1. ביולי 2011, במהלך "מחאת האוהלים", עלה שמו של נוני מוזס בפי חלק מהמפגינים. בעיקר בפי מי שעסקו ב"מפת שוק התקשורת", ב"בעיית הריכוזיות" וב"טייקונים". נוני תואר כאיש רב זרועות, אשר השפעתו פרוסה בעולמות רבים – בפוליטיקה, בהון, במשפט וכמובן בתקשורת – תמנונוני. נוני תואר כבן דמותו הקולנועית של "קייזר סוזה", גורם עלום אשר גם משפיע על הכל וגם משטה בכל.
2. תפיסת המחאה היתה כי הפוליטיקאים משמשים כבובות של בעלי ההון. "השיטה" מכתיבה מצב עגום שבו הבחירה הפוליטית בקלפי חסרת כל משמעות, שכן בסופו של יום הפוליטיקאים כנועים להחלטות בעלי ההון, משרתים את קבוצת המיעוט המחזיקה בעיקר ההון. אחד מכלי הנשק שהחזיקו בעלי ההון מול הפוליטיקאים היה – כלי תקשורת. אין לפוליטיקאי דבר מלבד שמו הטוב. בימינו שמו הטוב של פוליטיקאי נגזר מהדימוי אותו הוא מתחזק יום יום, שעה שעה.
3. את דרגת השליטה בפוליטיקאים פיתח נוני מוזס לדרגת אמנות. עושי רצונו זוכים לסיקור אוהד – כלומר לתחזוקת דימוי פוליטי ראוי. סרבנים זוכים לתחקירים יזומים שתכליתם שחיקת הנכס המרכזי של כל פוליטיקאי – שמו הטוב והדימוי הציבורי שלו.
4. כשאפי נוה נבחר לתפקיד ראש לשכת עו"ד, עמד נגדו תחקיר שעלול היה להשפיע לרעה על תדמיתו הציבורית. מאוד לרעה. התחקיר לא פורסם. עובדתית מה שקרה הוא שלשכת עו"ד רכשה פרסום בכ-3 מיליון שקל ממוזס. מישהו עלול לחשוד שמדובר במכונה משוכללת ביותר לסחיטה באיומים של פוליטיקאים. נוני שולף את כלי הנשק – תחקיר שלילי, הפוליטיקאי שולף המחאה (למשל, רכישת שטחי פרסום על חשבון הציבור) וכלי הנשק חוזר לנדן. נוני ממלא את הכיסים ותדמית הפוליטיקאי לא ניזוקה. מה ההבדל בין פרקטיקה כזאת לבין איום מפורש בנוסח – שלם או שתיעלם?
5. במציאות כזאת נתניהו הוא הצד החלש במשוואה. ככל פוליטיקאי, ייעודו הפוליטי תלוי באופן שבו יוצג כלפי החברה באמצעות כלי התקשורת. מנגד, מוזס יכול להרוויח יותר או פחות כסף, אך אין עליו איום קטלני. על כן, צודק נתניהו בחלק מסוים בטיעונו, כי עצם העמידה של פוליטיקאי כלשהו מול מוזס – תמנונוני – אינה דבר מובן מאליו כלל. אפשר היה להעריך את נתניהו כמנהיג חזק, המתייצב בנחישות מול מי שמטיל את חיתתו על הקשת הפוליטית. אפשר היה להעריך את נתניהו על קריאת התיגר, במידה שנועדה לקדם את האינטרס הציבורי שבפירוק כוחו המופרז של מוזס.
מישהו עלול לחשוד שמדובר במכונה משוכללת ביותר לסחיטה באיומים של פוליטיקאים. נוני שולף את כלי הנשק – תחקיר שלילי, הפוליטיקאי שולף המחאה
6. אך דווקא בניגוד לדימוי שטיפח במהלך השנים באמצעי מדיה שונים – ביבי חלש. מאוד חלש. בגרעין אישיותו מונח אדם החרד באופן קיצוני לתדמיתו הפוליטית. עבור קדושת הדימוי שעיצב במהלך השנים היה נותן הכל. האינטרס היחידי שעמד לנגד עיניו הוא תדמיתו – קידומה מחד או מניעת הפגיעה בה מאידך. וקדושת תדמית היא הדם שמזמן כרישים כמו נוני.
7. אפשר להשתכנע שנתניהו חרד לגורל תדמיתו מפני האיום המתמיד שהניח מוזס. אלא שכמו בכל ג'ונגל – הגיע לשכונה לוויתן. לוויתן שהעניק חסות לביבי החלש מול נוני. שלדון אדלסון וישראל היום הפכו לכתב ערבות להבטחת תדמית מנהיג העל שעיצב נתניהו. לא חשוב מה יכתבו בכלי תקשורת אחרים – יהיה תמיד עיתון שיהלל וישבח אותו על גדולתו, ייחודו וחד פעמיותו.
