משבר האחיות: "ישאלו למה בזמן כזה אנחנו שובתות, אבל זעקנו עוד לפני הקורונה"

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון יצאו מחר האחים והאחיות לשביתה, על רקע מה שהם מגדירים כמחסור חמור בתקנים במערכת הבריאות, בבתי החולים, בקהילה ובציבור. 

היום בצהריים נערכה פגישה בין מנכ"לית האוצר קרן טרנר – אייל ואנשי משרדה לבין אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות, וראשי החטיבות, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות.  

לפי הנתונים של הסתדרות האחים והאחיות חסרים כיום 1,500 תקנים, 13 אחוז מכוח האדם הנוכחי. "הקורונה החריפה את המצב", אומרת אילנה כהן. "כאלף אחיות נשלחו לבידוד, 200 אחיות נמצאו חיוביות לקורונה וזה הכל בגלל העבודה. עוד 1,600 אחיות נלקחו ממחלקות שונות כדי להקים 40 מחלקות קורונה בארץ. לקחו אותן מהמחלקות הפנימיות, מהמונשמים, מהמקומות שגם ככה נמצאים בחוסרים. לקחו אחיות של טיפת חלב כדי לבצע חירות אפדימיולוגיות. בשביל מה? אנחנו עובדים עם מחצית מהתקנים של ה-OECD. איפה נשמע דבר כזה?". 

ממשרד האוצר נמסר הערב: "משרד האוצר תקצב כ-10 מיליארד שקלים להתמודדות מערכת הבריאות עם מגפת הקורונה. במסגרת זו, 800 תקני סיעוד נוספו בחודשים האחרונים לתגבור בבתי החולים ומערך בריאות הציבור".

---

שובתות על בטיחות המטפלים

"יש כ-1,500 אחיות ואחים שסיימו את הלימודים לאחרונה", אומרת כהן, "למה לא מגייסים אותם? כי כל תקן עולה כסף. אמרו לנו יש מערכות בחירות, אחר כך אמרו לנו יש קורונה. אפשר למלא ספרייה ציבורית עם כל ההבטחות שנתנו לנו".  

לטענה לפיה לוקח זמן להכשיר את האחים והאחיות שסיימו את לימודיהם, משיב אורי פליישמן, מנכ"ל הסתדרות האחיות: "מה עדיף? שלא יכשירו? צריך להכשיר אותם תוך כדי תנועה". לדבריו הם ערוכים לכל תרחיש, גם כזה של שביתה ארוכת טווח, אבל לטובת כל הצדדים ובמיוחד לטובת החולים והמטופלים שזקוקים לעזרה – מקווים להגיע להבנות. 

אילנה כהן: "לקחו אחיות מהמקומות שגם ככה נמצאים בחוסרים. לקחו אחיות של טיפת חלב כדי לבצע חקירות אפדימיולוגיות"

"האחיות לא שובתות על השכר ולא על התנאים – אנחנו שובתות על בטיחות המטופלים", מחדדת א', אחות במחלקה אונקולוגית במרכז הארץ, "אנחנו בקריסה. המאושפזים אצלנו בסכנה אמיתית ורצינית מהקורונה ואם האחות קצת משתעלת אסור לה לבוא למחלקה, מה שפעם היו אומרים לנו קחו אקמול ובואו. יש אחיות בבידוד, ומי יחליף אותן? 

"השבוע עשיתי חמש משמרות, מתוכן שתיים של 12 שעות ועכשיו הודיעו לי לבוא לעשות עוד משמרת כי אח אצלנו נכנס לבידוד. אני לא רוצה לעבוד שעות נוספות, אני מעדיפה להיות עם הילדים שלי שנמצאים בחופש בבית. שלא לדבר על כך שזה מאוד מסוכן, פוגע במטופלים. אני מטפלת ביותר חולים ממה שאני צריכה, אני עייפה ומועדת לטעויות וזה מסכן חיים. יש יותר עומס ואין תקנים למרות שיש אחים ואחיות שסיימו (מבחן) ממשלתי ויכולים לעבוד אבל הממשלה במקום לתגבר לא עושה כלום. הם חושבים שהאחיות הן משאב בלתי נדלה". 

"צריך עוד ידיים עובדות"

השביתה לא תקיף את כל האחים והאחיות: העובדים במחלקות האונקולוגיות, בטיפול נמרץ, בפגיות ועוד לא ישבתו. "אם כל האחיות ישבתו באמת כל המערכת הרפואית תקרוס תוך דקה", אומרת א'. "את יודעת כמה ניתוחים מתוכננים יתבטלו מחר? זו פגיעה בבריאות הציבור. אבל מצד שני אין לנו ברירה אחרת". 

"האחיות אשמות", מפתיעה כהן. "בגלל המסירות שלהן והנתינה שלהן הן יכולות לספוג ולספוג. אבל זהו. אי אפשר יותר. עכשיו ישאלו אותנו למה בזמן כזה אנחנו שובתות, הרי עוד לפני הקורונה זעקנו והזהרנו. ובכלל, יש זמן שבו נוח שהאחיות ישבתו?" 

"השבוע עשיתי חמש משמרות של 12 שעות ועכשיו הודיעו לי לבוא לעשות עוד משמרת כי אח אצלנו נפצע. אני לא רוצה לעבוד, אני מעדיפה להיות עם הילדים שלי שנמצאים בחופש בבית. שלא לדבר על כך שזה מאוד מסוכן, פוגע במטופלים. 

"פשוט צריך עוד ידיים עובדות", אומרת ש', אחות מבית חולים העמק. "רמת האחריות היא כל כך גדולה במקצוע ואנחנו לא מתוגמלות על זה. אני לא מכירה אחות שלא חוזרת הביתה אחרי משמרת ולא מגלגלת בראש את התרופות שהיא נתנה, את המינונים ותוהה אם היא צדקה, אם טעתה, איפה יכלה לעשות טוב יותר.

אחות באונקולוגית: "השבוע עשיתי חמש משמרות ועכשיו הודיעו לי לבוא לעשות עוד משמרת כי אח אצלנו נכנס לבידוד. אני מסכנת את המטופלים" 

"יש שחיקה רגשית מאוד קשה במקצוע והיא נובעת מהפער העצום והתסכול בין מה שאת יודעת ומה שאת רוצה לתת לבין מה שאת מצליחה לתת בפועל. מספר החולים שאחות מטפלת בהם והמורכבות שלהם כל כך גדלה לאורך השנים. זה נעשה יותר קשה, דורש יותר ידע".

"הכי שובר אותי שאני לא רואה אופק", היא מוסיפה. "אני מוכנה לעבוד קשה אם בעתיד המערכת תסגור את הפערים. אבל הכל מתנהל מהיד לפה, אין תוכנית ארוכת טווח, לא בבית החולים שלי ולא בשום מקום. אנחנו באים ואומרים שצריך עוד כוח אדם, אבל אף אחד לא אומר שייקח עוד שנה או שנתיים ואז יהיו עוד אנשי צוות. יום אחרי יום זה מגרד מחדש".

"כל הבעיות שהיו ערב המשבר התעצמו עוד יותר עם הקורונה", מסכם פליישמן. "ועכשיו נגמרו הדיבורים והסיסמאות – אנחנו צריכים תשובות אופרטיביות ומיידיות".