בזכותו של בני גנץ יגיע נתניהו למשפטו כראש ממשלה מכהן. לא ראש ממשלת מעבר, לא המיועד, לא המומלץ, אלא ראש ממשלה מלא מלא. לא ראש ממשלה צולע שנשען על ממשלת מיעוט וגם לא כזה הנשען על רוב דחוק או על חודו של ח"כ לא הכי מחודד.
מי כמו נתניהו מבין את החשיבות העליונה למצב, ומבין את ההבדל מבחינה ציבורית ותקשורתית המקרינה באופן ישיר על האווירה המשפטית. נתניהו יגיע לביהמ"ש עם כל ה"הוא הא מי זה בא..". המאבטחים, השומרים, הצלפים, הכלבים, הגלויים והסמויים ובעיקר עם האוהדים והמעריצים.
שלושת שופטי ההרכב: הגונים, מנוסים וישרים, לא היו מעולם במצב דומה שבו ניצב מולם ראש ממשלה במלואו עוצמתו. ההוויה יוצרת את התודעה.
גנץ אינו ראוי לרחמים וגם לא להנהגה. לא אכפיש את עברו, ואת עתידו כבר הכפיש בעצמו – אך ההווה שלו דל, דל מאד. גנץ בחר לחיות את חייו הפוליטיים על ברכיו במקום להמשיך ולהילחם על רגליו.
העיסוק בפרטי ההסכם בין הליכוד ודגל לבן ובמספרם של היושבים סביב סיר הבשר כשהשומן נוטף על סנטרם, הוא עיסוק בתפל. כאילו שלו היו רק 12 שרים זה היה כשר.
נתניהו מהווה סכנה לדמוקרטיה בגלל צמצומה השיטתי והיסודי על ידו, המתבטא, בין היתר: בהחלשה מתמדת של שומרי הסף, דרך פגיעה מתמשכת בפרטיות האזרחים, הטלת מגבלות על חירותם וכלה בכרסום מתמשך ומתוכנן בכוחה של התקשורת והשתלטות עליה.
התנקשות בדמוקרטיה
החרב הפוליטית היתה מונחת על צווארו של נתניהו. בני גנץ יריבו ומי שנשבע בשם כל הקדושים ובכל השבועות והנדרים להחליפו, החליט להצילו. לא רק להצילו במקום להחליפו כמובטח, בני חליפי הספיק להחליף את אריאלה והודיע לנאשם על הזכייה בפרס הראשון בפיס: שנה וחצי נוספות בראשות הממשלה. לוטו אמיתי עבור מי שאך לפני רגע חווה לילות מסויטים וחלומות ביעותים aבהם הוא אורז את מטלטליו ומפנה את המעון הרשמי, אותו הפך מזמן לפרטי.
עצם ההסכם המושחת אותו יזם וחתם גנץ, הוא התנקשות בדמוקרטיה. למה?
1. ניפוץ חלופה שלטונית: ההישג הגדול של נתניהו הוא ניפוצה וחיסולה של האלטרנטיבה השלטונית האמיתית והיחידה שהיתה. לא תיתכן דמוקרטיה אמיתית ללא חלופה שלטונית מעשית. הישג כביר שירשם על שמם של גנץ ואשכנזי.
2. פגיעה אנושה של גנץ באמון הציבור בכלל, ושל הצעירים בפרט, במערכת הפוליטית בכלל ובפוליטיקאים בפרט. המסקנות ממעשהו הנואל: אין משמעות להבטחותיהם של פוליטיקאים ואישי ציבור, ושווין פחות מקליפת השום. גנץ תרם רבות לשיח המסוכן של "כולם שקרנים, רמאים וגנבי דעת".
3. מתן הכשר ולגיטימציה לנאשם בפלילים מהיריב הפוליטי העיקרי. במהלך אחד הכשירו צמד הנועזים, שורה ארוכה של שרצים ונבלות. ובראשם, ההכשר שניתן לרה"מ נאשם בפלילים להמשיך ולכהן משל לא נפל דבר. אבן פז זו לאחר שניתנה, לא ניתן לעולם להשיבה בחזרה. כפי שאמר ברנרד שואו לאותה גברת מכובדת, "מה את גבירתי, אנחנו כבר יודעים, עכשיו אנחנו רק מתווכחים על המחיר". אפרופו מחיר, גם הוא לא היה מי יודע מה יקר עבור שני רמטכלי"ם מכובדים. מכירת חיסול בסגנון רמי לוי, אחד, פלוס אחד מתנה.
גנץ העניק לגיטימציה לתרבות של שקר ומניפולציה. לראוותנות, בזבזנות, חמיסת הקופה הציבורית לצרכים אישיים, (מטוס, בתים ושאר פינוקים מערוץ החיים הטובים) והיעדר דוגמה אישית שהיא הבסיס למנהיגות ערכית ואמיתית.
