"יהיה פה משבר נפשי מטורף": עלייה של מאות אחוזים בצריכת נוגדי דיכאון

"דאון מטורף, עצבות, התקפי בכי מוזרים. במשך שבוע לא היה לי כוח לקום מהמיטה, הייתי חסרת מוטיבציה אפילו לאכול", איריס, מורה מבוקשת למחול ותנועה לא הבינה מה קורה לה. "זה היה מאוד מוזר", היא אומרת. "אני לא מכירה דברים כאלו". 

עם פרוץ משבר הקורונה וההנחיות שמגבילות התקהלות, נסגרו כל המקומות שבהם לימדה. מאישה עסוקה ופעילה היא הפכה בבת אחת למובטלת. ממאה לאפס ברגע אחד. "הפחד מנושא התעסוקה וחוסר התנועתיות גרמו לי לחרדה קשה", היא מודה. "לא היה לי כוח לעשות שום דבר. נכנסתי למיטה ולא יצאתי. חבר הביא לי מבית מרקחת כדור הרגעה טבעי, אבל הוא לא עזר".

איריס ראתה את חבריה לעבודה מעלים סרטונים לאינטרנט, רודפים אחרי צפיות. "זה דחק אותי עוד יותר לפינה", היא אומרת. "הלחיץ אותי שאני צריכה לייצר גם, לא רציתי את התחרות. עד שאמרתי לעצמי שאני חייבת את הזמן לעצירה. שאני לא חייבת להצטרף למרוץ. ויתרתי". 

לעת עתה היא הצליחה לצאת מהמצב הקשה שבו היתה, אבל החרדות לא עזבו אותה. "בערך פעם ביום אני מרגישה גל חום בתוך הגוף. הפנים שלי נופלות, הדופק עולה. יש לי רעידות בגוף. אני מנסה להילחם בזה. להירגע. כשחברים למקצוע סיפרו לי שגם הם מרגישים ככה זה ניחם אותי – אני לא לבד". 

---

מחסור בתרופות הרגעה 

יותר ממיליון מובטלים נרשמו בישראל מאז תחילת המשבר. מילוני הורים נמצאים בבית עם הילדים והאלימות נגדם גואה. מנתונים של משרד הרווחה עולה כי נרשמה עלייה של 760 אחוז במקרי האלימות בתוך המשפחה ובעבריינות המין נגד ילדים. קשישים נותרים לבד בבית, חרדים לגורלם, אין להם עם מי לדבר על המצוקה. החרדה עולה ולא ברור לאן להפנות אותה. 

"הבידוד מאלץ אנשים לפגוש את עצמם ואת בני המשפחה שלהם באופן אינטנסיבי ובלי הפסקה", אומר הפסיכיאטר ד"ר אילן טל. "כמו בחגים, רק שעכשיו זה חג אינסופי ומתמשך, שלא רואים מתי הוא יסתיים. חוסר הוודאות מוחלט". 

"בערך פעם ביום אני מרגישה גל חום בתוך הגוף. הפנים שלי נופלות, הדופק עולה. יש לי רעידות בגוף" 

ויש עוד הקבלה אחת לא מפתיעה לחגים: עלייה בצריכת נוגדי דיכאון. "לפני ראש השנה יש עלייה של 30-40 אחוז בצריכת תרופות הרגעה וצמחי הרגעה ולפני פסח יש עלייה של 40-50 אחוז", אומר טל קרישהיימר מבית המרקחת "כנרת" בכפר סבא, ששולח תרופות באמצעות אתר האינטרנט שלו לכל חלקי הארץ. "השנה, עם הקורונה, מדובר על עלייה של כ-300 אחוז". 

לדבריו, ישנו מחסור בתרופות הרגעה כמו ואבן ולוריוון, שאזלו מהמדפים. "חלק מהתופעה שאנשים קנו מראש את התרופות לשלושה חודשים. גם קודם היתה בעיה עולמית במלאים של תרופות כמו אסיבל, ועכשיו יש חוסרים גדולים. בנוסף, יש בעיות באספקה של ספקי התרופות הגדולים כמו ס.ל.א וטבע. הם לא עומדים בקצב האספקות בגלל שהם צריכים לצייד את בתי החולים. בתי המרקחת הפרטיים מצליחים לתת שירות טוב באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה". 

