על פניו הכל היה שם: הגברה משובחת, משטרה מאבטחת וכמה צוותי צילום, שחשובים למארגנים יותר מכל. התזמון לא יכול להיות קריטי ובוער יותר – יום אחרי פרסום שורת ההגבלות החדשות על עסקים, בחסות הגל השני הבא עלינו לרעה, ובבוקר שאחרי נטילת סמכויות החקיקה והפיקוח מהכנסת. השטח אמור היה לבעור, אבל ברוטשילד התאספו הבוקר 150 איש, ובשורה גדולה לא יצאה משם.
"צחי הנגבי אמר שאין כסף זה חרטא. הבעיה שלנו היא שאנחנו מפנים את האש להנגבי, אבל הוא בסך הכל דיבר את הלך הרוח בתוך הממשלה, זה מה שהם חושבים", אמרה עמית גביש , מפיקת הצגות ילדים, היום במהלך מחאת העצמאים, שהתעוררה מחדש לאור ההגבלות החדשות. "מיקי זהר חיזק אותו אחר כך. הם חושבים עלינו שאנחנו מחרטטים, שזה ניסיון הפיכה. הם לא מבינים שאנשים הולכים להגיע פה לפת לחם אמיתית, חלקם כבר הגיעו. חברים שלי מהתעשייה מנקים מדרגות, מחליפים טיטולים לקשישים ולא מצליחים לכסות הוצאות. צריכים לפצות אותנו אתמול, לא עכשיו".
למה כל כך מעט אנשים מגיעים? איך את מסבירה את זה שהמחאה לא מתרגמת למשהו גדול יותר?
"כי זה עדיין לא נוגע בכולם. כרגע זה רק העצמאיים והשכבות הכי חלשות בפריפריה. כשלשכירים תיגמר האבטלה והחל"ת, גם הם יצטרפו.
"כמות האנשים פה היא מבישה", אמרה כשקיבלה את המיקרופון ".אנחנו צריכים שכל אחד מאיתנו יביא לפחות עוד מאה איש, ואם לא היום, אז מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים, ולא להרפות לשנייה אחת עד שנקבל את מה שמגיע לנו, ועד שנחזיר לעצמנו את הדמוקרטיה.
"אנחנו במצב מאוד מסוכן במדינה. מלבד זה שמתעלמים מאיתנו ולא משלמים לנו פיצויים, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. אתמול, ושוב – זה לא פוליטי, זה פשוט מסוכן – עבר חוק שמייתר את הכנסת, ומאפשר לביבי נתניהו לעשות מה שהוא רוצה. ואתם יודעים מה קורה בדיקטטורה, הם מחלישים אותנו בכוונה, הם רוצים אותנו חלשים. ואסור לנו לתת לזה לקרות. אני מצטערת אבל אני באמת באמת מפחדת לחיות במדינה הזאת".
"הוא סתם ממורמר"
גביש, חדה ונוגעת ללב, בלטה בתוך רשימת הדוברים האינסופית הבוקר בשדרות רוטשילד בתל אביב, מול בנק הפועלים. כמו בהייד פארק קורנר בלונדון, כל מי שרצה לדבר נטל את המיקרופון ודיבר, אבל רק מעט בעלי עסקים עצמאיים שהגיעו לדבר באופן ספונטני, לא קשורים להתארגנויות שמובילות את המחאה, העזו להגיד מה שלא אמרו מארגני ההפגנה: שזה עניין פוליטי.
"הם חושבים עלינו שאנחנו מחרטטים, שזה ניסיון הפיכה. הם לא מבינים שאנשים הולכים להגיע פה לפת לחם אמיתית, חלקם כבר הגיעו"
מרבית הדוברים בהפגנה נזהרו מלהזכיר את שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם הזכירו את "שר החרטא" צחי הנגבי, ששיחק לידיהם, את פרופ' סיגל סדצקי שהתפטרה, את הממשלה המנופחת מדי – אבל המלך נותר יבש. שוב ושוב חזרו מסרים על כך שזו לא מחאה של ימין או שמאל, אלא של כאלו שאין להם מה לאכול. מחאה א-פוליטית, שדורשת כסף וסיוע מגורם ממשלתי כלשהו, מעורפל.