ההישג הגדול של נתניהו הוא ניפוצה וחיסולה של האלטרנטיבה השלטונית האמיתית והיחידה שהיתה
גנץ רוחץ את ידיו המזוהמות של נאשם בפלילים, האוחזות בצוואר התקשורת המפרפרת. נשימותיה כבדות וכוחה הולך ותש. הפיתויים של תיקים, ג'ובים וכיבודים, שהונחו לחוטמו של גנץ, גרמו להמרה מהירה של נאמנות, חברות וצניעות, בבוגדנות, חנפנות וחמדנות.
צמד הצדיקים העניק הכשר לאיסוף חומרים מכפישים אחר יריבים, בדרכים מפוקפקות שלא לומר פליליות. הקלטה והדחה, הכל זניח, סליח ושכיח. ביני ובינך בני חליפי, מהי האזנה קטנה ופריצה שובבה עם קורטוב של רמיזה ומעט זימה? אין חכם כבעל הניסיון ואין טיפש כבעל הסלולר שנפרץ על ידי איראן.
4. יצירת תקדימים מסוכנים ושינוי סדרי בראשית: ברשות המבצעת (לדוגמה: מספר השרים והסגנים) ברשות השופטת (שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים) וברשות המחוקקת, (שינוי חוקי יסוד בהבל פה, החוק הנורבגי המדלג). דבר אינו קדוש עוד. לא ברור אם בקרוב יגיע המשיח רכוב על חמור לבן, אולם ברור שבשם הפתיחות, הרפורמה והמודרנה, קרב מאד היום בו יתמנה הסוס של קליגולה לקונסול וליו"ר ועדה חשובה.
כפי שאמר בעבר יו"ר דגל לבן, "אם בארזים נפלה שלכת.. מה יגידו האזובים: הנזל וגרטל, פרץ ושמולי.
נזקו של גנץ לדמוקרטיה גדול מנזקו של נתניהו. שכן נתניהו וכבודתו מלאת שרצים להתפקע, ידועים (ברובם) לכולם, ואילו התקווה הלבנה היא עגלה ריקה.
אין סוסים שמקיימים חוזים
כל שחקן שח מתחיל יודע שיש צורך להקריב חייל, רץ, צריח או פרש, למען הניצחון. לוותר על הבטחות משניות למען המטרה העיקרית. ההבטחה העיקרית של גנץ וחבריו לדגל לבן הייתה להחליף את נתניהו. לצורך כך נוצרו וקמו. זו היתה תכלית קיומם הראויה, לשלוח את הנאשם לביתו או לבית האסורים. לצורך כך היה לגיטימי להפר הבטחות משנה.
החלטתו של גנץ לחבור לנאשם, בהיפוך מוחלט למהות קיומו הפוליטי, דומה להחלטה של ש"ס או אגודת ישראל, לחייב בחוק כל יהודי לחלל שבת. רב אמן גנץ הקריב את המלך – החלפת הנאשם, תמורת פרש, הסוס של ביבי, כלומר התחייבות עתידית של מי שממעט לפגוש באמת. אין סוסים שמקיימים חוזים, אין אנשים שלא מתים, יש רק פראיירים שלעתים מתחלפים.
ההבטחה העיקרית של גנץ וחבריו לדגל לבן הייתה להחליף את נתניהו. לצורך כך נוצרו וקמו
לכל מי שמכיר את גנץ ונתניהו היה ברור מלכתחילה שהסיפור הזה ייגמר בבכי. רצונו של גנץ להניח את כף רגלו בנחלת בנימין (נתניהו) הפך אותו יעד לטיווח. הרמטכ"ל בדימוס נהג כטירון ולא הכין שיעורי בית. לו היה מכין, היה מוצא שניסיון החדירה לנחלת בנימין, טומן סכנה כמו כניסה לשטח השמדה. כמוה כניסיון חדירה לשטחו של "מפעל הטקסטיל" בדימונה. המערכות מופעלות אוטומטית ומיירטות כל מי ומה שמנסה לחדור, ללא הבדל דת, גזע, מין, מפלגה, עבר צבאי או אין עתיד פוליטי.
הסיכוי היחיד לקיומה של כחול לבן היה באופוזיציה לוחמת שתקצר את ימיה של ממשלת נתניהו האחרונה. ההצטרפות לנתניהו הביאה את הקץ על דגל לבן. בתוך חודשים ספורים כעדר ללא רועה, יפוצו חכי"ה – כבשיה לכל הרוחות, ויהיו מאכל לעוף השמיים, וטרף קל לשועל מבלפור. אז אולי יבין בני חליפי, שאדם צריך שתהיה לו מילה בעולם – ולא לפחד מהפחד.