לפני כשבוע יצאה מו"לית גלובס אלונה בר און במייל נרגש לחברי מועצת העיתונות שכותרתו: הנדון: תפקיד מועצת העיתונות בשיקום העיתונות ואמון הציבור בה. "אני פונה אליכם כדי לומר: זוהי שעת חירום", כתבה בר און, ודרשה שהמועצה תתחיל "לפקח על העיתונות". תכתובת הדברים שהתגלגלה מאז חושפת את הבלבול ואובדן הדרך שהעיתונות בישראל מצויה בהם, לאור הקריסה הכלכלית של המקצוע, ערב חקירות פרשות 2,000 ו-4,000, מול השפל המתמשך באמון הציבור.
החלטנו לחשוף את ההתכתבויות הפנימיות בין חברי מועצת העיתונות (שגם אנחנו חברים בה), לאחר שבר און כבר פרסמה בהרחבה בגלובס את המייל שלה עצמה למועצה, כעוד גילוי דעת הממשיך, לשיטתה, את הקו הפומבי שנוקט העיתון למען עיתונות חופשית וחזקה יותר, מאז רכישת בר און את העיתון ב-2018. מה שהתחיל כמייל פומבי הפך כעבור כמה ימים לתכתובת סוערת, שבר און מציעה להעבירה ל"שיח פרטי".
במוקד המכתב המקורי עמדה הבקשה של בר און להפוך את מועצת העיתונות – ארגון וולנטרי שחלק מכלי התקשורת, למשל "ידיעות אחרונות" כלל אינם חברים בו – לגוף עם שיניים, שיפקח על העיתונות בישראל. "העיתונות הישראלית נמצאת במשבר עמוק", כתבה ומנתה את שלל הבעיות הבוערות לדבריה: מערכות היחסים הבעייתיות בין מו"לים לפוליטיקאים, היעדר שקיפות, סחר בתודעה הציבורית דרך תוכן שיווקי ועוד. "כשאלה פני העיתונות הנגלים לציבור, אין מה לתמוה שהקהל מצביע ברגליו ובידיו, ופונה לקבל את ה"מזון לתודעה" שלו מהרשתות החברתיות", הוסיפה.
לדעת בר און, נדרש בשל כך, "גורם אחראי ונחוש, שיפקח על העיתונות, יבקר אותה וישמור עליה ועל הציבור. מובן שאיני מקילה ראש במקצועיות ובמחויבות של מי מהעושים במלאכה עד כה, אולם במבחן התוצאה, עלינו להודות שמועצת העיתונות אינה ממלאת תפקיד משמעותי ורלוונטי כפי שהיה מצופה ממנה בשעה קשה זו". היא הוסיפה כי "העת מחייבת אותנו קודם כל לבחינה מחדש של מטרות המועצה, תפקידיה והרכבה".
מבצע הפייק ניוז הגדול
המכתב כאמור פורסם עד מהרה גם באתר ובעיתון "גלובס", והודהד בציוצי העורכת הראשית של "גלובס", נעמה סיקולר. לא ברור למה כוונה כל כך הרבה אש אל גוף בעל מעמד פורמלי אך נטול סמכויות כמו מועצת העיתונות, שכלי התקשורת בעצמם מתעלמים מהחלטותיו ואין דרך לאכוף אותן – אולם המייל והציוץ זכו לתגובות חיוביות ואף נלהבות של כמה מחברי המועצה, שאינם עיתונאים פעילים, ותמיכה עקרונית בקיומו של דיון וברצון "לשפר את פני התקשורת". אחרי יממה הצטרף לדיון אלוף בן, עורך "הארץ," והגיב במייל משלו:
צהרים טובים,
אקלקל מעט את החגיגה.
קשה לי לראות איך שיטור של המועצה יגביר את "אמון הציבור בתקשורת". אני חושש יותר שבחסות הכותרת הזאת יעלו יוזמות לצנזר את חופש הביטוי והדעה, שהרי "הקיצונים מימין ומשמאל" מרגיזים את הציבור, וכל אחת ואחד יחשבו על דוגמאות כרצונם.
