביקור במספרה, בילוי במסעדה או נסיעה של 30 אלף חסידי ברסלב לאומאן שבאוקראינה בראש השנה, שבהן דנים, מחילים ומסירים חדשות לבקרים, סוגיית מעבר הגבול היבשתי למצרים מודרת מסדר היום בכנסת. זאת, למרות מספר פניות רשמיות מצד נציגי קבוצת הפייסבוק "אוהבי סיני" (135 אלף חברים), ולמרות שהיא טומנת בחובה פגיעה בזכות יסוד חופש התנועה ופגיעה בפרנסתם של מדריכי טיולים ישראלים במצרים.
גחמה של שר הפנים?
"חוץ מצפון קוריאה, להערכתי בעתיד נגלה שלא הייתה אף מדינה שהגבילה את יציאת האזרחים שלה באופן שבו ישראל עשתה זאת", אומר גיא שילה, בן 48 מתל אביב, מדריך טיולים וממנהלי קבוצת "אוהבי סיני", שמדווח על פגיעה בכמחצית מפרנסתו השוטפת בעקבות ההחלטה. ב-2019, רק כדי לסבר את האוזן, החתים דרכון 11 פעמים לצורך הדרכת קבוצות בסיני. "כל המדינות סגרו את הגבולות שלהן לכניסה של זרים, אבל אף אחת לא קבעה מין כלל שאומר 'אסור לך לצאת מהמדינה עכשיו בגלל הקורונה'. רק ישראל, לטעמי כאיזושהי גחמה של שר הפנים, סגרה את היציאה למצרים דרך הגבולות היבשתיים לישראלים בלבד".
ואכן, השמיים לא "נסגרו", וטיסות ממשיכות להמריא מנתב"ג. אמנם בהיקף מצומצם, אבל הן קיימות, וגם ישראלים עולים עליהן. העתירה לבג"ץ גם אינה מבקשת לערער על חובת הבידוד, וזאת על אף הודעת משרד הבריאות המצרי מתאריך 22 ביולי, לפיה כל החולים שנדבקו באזור התיירותי של דרום סיני שוחררו מבידוד, ולא התגלו מקרים חדשים. בנוסף, מבדיקה מול המנהל התורן של מעבר הגבול בגין, אכן כפי שציין שילה מדובר בישראלים בלבד.
"הגשנו את העתירה לבגצ מאחר שלהם הסמכות לדון בנושאים כאלה. השופט ניל הנדל קיבל את העתירה ונתן אמש החלטה שלמעשה רומזת שלטעמו העניין צריך להיות נדון בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים", סיפר שילה. "נגיש את העתירה שוב לבית המשפט המחוזי בעיקר בגלל שאנחנו רוצים שהדיון יתקיים כמה שיותר מהר והנושא הזה מאוד דחוף, אנחנו באמצע החופש הגדול ורוב הנוסעים לסיני זה בחופש הגדול ובחגים. יכולנו להתווכח ולהגיש בקשה נוספת, אבל כיוון שהוא נתן למדינה מעל שבועיים להגיב, עד ה-23 באוגוסט, אז המטרה שלנו היא שיתקיים דיון כמה שיותר מוקדם ואם צריך שזה יהיה במחוזי אז שיהיה במחוזי".
מתוקף הסכם השלום בין ישראל למצרים, המעבר פתוח גם כיום, פשוט במתכונת מצומצמת, בימים ראשון עד חמישי בין השעות 8:00-20:00, אולם נכון להיום, יכולים לעבור בו רק תיירים ששוהים בארץ ושאינם מחזיקים בדרכון ישראלי.
עורך דין אלון ספיר ממשרד עורכי דין מיכאל ספרד, שמייצג את העותרים בהתנדבות, אופטימי לגבי סיכויי העתירה. "אף פעם אי אפשר באמת לדעת אבל אני מרגיש שיש לנו טיעונים טובים", הוא אומר. "זו באמת החלטה שהתקבלה בתחילת הפאניקה מהקורונה במרץ, ולא חשבו עליה מחדש מאז, לא לאור הנתונים והנסיבות שהשתנו, ולא לאור המידע החדש שיש לנו על הקורונה מאז. גם לא חשבו עליה מבחינת הפגיעה באזרחי מדינת ישראל. אנחנו עכשיו במצב שאנחנו צריכים לחיות בצל הקורונה, זה מה שאומרים לנו כל הזמן, וחלק מהלחיות בצל הקורונה זה תיירות".
אז יגידו לך "עניי עירך קודם".
"כן, והמלונות הישראלים באמת העלו מחיר ב-5,000 אחוזים כי הריחו את הצ'אנס. אבל בכל מקרה יש לנו זכות חוקתית לצאת מהארץ, ואם פוגעים בזכות החוקתית, אז זה צריך להיות בתכלית ראויה, על פי חוק, ומידתי. ה'מידתי' הוא הדבר החשוב פה, כי היותו של המעבר היבשתי סגור לישראלים כעת לא משרת את התכלית שלשמה ההחלטה נקבעה – התכלית אמורה להיות מניעת הדבקה חוזרת של ישראלים שחוזרים לארץ, אבל יש חובת בידוד בחזרה ואנחנו לא מתווכחים איתה. העולם פתוח בפני ישראלים – יש מדינות שלא יכניסו אותנו, אבל מדינת ישראל לא אוסרת על לצאת לשום מקום חוץ מסיני".
