בצהרי יום ראשון לפני כשבוע, התאספו כמאה אנשים בברוקלין, ניו יורק, להפגנת תמיכה בתנועת Black Lives Matter (חיי שחורים חשובים). לכאורה מדובר בהפגנה קטנה וסטנדרטית בתוך ים של הפגנות שפרצו ברחבי ארה״ב מאז הרצח של ג׳ורג׳ פלויד כשבוע וחצי קודם לכן, ב-25 במאי; באותו יום ראשון התקיימו 11 הפגנות נוספות רק בברוקלין עצמה. מה מיוחד בהפגנה הזו? המארגנים: יהודים אורתודוקסים, והמיקום: שכונת קראון הייטס.
קראון הייטס היא אחת השכונות הידועות בברוקלין, בין היתר בשל היותה ביתו של מטה התנועה העולמי של חסידות חב״ד. בקיץ 1991 פרצו בשכונה מהומות בעקבות תאונת דרכים במהלכה יוסף ליפש, חסיד בשיירתו של מנהיג חב״ד, דרס שני ילדים ממוצא גויאני. הוראת המשטרה לפנות מזירת האירוע את ליפש לפני הילדים שנפגעו, עוררה את חמתם של בני מיעוטים רבים בשכונה והובילה לארבעה ימים של התפרעויות והשחתת רכוש ברחבי השכונה.
המהומות, שהציפו לפני השטח את המתיחות בין הקהילה היהודית והקהילה השחורה בקראון הייטס, זכורים עד היום כאירוע טראומתי. האירוע היה חריג לא רק בשכונה אלא בעיר כולה, שלא ידעה מהומות בין-גזעיות מאז שנות השבעים. יש הטוענים שהאירועים השפיעו אפילו על הבחירות לראשות העיר; שנתיים לאחר מכן, ב-1993, הפסיד ראש העיר המכהן, דיוויד דינקינס הדמוקרטי – האפרו-אמריקאי היחיד שכיהן בתפקיד עד היום – לרודי ג׳וליאני הרפובליקאי.
נאומים על סולם פלסטיק
לאור ההיסטוריה הנפיצה של היחסים שתי הקבוצות – ובהתחשב בעלייה בשיעור פשעי השנאה האנטישמיים בניו יורק – מעניין לקרוא את נוסח העלון שהפיצו מארגני ההפגנה בשבוע שעבר. ״תהלוכה למען צדק חברתי. מתוך סולידריות עם השכנים וחברי הקהילה השחורים שלנו״. באותיות הקטנות בתחתית העלון נכתב, ״אורגן על ידי חברי הקהילה הזאת שרוצים לראות שינוי״, לצד שמות מארגנות ומארגני ההפגנה.
בשונה משאר ההפגנות המתרחשות בעיר בימים אלה, בהם משתתפים אנשים המשתייכים למגוון רחב של גילאים ורקעים אתניים, בעצרת הזו נכחו בעיקר יהודים אורתודוקסים. הקהל היהודי כלל רוב נשי גדול, משפחות עם ילדים, אנשים מבוגרים ומספר מצומצם של גברים. לצדם התייצבו אפרו-אמריקאים ויהודים חילוניים שבאו להביע תמיכה במסר המאחד של ההפגנה. ההתרגשות היתה גבוהה בקרב כולם, נואמים ומפגינים כאחד.
בליבה של שדרה מרכזית הוצב סולם פלסטיק מתקפל, עליו נאמו יהודים ושחורים. כל נואמת ונואם סיפקו הסבר שונה לחשיבות האירוע ולנסיבות המחברות בין הקבוצות. מנחת סדנאות בישול שגרה בשכונה, דיברה על חוויותיה כאישה אפרו-אמריקאית, דור רביעי למשפחה ניו-יורקית, שעדיין צריכה להיאבק על זכויות השחורים בעירה. היא סיפרה על סבתה בת התשעים, שנהגה לארח פגישות של אקטיביסטים לזכויות אפרו-אמריקאים בסלון ביתה. ״אנחנו עדיין צריכים להסביר לאנשים שהחיים שלנו חשובים?״ שאלה הסבתא לאחר ששמעה על דבר ההפגנה.