לפי בדיקה של אתר "זאפ השוואת מחירים" שנערכה לבקשתנו, מתחילת משבר הקורונה חל גידול של 200 אחוז בביקוש לתרופות הרגעה טבעיות. 

בשלב זה, בשל המגבלות, עברו מרבית הטיפולים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים למתכונת און ליין. האם זה עובד כמו שצריך? ירדן מנדלסון, יו"ר פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית טוענת שלא. "למרות שזה הזמן לתגבר את המאגר באנשי מקצוע ובשירותים החינוכיים, בכל הרשויות שני שליש מהפסיכולוגים החינוכיים נמצאים בחופשה כפוייה וכדי לאייש את הקו החם של משרד החינוך לוקחים מתנדבים ויועצות חינוכיות. למה? אני לא מצליחה להשיג תשובות מהשלטון המקומי ומהרשויות שפנינו אליהן. 

"גם את הפסיכולוגים הרפואיים והשיקומיים הוציאו לחופשה כפויה, למשל בשיבא. אחר כך חלקם קיבלו הודעה שמגייסים אותם להיות כוח עזר. לבדוק חום בכניסה, לחלק ארוחות. זה נורא חשוב, אבל גם נורא חשוב לדאוג לבריאות נפשית של אנשים שלא מגיעים למיון כי הם מפחדים, שקופצים מהחלון כי הם משתגעים מהבידוד". 

גיוס מילואים בער"ן 

בעוד הפסיכולוגים בשירות הציבורי נמצאים בבית ורק רוצים לתרום, מי שעובד כרגע ללא הפסקה הם 1,400 המתנדבים בקו החם של ער"ן. עם פרוץ המשבר קראו להם לגיוס מילואים. חלקם עושים משמרות כפולות, עובדים מהבית, ויש להם אישורי תנועה במצב החירום. 

"בימי שגרה אנחנו מקבלים 500 פניות ביום בממוצע ועכשיו יש 1,300", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן. "בעיקר הרקע הוא של חרדה, חוסר שליטה ואי וודאות. המדינה מנסה להפחיד את הציבור כדי שיגלה אחריות, אבל שוכחים שמחיר הפחד הוא פגיעה בבריאות הנפשית, לא פחות מכל נגיף. אנשים בלחץ מאוד גדול. מי שהשגרה שלו לא היתה מדהימה, והחיים של רבים לא היו ורודים לפני הקורונה, הבעיות שלו לא נעלמו. לא המצוקה הנפשית או הבעיות המשפחתיות. יש מצוקה נפשית גדולה ואנחנו רואים זאת בצורה בולטת". 

מי עיקר הפונים אליכם? 

"העוצמות וההיקפים מפתיעים. יש זוגות צעירים שיצאו לחל"ת ולא יודעים איך יעברו את התקופה, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, חד הוריים. אנשים במצב כלכלי קשה. 20 אחוז מהפניות מגיעות צעירים, בעיקר לשירות האינטרנט שלנו. חמישית מהפניות מגיעות בני נוער ומחיילים שרק התגייסו ואמרו להם תארזו תיק, בחודש הקרוב לא תחזרו הביתה. 

ער"ן: "בימי שגרה אנחנו מקבלים 500 פניות ביום בממוצע ועכשיו יש 1,300, בעיקר על רקע חרדה, חוסר שליטה ואי וודאות"

"בשבועיים האחרונים היו 61 פניות של אנשי רפואה. הם מביעים חרדה מהידבקות, יש רופאים שנמצאים בקבוצת סיכון, מתמודדים עם מחלות. כמו לכולם גם להם יש בעיות עם בני זוג, ענייני משפחה ואהבה. רבע מהפניות הם מבני 65 ומעלה, שמרגישים שמדברים עליהם ולא איתם. בת 91 התקשרה ושאלה: אם אדבק, אמות? לכתוב צוואה?"

"עם כל הכבוד לער"ן, לא יכול להיות שהיא עושה את העבודה בשביל המדינה, כשלמדינה יש את היכולת לעשות את זה", אומרת ירדן מנדלסון, ובין היתר מתכוונת לכך שבער"ן לא פועלים אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אלא מתנדבים. "הצענו למדינה – תגייסו אותנו. יש 13 אלף פסיכולוגים עצמאים בישראל שכרגע הקליניקות שלהם על סף קריסה. כולם ישמחו להצטרף מחר. תביאו אותם".

"המדינה מנסה להפחיד את הציבור כדי שיגלה אחריות, אבל שוכחים שמחיר הפחד הוא פגיעה בבריאות הנפשית, לא פחות מכל נגיף"

מנדלסון מודאגת מהמגמה שבה קופות החולים מפחיתות בשלב זה את התקנים לפסיכולוגים ומוסיפות תקנים לפסיכיאטרים. "בתגובה לחרדה מהקורונה מה שצריך הוא לא ציפרלקס. חרדה היא תגובה הגיונית למצב מטורף. צריך לעבד את החרדה ולראות איך משנים את צורת המחשבה ואיך מתמודדים, ואיך לא מפנים את הדבר הזה לאלימות. המדינה באטרף, אני מבינה. לאף אחד אין זמן לחשוב על הבריאות הנפשית. אבל הולך להיות פה משבר נפשי מטורף,  תנו לנו להפחית אותו עכשיו". 

זה לא קורה עכשיו?

"עכשיו זה מבעבע. פה אנחנו שומעים על אדם שקופץ מהחלון, שם על עלייה בפניות, אבל את לא רואה התפרקות. תהיה התפרקות אחר כך. הלחץ מההסגר ומהמצב הכלכלי ישפיע".  

התקפי חרדה שלוש פעמים ביום 

מחקר שעורכים מזה שבעה שבועות חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון מגלה שהישראלים חווים עליה הדרגתית אך מתונה בחרדה מהקורונה. לדבריהם דפוס חרדה זה אינו מעיד על פאניקה או היסטריה. גם במרפאות הפסיכיאטריות עדיין לא רואים עלייה בהיקף הפניות, אך כולם יודעים שמדובר במצב זמני. 

"הדבר צפוי", אומר ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית באיכילוב. "בדרך כלל בתחילת משבר יש 'התארגנות' ואנשים הנוטים לחרדה דווקא מקבלים לגיטימיציה להפרעתם מכך שגם כולם בסביבה בחרדה; זה מחזיק מעמד בדרך כלל שבוע שבועיים – ואז תגיע הצפה". 

"יש 13 אלף פסיכולוגים עצמאים בישראל שכרגע הקליניקות שלהם על סף קריסה. כולם ישמחו להצטרף מחר. תביאו אותם"

גם עידו לוריא, יו"ר החברה לבריאות הנפש בקהילה, מעריך שהמשבר האמיתי עוד לפנינו. "השילוב של בידוד חברתי, הסיכון בהדבקה, התחלואה והתמותה והעניין הכלכלי יביאו בהמשך לעלייה בשיעור של דיכאון וחרדה והתפרצויות אלימות", הוא אומר. "יש אנשים שמתארגנים במצב הזה לנוכח המשבר, כאילו קיבלו פרופורציה או שזה מגייס אותם. לאורך זמן אני מניח שכולם יחוו ירידה. גם מישהו עם או.סי.די ששוטף ידיים ורואה שכולם שוטפים ידיים ימצא את המצב משעשע ליום יומיים. אבל אחר כך, עם המתח והתמשכות המצב זה רק ילך ויחמיר".

"כל החיים אני סובלת מחרדות קשות", אומרת ירדן, חיילת בת 20. "יש לי תפקיד חיוני בתקופת הקורונה. אני נוסעת וחוזרת כל יום הביתה בתחבורה ציבורית, וכשאני בבית אני לא יוצאת מהחדר, כי אני מפחדת לסכן את המשפחה שלי. יש לי התקפי חרדה בערך שלוש פעמים ביום. הקאה מלחץ וחוסר תפקוד נשימתי. אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי. 

"יש קב"ן בצבא אבל הוא לא נותן הקלות, רק שומע את התלונות. אומר 'כן, אני מבין', ונותן הקלות. אני לא מחפשת הקלות, אני יודעת כמה התפקיד שלי חשוב עכשיו. בגלל המצב אין לי אפשרות לפגוש פסיכולוג פרטי וכשרציתי להעלות את המינון של הכדורים, הפסיכיאטרית אמרה לי שהיא רוצה לראות אותי לפני כן. אנשים לא מבינים מה זה חרדה. חרדה ממש משתלטת לנו על החיים, מבוקר ועד ערב הראש שלי לא מפסיק לפעול. זה מתיש".  

