"ובימים ההם אין ממשלה בישראל"
מבחינה רשמית אין ממשלה מכהנת כבר קרוב לשנה. זה לא מקרי. האבחנות הטבעיות בין המפלגות הצטלבו עם האינטרסים האישיים של ההנהגה הפוליטית – התוצאה היא שבר המקעקע הרכבת ממשלה במשך זמן רב. אכן, ישנה אבחנה טבעית בין ש"ס ויהדות התורה לבין ישראל ביתנו, אבל זה מעולם לא הפריע למפלגות אלה לשבת באותה הממשלה. מה שמסכל זאת הפעם אינה יריבות אידיאולוגית, אלא האינטרסים האישיים של המנהיגים.
מצד אחד, דרעי וליצמן חשופים להליך פלילי ובעניין זה האינטרס שלהם ליישר קו עם נתניהו מובהק. הם לא בבלוק למען נתניהו יותר מאשר הם בבלוק למען עצמם, מה שמונע ישיבה בממשלה חלופית. מצד שני, כיצד ישב אביגדור ליברמן באותה ממשלה עם הרשימה המשותפת? קואליציית כחול-לבן וליכוד, אשר ההבחנות הטבעיות ביניהן מינוריות אם קיימות כלל – לא מתגבשת אך ורק בשל האינטרס האישי של נתניהו. חברה ללא ממשלה נבחרת, מגובשת בעלת לגיטימציה – בוודאי מהווה מרכיב במלחמת האזרחים הרשמית.
שופטים דווקא יש, אבל מי מאמין להם
לפני כעשור, פסק דין שיצא מבית משפט נחשב עדיין לשטר שעל צדו האחד מתנוססת תמונת "שופט" ובצדו השני מתנוססת המילה "אמת". "אבל בית המשפט קבע" היה מסיים כל ויכוח, והלגיטימציה של השיפוט היתה איתנה. חברי הממסד המשפטי נחשבו מוכשרים, מוסריים, שוחרי אמת, אוכפי חוק ואם מתאפשר להם – אז גם צדק.
שורת אירועים בעשור האחרון שחקה מאוד את האמון במערכת המשפט. נכנסנו לבתי המשפט השונים וקיבלנו הרבה יותר מדי פסקי דין תמוהים. בחלקם של פסקי הדין לאמת אין כל משמעות, בחלקם גם הקשר לחוק קלוש. דרכי המינוי לשיפוט שפכו למערכת ערימה של שופטים בינוניים, במקרה הטוב, ונוכלים המשרתים אינטרסים זרים במקרה הפחות טוב.
בשנתיים האחרונות למד הציבור כי המינוי למשרת שיפוט לא מותנה כלל בכשרון המשפטן אלא בפורקנו ויצריו של ראש לשכת עורכי הדין או בצרכי הברית הפוליטית עם שרת המשפטים, שמייצגת עמדה פוליטית מוצהרת המנגחת את מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. הגענו לימים בהם פוסט הנכתב ברשת החברתית עשוי בקלות לזכות באמון רב יותר מפסק דין.
ראינו פסקי דין שבחלקם לאמת אין כל משמעות, בחלקם גם הקשר לחוק קלוש. למערכת הגיעה ערימה של שופטים בינוניים, במקרה הטוב, ונוכלים המשרתים אינטרסים זרים במקרה הפחות טוב
השבוע הלך לעולמו מאיר שמגר, מי שנחשב בעיני רבים ממייסדי ומעצבי מערכת המשפט. בכל שנות כהונתו נתפס שמגר כמעין אציל המורם מעם שקביעותיו ירדו מהשמיים הנשגבים. השבוע הלך לעולמו גם אדם ושמו ניסים קרליץ. קרליץ מעולם לא כיהן במערכת המשפט השלטונית, אלא דווקא בראש בית דין פרטי. לא ניתן היה להתעלם מהשוני בין שתי הלוויות. האחת, ממוסדת, ממלכתית והדוברים בה ממסדרונות השלטון בלבד. בשניה, הרחוב התמלא ברבבות, אזרחים נטולי זיקה כלשהי למערכת המשפט. חסידי קרליץ הדגישו את האופי העממי של לוויית מנהיג זרם תורני, לעומת האופי הממוסד והמשטרי בלוויית שמגר.