לגבי הגילוי הנאות – כל אחד ידע שלידיעות אחרונות יש אינטרס להקטין את תפוצת החינם של ישראל היום. מה אתם מציעים – שנציג המועצה יהיה משקיף בכל פגישה של מו"ל עם פוליטיקאי? ושהפגישה תתועד לא רק בטלפון של הרל"ש אלא גם בווידאו? אולי בשידור חי?
הנהייה לרשתות החברתיות לא נובעת מ"ירידה באמון הציבור בתקשורת" אלא מכך שהרשתות מספקות לחבריהן מענה לצרכים שעיתון או ערוץ טלוויזיה אינם מסוגלים לספק, ומכך שהחברות שמפעילות את הרשתות החברתיות נהנות מכוח כלכלי וטכנולוגי ללא תחרות. באסה, אבל אלה החיים ב-2020. אתם באמת מאמינים שפייסבוק תיחלש בגלל מתן סמכויות אכיפה קיצוניות למועצת העיתונות?
האשמה עצמית בפייק ניוז – ברוח "כולנו אשמים" – לא ברורה לי. האם תמונה יפה וגדולה של שרה נתניהו, מסוג הבעיות שכיכבו בתיק 4000, היא "פייק ניוז"? למה בעצם? הרי הבעיה היא במה שלא מתפרסם, שמצונזר, שמראש לא מתוחקר. וכל צד בוויכוח הפוליטי והתקשורתי קובע שהשני פייק ניוז. אז מי יחליט, המועצה?
הסדרה "הנערים" הזכירה לנו שמבצע הפייק ניוז הגדול ביותר שקרה כאן בשנים האחרונות, היה יצירת הרושם שהנערים שנחטפו בגוש עציון היו בחיים בזמן שחיפשו אחרי גופותיהם. הפייק נאכף בעזרת צו איסור פרסום והצנזורה הצבאית. רוב העורכים והכתבים הרלוונטיים ידעו את האמת, אבל פרסמו תפילות כזב לשלום הנערים ולשובם. האם המועצה היתה מגנה אותם בזמן אמת? או שפייק ניוז מטעם המדינה זה בסדר? האם המועצה המשודרגת, בעלת סמכויות האכיפה, היתה קוראת לפיטורי העורכים האלה? ואם לא, אז למי ייטפלו – למקומון שפרסם מחירון שגוי של הסופר?
ולסיום – בואו נדמיין את עולמו של סעיף 15 המשודרג. האם בערוץ 12, בכל כתבה שמוזכר ליצמן, תופיע שקופית על האינטרס של בעלי הערוץ בדחיית סימון המזון המזיק מטעם משרד הבריאות? בערוץ 13, בכל כתבה על מחיר למשתכן תופיע שקופית שקושרת את הערוץ למונופול המלט של בעליו? בגלי צה"ל, בכל פעם שבנט מתראיין או מוזכר, תופיע הערת האזהרה "מפקד התחנה כפוף לשר הביטחון ומתמנה על ידו"? והאם כל השקופיות האלה יגבירו סוף סוף את אמון הציבור בתקשורת, או יעשו ההיפך – יגידו לציבור, כל מה שאתם רואים ושומעים מונע מהאינטרסים בעלי הערוצים?
(ובאותה הזדמנות אולי גם חשוב לפרסם בכל מהדורה או עיתון אם הם מרוויחים או מפסידים, ואת מקור הסיבסוד, כדי להעריך את עומק התלות הכלכלית בבעלי העניין).
אם לא ברור למה מתכוון בן במשפטו האחרון, יתכן שההקשר נמצא בציוץ שפרסם כתב התקשורת של הארץ דה מרקר, נתי טוקר: "זו שעושה קמפיין עצמי על גב המתחרים ועכשיו מעודדת פיקוח חיצוני על העיתונות כאילו אנחנו בברית המועצות, אולי שתתחיל קודם בצעד קטן – בכל ידיעה שעוסקת בהפועלים ובהפניקס גילוי נאות שהם מושקעים בחברת הנדל"ן בית וגג, שבמקרה היא יו"ר ומנכ"לית שלה? ואולי תגלה כמה כסף יפסיד העיתון שלה השנה?"