מאות אלפי ישראלים בשנה
התיירות לסיני, לפחות עד פרוץ המשבר, הייתה בפופולריות שיא. בשנה שעברה נסעו לחצי האי האהוב כרבע מיליון ישראלים (כ-500 אלף כניסות ויציאות), גידול של 31% מ-2018. רבות דובר על חופי הטורקיז, על הקצב המיוחד ועל המחירים הזולים ביחס לחופשה בישראל, שגברו על אזהרות המסע התמידיות של המטה לביטחון לאומי.
אבל השנה, בחסות משבר הקורונה, נאלצים אוהבי סיני לערוג לארץ המובטחת מהצד השני של המפרץ, לקוות לימים יפים יותר ובינתיים, להגיש בג"ץ. עדות נוספת לעלייה המאסיבית בפופולריות של האי ניתן למצוא במספר העותרים – 120, לעומת 19 בלבד בעתירה שהוגשה באפריל 2017 עקב סגירת המעבר ללא התראה מוקדמת.
שילה מספר שכשפנה למשרד הפנים בעניין, נאמר לו שהסוגיה בטיפול רשות ההגירה והאוכלוסין, וכשפנו לרשות ההגירה והאוכלוסין הופנו בחזרה אל משרד הפנים. לדבריו, הוא וחבריו פנו גם לשרי ממשלה אחרים, ואלה הבטיחו לנסות לעזור, אולם עד כה לא נעשה דבר. נותר להם כעת לשאת עיניים לבג"ץ, וגם לבלפור, שם נצפתה נציגות לאוהבי סיני השבוע.
התיירות לסיני, עד פרוץ המשבר, היתה בפופולריות שיא. בשנה שעברה נסעו לחצי האי כרבע מיליון ישראלים – גידול של 31% מ-2018
"לאוהבי סיני אין לובי בכנסת, וזו השורה התחתונה: אין מי שידבר בשבילנו, אין כאן אינטרס כלכלי כלשהו, ולעומת זאת יש הרבה אינטרסים של תיירות פנים, של לשמור את הכסף בתוך המדינה. אנחנו רואים את זה הקיץ, זה מטורף, מעולם לא ראיתי את הכנרת ואת אילת כל כך עמוסות, כי אף אחד לא יוצא מהמדינה. ברור לכל בר דעת שיש פה עניין של לובי, קבוצות לחץ ואינטרסים כלכליים. כשרואים ממשלה שבה שר האוצר מדבר על בני הדודים של מיקי זוהר, ברור שלאינטרסים זרים יש השפעה על ההחלטות".
"התפוסה הממוצעת של המלונות באילת ביולי היתה בסביבות 80%", אומר שבי שי, מנכ"ל התאחדות המלונות באילת. "זו תפוסה גבוהה מאוד, גם אבסולוטית. זה יפה מאוד גם ביחס לשאר הארץ. ללא ספק יש התאוששות. בסוף השבוע הזה אנחנו עם 90% תפוסה, ועם איך שההזמנות לאוגוסט נראות כרגע, אם לא יחול שינוי לרעה, נעמוד על 85-90%".
יש שתוהים האם העובדה שהגבול היבשתי לסיני סגור כרגע, נובעת מכל מני קבוצות לחץ ולובי של ענף המלונאות.
"מה פתאום. מה פתאום. מה, ובשנה שעברה הוא לא היה פתוח, ולפני שנתיים הוא לא היה פתוח? עשינו משהו? אנחנו מתחרים בהם? תראי, אם אנשים רוצים לשים נפשם בכפם ולנסוע למצרים, שייסעו. אני לא הייתי נוסע לשם אפילו אם היו משלמים לי. אני חושב שזה לא נכון… ויש ישראלים היום שטסים לטורקיה ומשם ממשיכים לשארם. זה נראה לי מאוד הרפתקני, אבל אם זה מה שאנשים מחפשים אז טוב, בסדר. שארם מקום יפה, שקט, אבל בואי, זה עדיין לא מדינת ישראל, יש בזה סיכון מסוים. כל אחד עושה את החשבון של עצמו".
משבר הקורונה שלח ישראלים רבים למלחמת הישרדות. תעשיית התיירות ספגה הפסדי עתק במשך חודשי הסגר, וכעת המלונות נלחמים על כל נופש ונופש. יש לציין שעוד לפני פרוץ המשבר, בעלי המלונות באילת ליקקו את הפצעים מנזקי סופה שפקדה את העיר במרץ, וגרמה לה נזקים בשווי עשרות מיליוני שקלים. במצב הנתון, קשה שלא לתהות האם הותרת ההחלטה על כנה נגועה בשיקולים זרים, הקשורים ללובי של ענף המלונאות.
התיירות בסיני ספגה אף היא פגיעה קשה בשנה האחרונה. הישראלים, שהיוו כוח תיירותי משמעותי בחופיה, מנועים מלבוא בשעריה מאז מרץ, וספק רב אם טיסות הקונקשן המסורבלות יסייעו. באתר הנופש "סהרה קאמפ" ברצועת בראס אל-שטן מזמינים ישראלים ללינה חינם בחדרים משפחתיים ממוזגים (מחיר רגיל ללילה: 200 שקלים) ולשלם רק כ-20 שקלים לארוחה. זאת, כדי "לסבסד" לישראלים חלק מעלויות הטיסה.
אילת, למען הסר ספק, ראויה לכל תמיכה וסעד. משרד הפנים צריך לתת לה גב, וגם משרד התיירות. אבל כשהעיר שמתחמקת מזה שנים מאיום ביטול הפטור על המע"מ, מקבלת סוכריה בדמות אישור כניסת 700 עובדים מירדן לעיר לעבודה במלונות, ולעומת זאת כששני מעברי הגבולות היבשתיים הסמוכים לעיר, עקבה ובגין, סגורים בפני ישראלים, זה כבר צורם.