אגב חסידים, העיתונאי בן כספית ביקש להדגיש כי לעומת "החרדים" הרי שאצל הזרם הלאומי חילוני אין "צייתנות עיוורת", פולחן או סגידה. בנימה אישית מוכרח להודות שתגובת כספית הצחיקה אותי. למיטב זכרוני הזרם של כספית מחייב עמידה זקופה להשמעת שיר המכונה בפיהם "המנון" ועמידה קולקטיבית לקול צופר כאשר הם מבקשים להיזכר באיזה דבר הקדוש להם.
אגב חסידים, הזרם של בן כספית מחייב עמידה זקופה להשמעת שיר המכונה בפיהם "המנון" ועמידה קולקטיבית לקול צופר כאשר הם מבקשים להיזכר באיזה דבר הקדוש להם
אצל כספית אמנם לא סוגדים לרב, אך מתרוממת לה זקפה לאזכור שמו של גנרל כלשהו, או עם נפנוף בחתיכת בד המכונה "דגל". נסו לדבר במחנה כספית על הימנעות מגיוס לצבא המשטר או על שינוי חוק הירושה – ותגלו עד כמה החשיבה הביקורתית היא מושג ריק. לענייננו, מה שרלוונטי הוא שהציר המשפטי של המשטר קורס. האמון במשפט אפסי וכוח השיפוט העממי גובר. אלה בוודאי מרכיבים מוכרים במלחמות אזרחים.
"אשר אין לה קצין, שוטר ומושל"
על כוח הזרוע של השלטון אין צורך להכביר מילים. פעם, לפני שנים, המשטרה נתפסה בקרב הציבור כגוף האמון על שמירת הביטחון האישי. גוף שחבריו פועלים להגנה עלינו. הימים האלה חלפו מזמן. איש לא מופתע עוד כאשר שוטר מכה ללא הצדקה. איש לא מופתע משוטר הנוטל שוחד. איש לא מופתע משוטרת הבודה ראיות. איש לא מופתע מחקירות פליליות יזומות שתכליתן הפללה. אפילו שוטרים המצטלמים לסדרת טלוויזיה ושותלים כלי נשק כדי להציג בשקר תפיסת אמצעי לחימה כבר לא מזעזעים איש. זה כמעט מצופה מהם. איש לא כבר לא מצפה שהמשטרה תפעל במחוזות הביטחון האישי או תתמוך במאמץ לגילוי אמת כלשהי.
אמון הציבור בתביעה נדרס
בדומה לשיפוט, העשור האחרון שחק באופן ניכר את אמון הציבור ברשויות התביעה. פעם האמינו שהליכים משפטיים נפתחים או נסגרים לאור תשתית ראייתית או לאור אינטרס ציבורי. באה רות דוד ודרסה את אמון הציבור אודות קבלת ההחלטות העניינית ברשויות התביעה. בא מנדלבליט וכמעט קבר את חקירות נתניהו בראשיתן. בהיעדר מאבק ציבורי – לא היינו ניצבים לפני טיוטת כתב אישום. כתבי אישום בהיקף מסחרי בנושאים שבינם לבין האינטרס הציבורי אין קשר – צריכת קנאביס, רעש, הפגנות – ביססו ניכור רב בין הציבור לבין רשויות התביעה.
הציר המשפטי של המשטר קורס. האמון במשפט אפסי וכוח השיפוט העממי גובר. אלה בוודאי מרכיבים מוכרים במלחמות אזרחים
התביעה רודפת את הציבור ולא מגנה עליו. פעמים רבות מדי נחשף גם כי תובעים שיקרו, העלימו ודחפו להרשעות שווא. הוגש כתב אישום נגד אדם? לעובדה זאת לא אמורה לבדה להיות כיום כל משמעות, וזאת אך ורק מחמת הניסיון המצטבר אודות התנהלות התביעה במקרים רבים מדי. לכן, כאשר חלקים גדולים בציבור מאשימים את שי ניצן, או את ליאת בן ארי כ"תופרי תיקים" – מדובר בטיעון המונח על קרקע חוסר האמון המצטבר ברשויות התביעה.
צבא המשטר אינו עוד צבא העם
"צבא העם" הפך למושג כמעט מגוחך. רק השבוע פתחו יושבי יצהר בעימות פיזי מול חיילי המשטר. מי היה חולם בעבר על עימות פיזי מול חיילי צבא המשטר? עימותים אלה מבטאים מלחמת אזרחים בה יושבי יצהר תובעים ריבונות עצמית ולא נכונים להיכנע לריבונות המשטר הצבאי, בדיוק כפי שהפלסטינים מתנגדים לכך.