כעבור שעתיים השיבה העורכת הראשית של גלובס, נעמה סיקולר, במייל משלה לבן ולפרופסור לתקשורת עמית שכטר, שהעלה טענות דומות.
עם כל הכבוד עמית, התשובה שלך מדגימה חלק מהסיבות לאובדן האמון בתקשורת. אלוף כמובן צודק זו כותרת שהיא ערבוב מוחלט בין עובדה לדעה אישית. דעתך כמובן לגיטימית וכך גם זו של אלוף, רק שלא ברורה לי המהירות שבה אתה מתייג את המכתב של אלונה ואת התגובות אליו ל״צודקים״ ו״טועים״. סימן הקריאה הסימבולי והמילה ״כמובן״ מדגימים בעיני קשיחות מחשבתית ומסרסים כל אפשרות לקיומו של שיח. קביעתך (גם כאן בלי קורטוב של מלח) כאילו למועצת העיתונות יש תפקיד אחד ואחד בלבד גם היא לא ברורה לי ומכל מקום אינני אוחזת בדעה דומה. נעמה סיקולר, עורכת גלובס, הקשר לאלונה בר און (בלי מקף) ברור אבל הנה גם גילוי מלא.
הדיון נמשיך בעצלתיים עד היום בבוקר, אז שלח בן מייל נוסף:
בוקר טוב לכולן ולכולם, סיפור קטן על פייק ניוז.
השבוע חשף כתבנו יניב קובוביץ׳ איך צה״ל המציא בכיר בג׳יהאד שלא היה ולא נברא, כדי לטשטש את האחריות להריגת משפחה פלסטינית בהפצצה בדיר אל בלח. האיש שהומצא היה כביכול יעד לחיסול שבגללו הופצצה המשפחה. הסיפור על המחוסל הדמיוני, שהעלה דובר צה״ל בערבית, צוטט בכמה כלי תקשורת ישראליים – לרבות תמונה של האיש שלא היה.
אלוף בן: "הסדרה הנערים הזכירה לנו שמבצע הפייק ניוז הגדול ביותר שקרה כאן בשנים האחרונות, היה יצירת הרושם שהנערים שנחטפו בגוש עציון היו בחיים בזמן שחיפשו אחרי גופותיהם. הפייק נאכף בעזרת צו איסור פרסום והצנזורה הצבאית"
הנה אתגר למי שמציעים שהמועצה תיהפך ל״מיניסטריון האמת״. איך לנהוג כשהשקר התגלה? לגנות את דובר צה״ל? לגנות את העיתונאים שנפלו בפח של ״מבצע התודעה״ הצבאי, מן הסתם בתום לב? לדרוש בירור עם הצבא והקמת ועדה למניעת הפצת שקרים כאלה בעתיד?
מה אתן אומרות?
יום נעים,
אלוף
בר און מיהרה להגיב במייל משלה:
אלוף
אף אחד ואף אחת כולל אני לא הציעה ״מיניסטריון האמת״.
לא כל כך ברור לי איך הדיון הגיע ממה שאני כתבתי שלי למה שאתה ענית (בתוספת, כמקובל, הגיגים מקסימים אודותיי של נתי טוקר וחיים לוינסון בטוויטר).
אני ביקשתי דיון בתפקיד המועצה.
התשובה שקיבלתי ממך היא בעיניי לא עניינית.
אלונה
אלוף בן לא נשאר חייב:
אלונה,
עמדתי פשוטה מאוד: אני מתנגד להטלת פיקוח חיצוני על העיתונות והעיתונאים, גם אם הכוונות טובות (״שיקום האמון הציבורי״) וגם אם הן ארוזות באבקת כביסה (״דיון בתקנון המועצה״). ההיסטוריה ארוכה מספיק כדי ללמד אותנו שמה שמתחיל בחיפוש האמת, מסתיים ב״מיניסטריון האמת״ ובמנגנוני דיכוי.