אפרים שרמן, רופא חסיד חב״ד שגר בשכונה ונמנה עם מארגני ההפגנה, הסביר בנאומו מדוע ההגנה על חיי שחורים הם ערך יהודי שעולה בקנה אחד עם ההלכה. ״אם עובד במערכת אכיפת החוק יכול לרצוח אדם בדם קר, זה לא צורם רק כהפרה של זכויות אדם או של ערכים אמריקאים. עבורי, זה צורם ברמה ההלכתית, ברמת החוק היהודי״, אמר שרמן. ״זה צריך להפריע לכל יהודי, ולחב״דניקים במיוחד… חובתי כאדם, כאמריקאי וכיהודי להשתמש בפריבילגיה שלי כדי להגן על הקהילה השחורה ולקיים שותפות איתה. בגלל זה אנחנו כאן״.
אפרים שרמן, חסיד חב״ד וממארגני ההפגנה: ״אם עובד במערכת אכיפת החוק יכול לרצוח אדם בדם קר, זה לא צורם רק כהפרה של זכויות אדם או של ערכים אמריקאים. עבורי, זה צורם ברמה ההלכתית, ברמת החוק היהודי"
השלטים בהפגנה הציגו מסרים ברוח דומה לקו שהוביל שרמן, כולל ״צדק צדק תרדוף״, ״יהודים למען חיי שחורים״ ו״כי בצלם אלהים עשה את האדם״. ילד צעיר החזיק שלט ועליו המילים ״לגזענות אין מקום ביהדות״; אמא ושני ילדיה החזיקו שלט שנשא את הכיתוב, ״העם שלי נרצח בעוד אחרים עמדו מנגד. כשאני עדה לדיכוי, לא אשתוק״.
״יאללה, לכו מכאן כבר״
למרות אווירת קירוב הלבבות, האירוע כלל גם כמה רגעים צורמים, שחשפו את הקושי של המפגינים והנואמים להלך בין הטיפות. ג׳סי המילטון, פוליטיקאי אפרו-אמריקאי מקומי, לשעבר חבר הסנאט של מדינת ניו יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית, הלהיב את הקהל עם קריאות ״Black Lives Matter״ שנענו בהתלהבות רבה. כשהמילטון החל לצעוק ״All Lives Matter״ ו-״Jewish Lives
Matter״, הקהל כמעט והשתתק.
הרגע הזה מצביע על השינוי שחל בגל ההפגנות הנוכחי, שבו המסרים מחודדים והקהל ממוקד. בהפגנה בקראון הייטס היה ברור שאפילו בקרב קהל שמורכב ברובו מיהודים אורתודוקסיים, הקריאות היחידות שראויות להדהוד נוגעות לחייהם של אפרו-אמריקאים.
חובתי כאדם, כאמריקאי וכיהודי להשתמש בפריבילגיה שלי כדי להגן על הקהילה השחורה ולקיים שותפות איתה. בגלל זה אנחנו כאן
״יאללה, לכו מכאן כבר״, אמר בעברית גבר בלבוש חסידי כשהעצרת הסתיימה. הוא עמד עם קבוצת חסידים שצפו באירוע מרחוק. למעט מספר גברים אורתודוקסיים, מרבית המשתתפים בהפגנה היו צעירים בלבוש מודרני – עובדה שמצביעה, אולי, לא רק על שינוי מחשבתי, אלא על עלייתו של דור חדש שרוצה לראות יחסי שכנות טובים יותר בין יהודים ושחורים בקראון הייטס.
עם תום העצרת, המפגינים צעדו יחדיו במורד שדרת איסטרן פארקווי. הצעקות הקבועות נשמעו מכל עבר, כולל ״אין צדק, אין שלום״ ו״הרחובות של מי? הרחובות שלנו?״. מכוניות שחלפו על פני הצעדה צפצפו לאות תמיכה. כמה נהגים הוציאו את ראשם מהחלון והצטרפו לקריאות המפגינים עם נפנוף גבוה באגרופים מורמים, שהפכו לאחד מסמליה הבולטים של המחאה.
ההפגנה הייתה טיפה של תקווה בים של אדישות וגזענות; מעניין יהיה לראות אם תצמח ממנה שותפות שתחליף את יחסי ה״כבדהו וחשדהו״ ששררו בשכונה בחודשים האחרונים, ואם כן, מה יהיו פניה של המציאות החדשה. האם נזכה לראות מפגן דומה של סולידריות בישראל במסגרתו דתיים, חרדים או חסידים יתמכו במאבקים לצדק ולחיים בביטחון של ישראלים יוצאי אתיופיה, פלסטינים או מבקשי מקלט?