שתי הקבוצות הגדולות שנתנו את הטון – בקול, במיתוג ובמספר הנוכחים – היו השולמנים ותנועת דרכנו. נתחיל עם הראשונים, המזוהים יותר מכל עם מחאת העצמאים. זה זמן רב שהשיח סביבם נע על הקשר ביניהם לבין גופים פוליטיים בימין וגופי מחקר כלכליים של הימין כמו קהלת. בשטח נשמעו טענות שמדובר במפלגת לוויין של הליכוד, זרוע שטח, ושהם בונים על ריצה לכנסת ככולנו הבאה, או על שיריון בליכוד.
שאלתי את אביר קארה, מנהיג השולמנים שנכח במקום, לגבי השמועות הללו, והוא טען שזה קשקוש, "לא מתכננים לרוץ לכנסת בשלב הזה".
מה אתה חושב על הביקורת שהושמעה מיועץ התקשורת איציק אלרוב, שהעלה את הסרטון של השולמנים הבוקר, ותהה איך במסגרתו אתם יוצאים נגד הנגבי ופקידי הממשלה, אך לא מזכירים את חלקו של נתניהו במשבר?
קארה: "הוא סתם ממורמר…אני בחיים לא הצבעתי ביבי".
בשלב זה ביקשה הדוברת הצמודה אליו את מספר הטלפון שלי, והוא אמר שנמשיך לדבר בזום. כשעלה לדבר מאוחר יותר, הפנה את זעמו כלפי הבנקים ומדיניות ההלוואות שלהם, וסיים בהצהרה שהמחאה הזאת "באה מתוך אהבה", עם ערכים של רעות ויהדות. קראה, מתברר, הוא חבר ב"קבינט הקורונה" בן שלושה הימים של ח"כ נפתלי בנט.
שוב ושוב חזרו מסרים על כך שזו לא מחאה של ימין או שמאל, אלא של כאלו שאין להם מה לאכול. מחאה א-פוליטית, שדורשת כסף וסיוע מגורם ממשלתי כלשהו, מעורפל
לא רק העלמת שמו של נתניהו איפיינה את ההפגנה, אלא גם ערבוב במסרים הכלכליים, בין אחריות המדינה והפעימות הדלות שהציעה, לבין תפיסת של אחריות אישית והחזרת השוק החופשי לפעולה מלאה. דוברת אחת תיארה את "ההפקרות של ביטוח לאומי", דיברה על הזכויות והכסף בישראל לעומת על הפיצויים שיש במדינות אחרות – ומיד אחריה עלה אחד השולמנים ואמר שהם לא רוצים כסף, הם רוצים רק שיתנו להם לפתוח את השוק. לדבריו, "אנחנו יודעים לעשות כסף", תנו לנו לעבוד.
250 שקל ליום מחאה
תנועת דרכנו, גלגול של V15 במימונו של המיליארדר קובי ריכטר, שמה לה למטרה "להעיר את הרוב המתון". לאחרונה הפכה התנועה לרוכבת מחאות סדרתית, כשלפני שבוע נכנסו פעיליה עם שלטים וקריאות תמיכה למסיבת העיתונאים של אמיר השכל, לאחר ששוחרר ממעצרו – וזאת למרות שמעולם לא נראו במחאת בלפור או בפתח תקווה, בהן כיתת השכל את רגליו במשך שנים.
לפני שבוע הם הפגינו נגד הסיפוח בכיכר רבין, ועכשיו הם ברוטשילד עם המשבר הכלכלי, הפעילים חוזרים על הקריאות הכלליות 'זה לא ימין ולא שמאל, אין לנו מה לאכול'.