אינני פעיל בטוויטר ולא מנטר את הציוצים של כתבי הארץ והמרקר. אין לי מושג מה הם כתבו עלייך והאמת שזה גם לא מעניין אותי. לא ברור לי מדוע לקחת את הערתי כביקורת אישית.
הדוגמה שהבאתי היתה סיפור אמיתי מהחיים על פייק ניוז. כן, דוגמה עניינית. ושאלתי נותרה – איך המועצה המשודרגת תטפל בסיפור כזה ובמי שפרסמו אותו.
יום נעים!
אלוף בן: "אינני פעיל בטוויטר ולא מנטר את הציוצים של כתבי הארץ והמרקר. אין לי מושג מה הם כתבו עלייך והאמת שזה גם לא מעניין אותי"
מיהרה בר און להשיב:
לפי התיאוריה הזו אלוף, מוטב שלא נחפש את האמת אף פעם, כי זה עלול להסתיים בדיכוי? אם כך מוטב שלא נעשה בכלל עיתונות? שהרי מטרתה, למיטב הבנתי, היא חיפוש אחר האמת?
בעיניי זוהי שעת משבר של כולנו ואם לא נשכיל ליצור רגולציה עצמית בעצמנו, למשל דרך המועצה, אז תבוא עלינו הרגולציה החיצונית ואז המצב יהיה באמת בכי רע.
הייתי שמחה לשתף פעולה עם שאר העיתונים בבחינה מחדש של חובותינו וצורת הפיקוח עלינו אבל זו כמובן לא חובה.
בכל אופן, אשמח להוסיף לדיון ״במועצה העתידית״ את השאלה לגבי הסיפור האחרון של אורי משגב ואמיר אוחנה ובדיקת העובדות שעולה ממנו, לפחות להבנתי: אם נשוא הכתבה לא ענה בזמן או בכלל לשאלה, מותר לפרסם גם דברים לא נכונים ללא תימוכין? זה נראה מסוג התקריות שקרו אצלנו עם אלי ציפורי. וההמשך ידוע.
המשך יום נעים,
אלונה
מי מאיים על בר און?
אלוף בן התרעם על המייל האחרון והשיב לבר און:
אז עכשיו תחפשי טעויות כביכול בהארץ כדי להראות שגם אנחנו לא מושלמים – בשעה שאת פיטרת את ציפורי והגנת על האמת? כל הכבוד לך. הצלת את המקצוע. אינני מכיר את ציפורי, אבל אומר לזכותו שהוא היה העיתונאי הכלכלי היחיד בישראל שצפה את קריסת טבע מיד עם העסקה לרכישת אקטוויס.
בר און: "אשמח להוסיף לדיון 'במועצה העתידית' את השאלה לגבי הסיפור האחרון של אורי משגב ואמיר אוחנה ובדיקת העובדות שעולה ממנו, לפחות להבנתי: אם נשוא הכתבה לא ענה בזמן או בכלל לשאלה, מותר לפרסם גם דברים לא נכונים ללא תימוכין?"
ולעצם העניין – במקום לנסות להעליב, תעני לשאלה – איך הרגולציה העצמית תתמודד עם פייק ניוז שמפיצה מערכת הביטחון? מה הסיפור של משגב קשור לזה בכלל? ואת יודעת מה – מה היית עושה למשגב במועצה המחוזקת? שימוע ובית דין לעבודה?
ובר און משיבה:
שאלתי שאלה שהטרידה אותי מהימים האחרונים. איני מבינה מדוע להבנתך זה ניסיון להעליב.
אני באמת לא מבינה את הרמה האישית אליה הדיון הזה הגיע אז נראה לי שאעצור פה.
לגבי הפייק ניוז ומערכת הביטחון מבטיחה לקרוא את שאלתך ולחשוב על כך, וכשיהיה לי דבר מה לומר אודיעך דבר.
אלונה
"מצפה", השיב לה בן, "כתבתי שזה ניסיון להעליב כי זה לא ממש היה קשור לשאלה שלי. ולעצם העניין, ומשגב לא המציא נסיעה שלא היתה, וברגע שאוחנה פרסם את פרטיה בטוויטר, משגב עדכן את הפוסט.
