השופט אורנשטיין מציג: מסלול עוקף למינוי שופטים

ישנה מחשבה נפוצה ותמימה לפיה שופטים מוסמכים לישיבה בדין, אך ורק דרך הוועדה למינוי שופטים. הועדה ההיא שבה חברים שופטים, פוליטיקאים ועורכי דין. הועדה אותה הפך אפי נוה, יו"ר לשכת עו"ד בדימוס למערת פריצים ולמשכן פריצות, לפי כתב האישום נגדו. האמת היא שגם אני חשבתי כך עד שנתקלתי במעקף שיצר השופט אורנשטיין.

מדובר במסלול שסלל נשיא בית משפט המחוזי, השופט איתן אורנשטיין – למינוי שופטת שלום לשופטת מחוזית מבלי להיזקק כלל לוועדה למינוי שופטים. כן כן, גבירותיי ורבותיי – השופט אורנשטיין מצא דרך פשוטה, נוחה וקלה למנות שופטת שלום לבית משפט המחוזי – מבלי לשאת בעול קיום החוק. ומעשה שהיה – כך היה.

השופטת לימור מרגולין-יחידי כיהנה בבית משפט השלום. ב-2016 קיבלה מינוי כשופטת זמנית בבית משפט המחוזי – לתקופה שבין אוקטובר 2016 לבין אוקטובר 2017. בספטמבר 2017 קרבה כהונתה בבית משפט המחוזי לסיום. כדי שתוכל להמשיך ולכהן כשופטת בבית משפט המחוזי נדרשה מרגולין להסמכה מאת הוועדה למינוי שופטים. ואולם, הוועדה למינוי שופטים לא העניקה למרגולין את המינוי המיוחל.

אם כך, כיצד המשיכה לשבת מרגולין בבית משפט המחוזי עד לנובמבר 2019, שנתיים מעבר לסמכותה החוקית? כאן נכנסה "הסמכת" אורנשטיין במסלול העוקף את הוועדה למינוי שופטים.

---

סעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט מאפשר לשופט שהחל דיון לסיימו אף לאחר תום כהונתו. מדובר בסעיף שנועד לאפשר לשופט כעין "פרק זמן משלים" לסיים דברים. לסיים ולא להתחיל. זה באמת לא הגיוני ששופט ששמע את כל הפרטים בסכסוך בין צדדים לא יוכל בסופו של דבר להכריע, אך ורק משום שכהונתו הסתיימה. רק בשביל הכרעה המבוססת על כל מה ששמע במשך תקופה ארוכה, יעבירו לשופט אחר שישמע הכל מהתחלה? אין בכך כל הגיון.

כיצד המשיכה לשבת מרגולין בבית משפט המחוזי עד לנובמבר 2019, שנתיים מעבר לסמכותה החוקית? 

בענייננו עולה חשש כי נשיא בית משפט המחוזי, השופט איתן אורנשטיין, לכאורה ניצל לרעה את סמכותו בקביעת השופטים שיושבים בדין. כאמור, סמכותה של השופטת מרגולין לשבת בבית משפט המחוזי הסתיימה באוקטובר 2017. חודש לפני שסיימה את כהונתה – בסוף ספטמבר 2017 – השתמש אורנשטיין בסמכותו כנשיא בית משפט המחוזי, וקבע כי מרגולין תקבל לידה את הטיפול בכתב האישום שהוגש נגד ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני. מדובר בתיק עצום בהיקפו, אשר ברור לכל משפטן מתחיל כי שמיעתו תימשך הרבה מאוד מעבר לחודש. כלומר, השופט אורנשטיין ידע מראש כי ההכרעה בכתב האישום תימסר הרבה לאחר שתפקע סמכות השופטת מרגולין לשבת בבית המשפט המחוזי.

למעשה, לא ניתן לשלול את הטענה לפיה בדיוק מהטעם הזה החליט השופט אורנשטיין כי מרגולין היא שתדון בתיק רחב ההיקף של איתמר שמעוני. אם ישנו סעיף שקובע כי שופט שהחל בדיון יסיים אותו, אז ניתן לשופטת מרגולין תיק עצום בהיקפו, ניתן בכך לעקוף את הוועדה למינוי שופטים, ולמנות בפועל את מרגולין כשופטת מחוזי למשך שנים, פרק הזמן הצפוי עד לסיום הדיון בתיק.