לא רק העלמת שמו של נתניהו איפיינה את ההפגנה, אלא גם ערבוב במסרים הכלכליים, בין אחריות המדינה והפעימות הדלות שהציעה, לבין תפיסת של אחריות אישית והחזרת השוק החופשי לפעולה מלאה
דווקא לפעילים של דרכנו סביר להניח שיש מה לאכול, כי התנועה משופעת בכסף והם מקבלים תשלום על ההשתתפות בהפגנה. שאלתי אחד מהם כמה משלמים ביום, והוא השיב ש"זה לא רלוונטי השאלה הזאת. אני גם מזדהה אחרת". פעילה שעמדה לידו חששה לענות. בירור עם כמה גורמים מעורים בשטח, מספרים שמדובר בכ-250 שקל ליום מחאה.
בין הנואמים היו מעוז ינון מאברהם הוסטל, שקרא למרד מסים, ואורן פסטרנק, שקרא להקיף את בית ראש הממשלה בבלפור במצור של 20 אלף איש ולדרוש שורה של חוקים, ביניהם דמי אבטלה לכל עובד, גם אם הוא עצמאי.
"אנחנו לא מבקשים תמיכה, אלא מבקשים את מה שמגיע לנו", אמרה אביטל לבני, עצמאית. "עשרים שנה אני משלמת ביטוח לאומי לשעת חירום, והנה היא הגיעה. ואיפה הכסף? אם הביטוח לא מתפקד. תחזירו לי את הכסף תודה". יפעת הדר, אם חד הורית, בעלת עסק לעיצוב ושיווק, החלה לעבוד כקופאית בסופר מאז הקורונה. "אין לי את כל הפתרונות, באתי להשמיע את הקול שלי", היא אמרה, "או שיתנו לעבוד ואוכל להתפרנס, או שאם סגרו את המשק – שיתנו במיידית פיצוי, תנו לנו כסף. אחר כך תשלחו אותנו למלא טפסים. אין לי כסף לשלם משכנתא, אין לי כסף לקנות אוכל לילדים, אני חסרת אונים. בפעימה הראשונה קיבלתי סכום מאוד קטן שלא מתקרב להכנסות שהיו לי".
כאב לא חסר היה במקום, אבל נראה שהמחאה הזאת מתקשה להתרומם. יכול להיות שהיא מהווה מעין תמונת מראה לחברה הישראלית בעשור האחרון: מפולגת לעשרות קבוצות וקולות שונים, מפוחדת מאמירה פוליטית שתסומן מיד כ'שמאל', 'חמוצים' ובהמשך כ'נתמכי הקרן החדשה'. היא מנסה לשדר אהבה כדי לגייס את כולם, אבל אולי דווקא בגלל עירפול המסרים, ואולי כי יקח עוד רגע עד שיבינו עד כמה המצב כבר התדרדר – ההמונים מסרבים להגיע.
עורך המקום, אתמול בראיון בכאן. האם צפויה מחאה גדולה בקיץ?
מדרכנו נמסר: "תנועת דרכנו גאה להיות תנועת השטח הגדולה בישראל עם מאות אלפי חברים. אנו גאים בצוות שלנו, אנשי שטח שעובדים לילות כימים בהפעלת מתנדבים, ארגון הפגנות, הכשרות ופעולות, ועושים זאת מתוך שליחות ומחויבות ערכית עמוקה. זו זכותנו ואף חובתנו להשתתף ולארגן אירועים המקדמים את ערכי הרוב המתון הישראלי. עשינו זאת מאז הקמתנו, וגם בשבועות האחרונים כאשר ארגנו הפגנות עם אלפי משתתפים נגד הסיפוח ובעד הכלכלה הישראלית. שמחנו להגיע היום להפגנה החשובה ונמשיך להלחם בכל פינה עד שנזכה לחברת מופת"