 "מישהו עם או.סי.די ששוטף ידיים ורואה שכולם שוטפים ידיים ימצא את המצב משעשע ליום יומיים, אבל אחר כך זה רק ילך ויחמיר"

ענף בריאות הנפש עומד מול מצב שכמוהו לא נראה קודם, ואין להם בסיס איתן להשוואה. ד"ר לוריא מציין שבמחקרים מהעבר עלה שבתקופה של מלחמות יש פחות התאבדויות ויותר התגייסות וסולידריות חברתית, ובאותה נשימה הוא מצביע על כך שלאחר המשבר הכלכלי החמור ב-2008 הייתה עלייה בשיעור ההתאבדויות ובמקרי הדיכאון והחרדה. "אחרי שנשטח את העקומה והאיום הרפואי יחלוף, אני לא יודע כמה מתוך מיליון המובטלים שיש כיום יוכל לחזור לעבודתו", הוא מסביר. 

"המשבר הנפשי התחיל בחרדה בריאותית מאוד קשה ומיד הופיעה אחריה חרדה כלכלית, כשאנשים הבינו שלא יהיה להם כסף ומקום עבודה", אומר ד"ר אילן טל. "אחר כך היתה ירידה משמעותית בחרדה, כמו שאנחנו רגילים לראות במצבים שבהם כולם נמצאים בסיטואציה קשה, כמו מלחמה. 

"אנשי בריאות הנפש יודעים שביום שאחרי הקורונה נראה אנשים עם מצבים קשים יותר ממה שראינו קודם. כבר עכשיו אנחנו עדים למשהו יותר דכאוני, קטסטרופלי. אנשים עם מחשבות שחורות, שיהיה רע, שלא יהיה טוב. ההתכנסות המצמצמת מביאה אנשים לראות את המצב באור מאוד מייאש". 

בינתיים אנשי המקצוע עברו לטפל דרך אפליקציות זום ואחרות וצריכים בעצמם להתרגל לז'אנר. "תהליך של טיפול הוא חדש למי שלא התנסה בעבר, על אחת כמה וכמה דרך האפליקציות", אומרת א', עובדת סוציאלית קלינית שעובדת באזור עוטף עזה. "לראות את עצמך בלי המפגש האנושי עלול לעורר חרדה". 

"אנשי בריאות הנפש יודעים שביום שאחרי הקורונה נראה אנשים עם מצבים קשים יותר ממה שראינו קודם. כבר עכשיו אנחנו עדים למשהו יותר דכאוני"

"בטיפול פסיכיאטרי שמתרחש פעם בחודש זה טוב, אבל לא מעולה", אומר ד"ר טל. "הערכת סימפטומים אפשר לעשות במחשב, אבל חסר הקטע האישי לראות את האדם בכללותו ולא רק כשהוא מספר שקשה לו לישון בלילה. יש מטופלים שהטיפול מרחוק מתאים להם יותר. גם ככה הטיפול הוא מעמד מלחיץ ובמקרה הזה אתה בביתך, במבצרך. זה פחות מאיים". 

טל טוען שלא משנה כמה נתגבר את המערכות, הן תהיינה בהצפה ביום שאחרי. לדבריו מה שחייבים לעשות עכשיו הוא לתגבר את המערך התומך בקהילה, כדי לאפשר למתמודדים להיות מטופלים שם ולא בבתי החולים. ד"ר לוריא מסביר שעוד לפני הקורונה היה קושי לאנשים להשיג תורים למערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי, בגלל הרפורמה בבריאות הנפש, ולאחר המשבר זה כנראה יחמיר. 

שניהם מדברים על הקמת חמ"ל בריאות נפש שיפעל בימי הקורונה וירכז את כל הארגונים הפועלים בתחום, כולל ארגוני מטופלים ומשפחות של המטופלים. "אנחנו חייבים לחשוב איך לקדם בצורה מהירה את הדברים בקהילה", הם אומרים. "זה צו השעה".