איך זה דומה, אפילו מרחוק, לפרסום שקר מומצא לחלוטין שגורם רשמי מוסמך מסר לעיתונאים? הרי זה בדיוק הפוך, אוחנה מנע מידע מעיתונאי ופרסם אותו רק אחרי שהובך, ואז פרסם פרטים מדויקים יותר".
בן: "אז עכשיו תחפשי טעויות כביכול בהארץ כדי להראות שגם אנחנו לא מושלמים – בשעה שאת פיטרת את ציפורי והגנת על האמת? כל הכבוד לך. הצלת את המקצוע"
בתשובתה אמש, בר און נשמעה מפויסת:
בכל מקרה, אלוף, מבחינתי עצם קיום הדיון הזה ביננו הוא כבר השגה של חלק מהמטרה. וגם את הלהט שבו אני רואה כאכפתיות מבורכת. מבחינתי אנחנו שותפים לאותה מטרה גם אם בדרך יש ותהיינה ביננו מחלוקות, וטוב שכך.
בידידות,
אלונה
הבוקר התחדשו הקרבות, לאחר שבר און קיבלה הודעת ווטסאפ זועמת מכתב הארץ, אורי משגב, בזו הלשון:
שלום רב.
כאן אורי משגב.
הובא עכשיו לידיעתי שאת מתכתבת אודותיי בג'ימייל קבוצתי של מועצת העיתונות, ומפרסמת שקרים מבלי שטרחת לבדוק אותם.
לידיעתך – לא פרסמתי שום דבר לא נכון או "חסר תימוכין" לגבי נסיעתו של אמיר אוחנה. פרסמתי בדיוק את העובדות – שהוא נסע, ומסרב להשיב מה הייתה מטרת הנסיעה, את מי פגש במהלכה, האם הצטרפו אליו בעלי תפקידים ומדוע לא אושרה הנסיעה בישיבת ממשלה. בעקבות הפרסום הוא נאלץ לחשוף חלק מהמידע. הוספת חטא על פשע כשהשווית אותי לאלי ציפורי.
אני מצפה ממך לתיקון ולהתנצלות, בפורום שבו טרחת להשמיץ אותי ללא ביסוס. יש לי השערות מדוע עשית זאת, אבל אשמור אותן לעצמי בשלב זה.
אורי משגב: "הוספת חטא על פשע כשהשווית אותי לאלי ציפורי"
בר און הזועמת הודיעה באותו רגע שההתכתבות שהיא התחילה במכתב גלוי אמורה היתה להישאר פרטית, כתבה למועצה ואף צירפה שורה של צילומי מסך:
לידיעתכם, רצב הוואטסאפ שקיבלתי כעת מאורי משגב. זאת, בנוסף למה לאמירות שכבר קיבלתי מעיתונאי הארץ והמארקר חיים לוינסון ונתי טוקר באמצעות הטוויטר. זאת, עם או בלי ידיעתם של מעסיקיהם (מצרפת בתמונות את דבריהם המאלפים למקרה שפספסתם).
על המכתב המקורי שאני שלחתי נכתב ״מכתב גלוי״, לא ידעתי שזה דין יתר התכתובות פה ושכל תכתובת מופצת בתוך דקות לחברי קבוצת הארץ-מארקר על מנת לנגח את גלובס, אותי ואת נעמה באופן אישי. וכעת, גם על מנת לאיים עליי.
חבל על הדיון שהיה ושנגדע בטרם עת.
תודה.
רגע לפני שעמוס שוקן, מו"ל הארץ, הצטרף לגבות את משגב ובן בדיונים על 'פייק ניוז – בעד ונגד', סיכמה בר און את הדיון: "אלוף וכולם – מי מכם שירצה להמשיך שיח איתי בפרטי מוזמן לעשות זאת". וכך הלך לו ודעך מה שהתחיל בקול תרועה ובמכתב פתוח, לשיח פרטי. אכן, שעת חירום היא.