עבור קדושת הדימוי שעיצב במהלך השנים היה נותן הכל. האינטרס היחידי שעמד לנגד עיניו הוא תדמיתו – קידומה מחד או מניעת הפגיעה בה מאידך
8. בנקודה הזאת – מתקיימות שיחות ביבי-נוני. נוני המאיים מול נתניהו החוסה תחת שלדון. אין כל ספק שנתניהו לא עוסק כלל באינטרס הציבורי שבסילוק נוני מוזס. נתניהו לא מפרסם את תוכן השיחות, לא משתף בהן את משטרת ישראל – מה שבוודאי היה מוביל להגשת כתב אישום בגין עבירת שוחד למוזס. נתניהו לא מתעניין בהפלת מוזס, אלא אך ורק בכך שמוזס לא יפיל אותו.
9. בחולשתו ובפחדנותו דובר נתניהו עם מוזס כמי שלווה כספים בשוק האפור וכל מה שהוא מבקש מהנושה המאיים הוא זמן נוסף לפירעון החוב. משיכת זמן, תירוצים, אילוצים קואליציוניים, בחירות והשיקולים הציבוריים משמשים את נתניהו להשגת מטרה אחת ויחידה – אי התקפה מצד מוזס כלפיו. אכן, זאת עסקת שוחד מאוד תמוהה בה המתת מצד המשחד הוא "אי התקפה".
בחולשתו ובפחדנותו דובר נתניהו עם מוזס כמי שלווה כספים בשוק האפור וכל מה שהוא מבקש מהנושה המאיים הוא זמן נוסף לפירעון החוב
10. אפשר שזאת הסיבה המשפטית לכך שנתניהו לא יואשם בגין קבלת שוחד. זאת גם הסיבה המשפטית לכך שיואשם במרמה והפרת אמונים. אכן, נתניהו הפר אמונים כלפי הציבור בכך שלא קבר את מוזס עם ההקלטות שבהן הוא מציע לו שוחד או לחלופין סוחט אותו באיומים בשיטת מוזס.
חובת נתניהו לציבור היא גם בדיווח על כך שהוא מקבל הצעת שוחד. חובת נתניהו לפעול בכל דרך לפירוק מובהק ומוחלט של נוני מוזס מכל כוח משחית. נתניהו בחר להימנע מפעולה נגד מוזס והסתפק במניעת ההתקפה כנגדו. אנחנו כציבור נפלנו קורבן למרמה והפרת אמונים מצד נתניהו בקשר למאזן האימה שהשתרר בין ביבי לבין מוזס.
11. כל השיחות ששידר דרוקר מלמדות על מתיחות בין שני יריבים, שמבקשים למצוא דרך משותפת הנוחה לשניהם, ורק לשניהם – כאשר אינטרס הציבור לא בא כלל בחשבון. זה רוצה לכהן כראש ממשלה ותו לא. זה מעוניין בהגדלת ממונו והמשך שליטתו בשוק התקשורת ותו לא.
אינטרס הציבור לא בא כלל בחשבון. זה רוצה לכהן כראש ממשלה ותו לא. זה מעוניין בהגדלת ממונו והמשך שליטתו בשוק התקשורת ותו לא
12. כאשר מוזס ביקש ששלדון יצמצם את העותקים המודפסים בסוף השבוע הוא דווקא הגדיל את היקפם. היתה בכך אמירה כפולה מצד שלדון. הראשונה, הנפת אצבע משולשת היישר לפרצופו של מוזס. השנייה, העברת מסר לביבי – "זכור לעולם כי אתה בובתי ולא אני בובתך".
13. מזווית התופסת הן את מוזס והן את ביבי כגורמים המרוכזים בטובתם האישית, תוך פגיעה עקבית ויסודית באינטרס הציבורי – תיק 2000 הוא מתנה. זהו פיתוח של משל העקרב הצב והנהר. ביבי ונוני נפגשו על גדת הנהר. נוני ביקש מביבי כי יסייע לו לחצות את הנהר. "אם אסייע לך, לא תעקוץ אותי?" שאל ביבי. "רק אם תסייע לי לא אעקוץ אותך", השיב נוני. עלה נוני על הגב של ביבי ואז הטביע ביבי את שניהם.
14. ונקודה לסיום. כשקראו בהפגנות "הון-שלטון-עיתון" תומכי הממסד טענו כי מדובר בהזויים, חסידי קונספירציות המדמיינים כי מתכנסים להם ראשי ממשלה ובעלי הון ומקבלים יחד החלטות במחשכים מבלי שאיש יודע על כך. כיום, כשנחשף עד כמה הקשר בין ביבי לבין נוני היה אינטנסיבי וממושך החליפו תומכי המשטר את טיעונם – ועתה מסבירים לנו שמדובר במציאות שהתקיימה כל הזמן ואיש לא טען מעולם כי מדובר בנורמה פסולה. בתוך שמונה שנים עברנו מטענה שלא יכול להיות שמתקיימת פרקטיקת הון שלטון עיתון – לטענה כי זהו נוהג ידוע בעולם לכולם ולא יעלה על הדעת להגדירו כפסול או כפלילי.