בימים אלה אני מכין יחד עם עו"ד מנחם רובינשטיין עתירה כנגד השופט אורנשטיין, כנגד השופטת לימור מרגולין-יחידי וכנגד הנהלת בתי המשפט. לא יעלה על הדעת שסעיף שנועד לייצר איזון ראוי בין חשיבות מתן הכרעה מתוך סמכות חוקית (בתוך מסגרת תוקף הכהונה), לבין היעילות הדיונית (שיתאפשר לשופט להכריע במקרים חריגים מעבר לתום הכהונה מבלי להעביר לשופט אחר שישמע הכל מהתחלה) – יהפוך למסלול עוקף למינוי שופטים לבית משפט מחוץ לסמכות הועדה למינוי שופטים.

לפי הטענה, ובהנחה שהשופט אורנשטיין אכן חרג מסמכותו – השופטת מרגולין למעשה הכריעה בעניינו של איתמר שמעוני מבלי שהייתה לה סמכות חוקית לעשות כן. השופטת מרגולין לא יכלה לקבל לידה תיק שהיה ברור לה מראש, שההכרעה בו תתקבל הרבה מעבר לתום תקופת כהונתה. השופטת מרגולין הייתה חייבת להודיע לצדדים כי כהונתה פוקעת, ולאפשר להם לטעון בעניין – אלא שהסתירה זאת והדבר נתגלה במקרה לאחר מתן הכרעת הדין – שנתיים וחצי לאחר שקיבלה את התיק לידה. השופטת מרגולין קיבלה במשך שנתיים (וקצת יותר) משכורת של שופטת מחוזית אף על פי שסמכותה החוקית לכהן פקעה. 

השופט אורנשטיין ידע מראש כי ההכרעה בכתב האישום תימסר הרבה לאחר שתפקע סמכות השופטת מרגולין לשבת בבית המשפט המחוזי

בטרם הגשת העתירה – נתבקש נשיא בית משפט המחוזי, השופט איתן אורנשטיין, לפרט מה היו השיקולים שליוו את החלטתו להפקיד בידי השופטת מרגולין את הטיפול בתיק רחב ההיקף בעניינו של איתמר שמעוני – חודש לפני שסמכותה החוקית פוקעת. למרבה הצער, תשובתו של השופט אורנשטיין תומכת מאוד בטענות החריפות כנגד מערכת המשפט. השופט איתן אורנשטיין קבע כי לא יפרט את השיקולים. אכן, הטענות כי בכירי מערכת המשפט חסינים מפני פיקוח ובקרה אינן מופרכות כלל. גורם שלטוני הקובע כי לא יפרט את השיקולים שליוו את החלטתו השלטונית – לוקה בתודעה כוזבת כי המשרה הציבורית היא קניינו הפרטי. ולא כך היא.

מי יעז לחקור?

נחשוב על שר שהיה מחליט על העסקת מקורבו לתפקיד בכיר, בשכר חודשי של עשרות אלפי שקלים, על חשבון הציבור, בלא כל סמכות חוקית, תוך פרשנות מעוותת של סעיף חוק כלשהו ועקיפת ועדת מינויים או מכרזים – האם להב 433 היו פותחים כנגדו בחקירה פלילית בחשד לעבירת מרמה והפרת אמונים? בוודאי. האם הפרקליטות הייתה מגישה כנגדו כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים? בוודאי שכך, ואף ראוי שכך. האם שופטת הייתה מרשיעה את השר בעבירת מרמה והפרת אמונים? בוודאי שכך.

אך מי יעז לחקור בנסיבות העניין את השופט איתן אורנשטיין או את השופטת מרגולין – אשר מעוררים בדיוק את אותו החשד? השופט אורנשטיין כנראה מניח שהוא חסין, ממש כמו שכל מערכת המשפט חסינה בדרך כלל מפני ביקורת. האם חברי הממסד המשפטי מתירים לעצמם את מה שהם עצמם אוסרים על אחרים? את מה שהם אוסרים אחרים בגללו?

בקרוב תעמוד הסוגיה בפני בית משפט העליון. אותו בית משפט העליון אשר מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות רשויות השלטון השונות, יידרש להפעילה "בבית", כלפי חברי הממסד השיפוטי. האם יבצע בית משפט העליון את תפקידו ויפעיל את נשק יום הדין, הביקורת השיפוטית – גם כלפי חברתי קבוצתו? נחיה ונראה.

שבת שלום ומבורך

פרשת וישב (ולא פרשת ותשב שלא כדין על כס השיפוט)

מהנהלת בתי המשפט נמסר: "מדובר בסברה מופרכת וחסרת שחר.  התיק הוקצה לשופטת מרגולין במהלך כהונתה כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי תל אביב, מבלי שהיתה באותה עת למי מהגורמים ידיעה על המועד והאופן בו צפויים להתנהל או להסתיים ההליכים בתיק וזמן רב לפני שהשופטת הודיעה על כוונה לפרוש משיפוט. סברה זו מתייתרת על רקע סעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 הקובע כי שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה בפועל נסיימה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו".