נכנסתי לאולם בדיוק כשראש מחלקת הסייבר בפרקליטות, הד"ר חיים ויסמונסקי, טען באריכות מדוע ראוי להיעתר לבקשת המשטרה לשלוף ממכשירי הטלפון של החשודים, יונתן אוריך ועופר גולן, את הראיות הקושרות אותם לביצוע עבירה. עבירה של הטרדת עד המדינה שלמה פילבר. השופט עלא מסארווה האזין בקשב רב.
הבטתי בו, הבטתי בשוטרים, בעורכי הדין, בקהל, במאבטחים ובעיתונאים שנכחו באולם. הבטתי והתפללתי לה' כי יזכה כל אדם המובא בפני שופט למיצוי הזכויות לו זכו החשודים בהטרדת פילבר.
למה? כי נזכרתי. נזכרתי שמדי יום, משעה 09:00 מופעלת "מכונת הצדק". חשודים רבים מובלים למכונה והיא לועסת אותם במהירות, בולעת ופולטת חזרה. אך לא חשוב אם לשחרור או למעצר – העיקר שזה יקרה במהירות המירבית וללא כל כבוד לזכויות היסודיות של החשודים השונים.
באפריל 2017 צילמתי את מירי רגב בסמוך למסעדת הגוצ'ה בתל אביב, כשאני מטיח לעברה ביקורת פוליטית בוטה. לא ביצעתי כל עבירה. כל כלי התקשורת חגגו את המאורע והגדירו אותו "תקיפה", לא פחות. אף שלא נגעתי ברגב או באדם כלשהו בזמן האירוע. רגב הגישה נגדי תלונה כוזבת והוזמנתי לחקירה.
על מה ולמה היה דרוש, באירוע שברור לכל מי שצפה בו שלא מהווה עבירה פלילית לתפוס את מכשיר הטלפון שלי? לא רק שלא התקיים דיון ציבורי בקשר לתפיסה ולחדירה, אלא שגם דיון משפטי לא התקיים. תיק החקירה כמובן נסגר וכתב אישום לא הוגש. אך הפגיעה – בוודאי התרחשה. ואיני יחיד כלל. כעניין של יום ביומו נתפסים מכשירי טלפון מידי חשודים במהלך חקירה ומבוצעת חדירה ושליפת תוכן מתוכם.
הקפדה על קוצו של יוד
לפניי באולם השבוע ישב עו"ד שלא קשור לדיון. הסתובב ואמר לי "מה זה, דיון שלוקח 10 דקות מתנהל שעות. בחיים לא ראיתי דבר כזה". גם אני לא ראיתי. את ההקפדה על קוצו של יוד ביחס לזכויות חשודים ראיתי אך ורק בתיקי נתניהו. כמו אז, כשנחשפה התכתבות בין החוקר ערן שחם-שביט לבין השופטת רונית פוזננסקי, מיד רעשה הארץ וכולם טענו כי המסקנה היחידה הנובעת מחשיפת ההתכתבות היא בשחרור העצורים – שאול אלוביץ', אשתו, סטלה הנדלר וניר חפץ.
רק בתיקי נתניהו מובילה חשיפת פגם שלטוני לדרישה מיידית לפסילת ההליך כולו. ואכן, שיחררה המשטרה ממעצר את איריס אלוביץ' ואת סטלה הנדלר בגלל פגם חשיפת ההתכתבות, כאילו שיש קשר בין חקירת מעורבותן בעבירות לבין התכתבות פסולה בין שופטת לבין תובע.
רק בתיקי נתניהו מובילה חשיפת פגם שלטוני לדרישה מיידית לפסילת ההליך כולו
ושוב נזכרתי, הפעם בשופטת דנה אמיר, שנדרשה להכריע באם ביקורת שכתבתי על רכז המודיעין (בדימוס) מהווה עבירת העלבת עובד ציבור. לקראת סוף המשפט חשפתי כי בן זוגה של דנה אמיר הנו בעליו של משרד עו"ד המייצג את המערכת הבנקאית (ולא נגדה) וכן כי בני הזוג אמיר חברים אישיים קרובים של ראשי מערכת הבנקאות, כשבאותם ימים אני עסוק במאבק איתנים מול אותם ראשי מערכת בנקאית מול חבריה האישיים.
ביקשתי כי תפסול עצמה, שכן היא נתונה בניגוד עניינים. השופטת אמיר דחתה את הבקשה. גם בית משפט העליון קבע כי אין כל פסול בכך ששופטת שהיא חברה אישית של מי שאני נאבק מולם תכריע בענייני – שכן מדובר במשפט בנושא אחר. אני כבר לא מדבר על כך שמונתה בידי אפי נוה, שאף כלפיו פעלתי בנחישות גלויה באותם הימים. מדמיין מה יקרה אילו ייחשף שהשופט שיכריע בעניינו של נתניהו יתגלה כחבר אישי קרוב של אהוד ברק או של גיא פלג, או של גנץ או של איימן עודה. חבורת "אמיל זולא" תדרוש זיכוי מיידי.
אני מדמיין מה יקרה אילו ייחשף שהשופט שיכריע בעניינו של נתניהו יתגלה כחבר אישי קרוב של אהוד ברק או של גיא פלג. חבורת "אמיל זולא" תדרוש זיכוי מיידי
חזרתי להקשיב לטיעוניו של ד"ר ויסמונסקי, ראש מחלקת הסייבר. מה יש לתובע כה בכיר לעשות בהליך תפיסה ועיון במכשיר טלפון? הוא לא היה מגיע לאף תיק בעניין דומה. גם כאן לא היה דרוש מבחינה עניינית. אבל הכבוד המופלג למושאי הדיון – חבורת יועציו של ראש ממשלה – הוא החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים והם החשודים בהטרדת עד המדינה כנגדו, הביא אותו לאולם.
זה לא רק שבכירותו של ויסמונסקי זעקה בחריגותה, אלא גם עתירתו המצומצמת. המשטרה מתחננת לעיין בתכנים מהיומיים שבהם בוצעה עבירת ההטרדה. ולא רק זאת, אלא שמוצע למנות שוטר מיוחד (ויסמונסקי כינה אותו "מילואימניק") שהוא ורק הוא יוכל לעיין בראיות. השופט יעיין בחומר ויקבע מה מותר לעיון ומה אסור לעיון – ורק התכנים שרלוונטיים לביצוע העבירה יהוו חלק מחומר החקירה.
ושוב נזכרתי כיצד המדינה הקימה מתקן כליאה לאלפי מבקשי מקלט שלהבדיל מאוריך ושות' לא ביצעו כל מעשה עבירה. כליאה למשך 3 שנים בגין כניסה לישראל שלא כחוק – והכל כאמצעי "להמריץ" עזיבת מבקשי מקלט מהארץ. שום צמצום ושום כבוד לאדם או לחירותו. פרקליטי המדינה התייצבו בבית משפט העליון והסבירו מדוע ראוי וחשוב לכלוא בני אדם שלא ביצעו כל עבירה למשך שנים. ובית משפט העליון, זה שמיוחסת לו הכרה מוגברת בזכויות אדם – קיצר את פרק הזמן לכליאת למבקשי מקלט למשך 12 חודשים.
הדמיון לארגוני פשיעה
המידתיות זוכה למשמעות אך ורק בתיקי נתניהו. רק בתיקי נתניהו מיישמים את הדרישה לנקיטה באמצעי הפוגע במידה הפחותה ביותר ולא אבק מעבר לכך. היכן שאצל מבקשי המקלט מבקשים לפגוע במידה מירבית, אצל חבורת נתניהו מתחננים לקבל את המינימום ההכרחי.
ד"ר ויסמונסקי סיים ועו"ד עמית חדד החל לחקור את השוטר מצוות החקירה. רגע, אבל עמית חדד הוא עורך דינו של נתניהו. ופילבר הוא עד המדינה נגד נתניהו. ויונתן אוריך ועופר גולן חשודים בהטרדת פילבר, עד המדינה נגד נתניהו. ושוב נזכרתי, הפעם בארגוני פשיעה. כיצד בשם הזכות לייצוג משפטי, ממונה עורך דין אחד לכל החשודים. בשם הזכות לייצוג משפטי מתאפשר להעביר מידע בין החשודים באמצעות עורך הדין. מי שמייצג את נתניהו בוודאי רוצה לדעת מה מסרו במשטרה מי שחשודים בהטרדת עד המדינה כנגדו. בוודאי היה רוצה לדעת במידה שיש לו או למקורביו קשר למעשה העבירה.
פרשת השבוע: כל הטורים של ברק כהן
סיקור אוהד אינו שוחד? תשאלו את שלום אסייג
הפרשה שבה מעורב אסייג מלמדת שהשיטה שהשחיתה את העיתונות והמערכות הציבוריות רחבה משהכרנו. וגם: למה מנדלבליט לא מרחיק את נתניהו מזירת הפשע ומיהם "האינטרסנטים" שהגיעו להפגנה בתל אביב השבוע
הוא לא יודע, הוא לא מחזיק טלפון וכל סובביו סוגדים לו: נתניהו מתנהל כמו ראש ארגון פשע
הטבעת המשפטית הולכת ומתהדקת ונתניהו מוכן למכור כל נכס ציבורי בשביל פתקי חסינות, אבל גם ניסיונות אלו יעלו חרס. כמו במקרה של אפי נוה – החשבון בסוף יוגש || ברק כהן, פרשת השבוע
אין מלוכה, אין קואליציה – אבל הגאוותנות של אדוני הארץ חטפה מכה
אין כל היגיון להפעיל מוסדות שלטון על בני אדם שאין בינם לבין עצמם הסכמה על עקרונות יסוד לחיים משותפים. יותר משאנו זקוקים לקואליציה או בחירות חדשות – אנו זקוקים לכונן חוקה | צילום: דור מלכה
בדיון התברר שאכן ישנה התכתבות בין עופר גולן לבין יאיר נתניהו, אלא שהראשון לא נתן הסכמה לעיין בהודעה ולכן נדרש היתר מאת בית המשפט. ככל שיאיר נתניהו מעורב בביצוע העבירה – בוודאי רצוי שהוא ונתניהו ידעו מכך. אלא שבתיקי חקירה רבים, עומדת המשטרה על כך שעורך דין המצוי בניגוד עניינים לא יוכל לייצג את החשוד – ובנסיבות זהות, המשטרה הייתה מתנגדת לכך שעו"ד חדד ייצג את אוריך וגולן, שכן הוא מייצג במקביל את נתניהו. כאן גברה, שוב, זכותם לייצוג המשפטי אותו יבחרו בעצמם – והרי זה פלא – הם בחרו את עו"ד של הבוס. יהיו מי שיחשבו שדווקא הבוס הוא שבחר את עו"ד עבורם.
בתיקי חקירה רבים, עומדת המשטרה על כך שעורך דין המצוי בניגוד עניינים לא יוכל לייצג את החשוד – ובנסיבות זהות, המשטרה הייתה מתנגדת לכך שעו"ד חדד ייצג את אוריך וגולן
ועו"ד עמית חדד שואל את החוקר שאלות – ואני נדהם – השוטר משיב לשאלות חדד. בפירוט. תוך הפניה לעדויות מתיק החקירה. והרי אני יודע שדבר זה אינו מקובל כלל בשלב זה של ההליך הפלילי. חומר החקירה חסוי, ושוטרים לא נוהגים לחשוף פרטים מתוכן החקירה בשלב זה. אלא שאנחנו בתיקי נתניהו, בהם הפריבילגיה חוגגת. ועו"ד חדד בוודאי נהנה מהפריבילגיה ושואל את החוקר: "האם שאלתם את החשוד אם הוא מסרב לאפשר לכם לעיין במכשיר הטלפון והאם אמרתם לא שאם יסרב הדבר לא ייזקף לחובתו?" ואני מקשיב בתדהמה.
אשכרה ניתנת לעו"ד אפשרות אמיתית להגן על הלקוח שלו, כי מתאפשר לו לשאול שאלות שאף סנגור לא היה מורשה לשאול. לאף סנגור בתיק אחר לא היה מתאפשר לברר סוגיות משפטיות לעומק שבעומק, בשלב המקדמי של הליך החקירה. שאלות אלה מתאפשרות במהלך המשפט עצמו, ככל שמוגש כתב אישום. גם הדרישה לפסלות ראיות כבר בשלב החקירה אפשרית אך ורק בתיקי נתניהו.
בתיקי פריבילגיה.
לאף סנגור בתיק אחר לא היה מתאפשר לברר סוגיות משפטיות לעומק שבעומק, בשלב המקדמי של הליך החקירה
חשבתי לעצמי באותו הרגע – האם עו"ד של בני ובנות הפריבילגיה באמת משפטנים כה חריפים או שמא פתיחת השער הרחבה והזמנת כלל הגורמים להעלות ולברר סוגיות משפטיות לעומקן, בסבלנות ומתוך קשב היא זאת שמעניקה להם את הדימוי של משפטני על. סנגורים רבים, מוכשרים לא פחות מעו"ד חדד לא היו זוכים ליהנות מהקשב הרב לטיעונים מאוד בסיסיים ובלתי מתוחכמים שהביא בדיון. אכן, בתיקי פריבילגיה הזכות ליומך בבית המשפט היא פשוטה כמשמעה – יום שלם. שהאחרים יסתפקו בזכות לדקות בבית המשפט.
עיסוק בדרך ולא בעבירה
המשכתי להקשיב לכל הצדדים בדיון ודבר אחד לא שמעתי – שמעשה העבירה כלל לא בוצע. איש לא טוען כי לא מתקיים חשד סביר לביצועה של העבירה. כל הדיון עוסק בדרך החקירה ולא במעשי החשודים. ושוב נזכרתי שהם כל הזמן עושים זאת. גם כאשר יו"ר לשכת עו"ד נעצר ונחקר בגין עבירות שוחד והפרת אמונים – עיקר הדיון נסוב סביב דרך השגת הראיות. על החשד כי אפי נוה קיים מערכת יחסים מינית עם מועמדת לשיפוט (שמונתה), עם עו"ד שכיהנה בתפקידים בלשכה ועם מתמחה, במהלך כהונתו כיו"ר לשכת עו"ד איש לא חלק במהלך הדיון. אוריך, גולן ואחרים מעורבים בהטרדת עד מדינה. זה החשד. המעשה לא הוכחש. בקשת הסניגורים היא לפסול גישה לראיות שמוכיחות את ביצוע המעשה. אכן, כיף בתיקי פריבילגיה.
ושוב נזכרתי, הפעם בהיבא אללבדי, אזרחית ירדנית המוחזקת בימים אלה במעצר מנהלי. אוריך וחבריו לא חולקים על ביצוע המעשה, העובדות המיוחסות להם גם הוטחו בפניהם במהלך החקירה ועד להרשעתם בכתב אישום, שיוגש, אם יוגש הרי שהם בחזקת חפים מפשע. כל זאת אף שהודו בביצוע המעשה עצמו. היבא לעומתם נתונה במצב הפוך לחלוטין. היא כלואה מראש, מבלי שהוטחו בפניה עובדות המיוחסות לה ואשר מוכיחות עבירה ומבלי שיוגש נגדה כתב אישום. אשמה מראש ללא מעשה עבירה נטען.
כל הדיון עוסק בדרך החקירה ולא במעשי החשודים. ושוב נזכרתי שהם כל הזמן עושים זאת. גם כשיו"ר לשכת עו"ד נעצר ונחקר בגין עבירות שוחד והפרת אמונים – עיקר הדיון נסוב סביב דרך השגת הראיות
אם ניתן לצייר קו בעל שני קצוות, הרי שבקצה האחד שלו יעמדו אוריך וחבריו, גברים, לבנים, משכילים, תל אביביים, מעורבבים בכלי התקשורת ועובדים כיועציו האישיים של ראש הממשלה. בקצה השני שלו נמצאת היבא, אישה זרה נטולת מעמד אזרחי או קשרים חברתיים ופוליטיים. היא כלואה ללא מעשה עבירה וללא כל זכויות משפטיות. הם מתהלכים כקורבנות, חרף ביצוע מעשה עבירה, תוך הישענות מוחלטת על זכויות יסוד של חשודים. ושוב נזכרתי שפריבילגיה היא מצב מאוד מאוד נח.
שבת שלום
פרשת נח