גם הנרטיב המקודש לפיו עם ישראל קיים בזכות הצבא, הנרטיב שעדיין פועם במחנה בן כספית ואחרים, הלך ונשחק בקרב חלקים רבים בציבור. פלסטינים, בין שאינם אזרחי המדינה ובין שהינם אזרחיה, מנותקים מהצבא. ברוך ה', החרדים ממילא מעולם לא האמינו בקדושת הצבא. אמונם של "מתנגדי הכיבוש" בצבא גם כן הלך ונשחק מאוד.
הנרטיב המקודש לפיו עם ישראל קיים בזכות הצבא, הלך ונשחק. ברוך ה', החרדים ממילא מעולם לא האמינו בקדושת הצבא. אמונם של "מתנגדי הכיבוש" בצבא גם כן הלך ונשחק מאוד
גם עניים רבים מעדיפים להגשים את עצמם מחוץ למסגרת הצבאית ורואים בה גורם מעכב. אם לפני שנים מעטות צבא המשטר נחשב כגורם המחבר את "החברה הישראלית" – גם הסיפור הזה הסתיים. לצבא המשטר אין כל חשיבות או מעצור של מלחמת האזרחים.
המתקפה על האמת
הזירה הבולטת ביותר במלחמת האזרחים היא כנראה זו המשתקפת כלפי התקשורת ובתקשורת. שנים רבות מכונים כלי התקשורת בקרב הציבור בשם הגנאי "תשקורת", אך השנים האחרונות החדירו מושג גנאי חדש "פייק ניוז", שהוא חלק מתפיסת הציבור את תרבות השקר הספוגה בכלי תקשורת מסחריים: העמדה לפיה דיווחי התקשורת משרתים בעלי אינטרסים שונים, הרבה יותר מאשר את חשיפת האמת.
בתקופה האחרונה הותקף אביעד גליקמן על רקע דיווחיו אודות הליך השימוע שמתקיים בעניינו של נתניהו. אביעד גליקמן, כמו גם דורון הרמן, משה נוסבאום ורבים נוספים באמת משרתים בדיווחיהם באופן עקבי את עמדת השלטון, אבל ההתקפות העממיות על אביעד גליקמן הן חלק במלחמת האזרחים הרשמית – בה חסידי נתניהו מזהים את המיקרופון המוטה של גליקמן לטובת הפרקליטות ונגדם.
ההתקפות העממיות על אביעד גליקמן הן חלק במלחמת האזרחים הרשמית – בה חסידי נתניהו מזהים את המיקרופון המוטה של גליקמן לטובת הפרקליטות ונגדם
זה כבר לא משנה אם גליקמן מדווח אמת אודות השימוע, שכן הוא נתפס כחייל הנאמן בדיווחיו אך ורק לעמדת הפרקליטות. הבנה נוספת שחלחלה היא כי כלי התקשורת משרתים את בעלי ההון, שהם גם בעלי כלי התקשורת. כלי התקשורת שבבעלות יצחק תשובה, לא יתקוף באופן משמעותי את יצחק תשובה או את עסקי משפחת ורטהיים. כאשר לא ניתן לאתר את האמת גם בכלי התקשורת מחזיק כל אחד באמיתו – מה שמזין ומחייה עוד את מלחמת האזרחים.
שקיעת הטייקונים
בקיץ 2011 התקיימו הפגנות רבות משתתפים, במה שכונה "מחאת רוטשילד". הפרצופים שקישטו את שלטי המחאה היו של שרי אריסון, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, נוני מוזס ונוחי דנקנר. הם נקראו פעם "הטייקונים", כחלק מתפיסת קדושה וכבוד השמורה לאנשים "גדולים" הנמצאים מעל המציאות ממש. גיבורי על. אלה כבר לא מכובדים, אלא עושקים. לא טייקונים אלא גנבים. במלחמת האזרחים הרשמית – מדובר במי שהם אויבים מוכרים של החברה. חלקם הגדול כבר נשא באחריות למעשיו, פשט רגל, נכלא או ניצב לפני כתב אישום. מלבד יצחק תשובה ומשפחת עופר – אשר גם זמנם יגיע – כל מושאי המאבק ההוא נפגעו.
"ואיש הישר בעיניו יעשה"
מה נותר לעם לעשות במצב כזה? בעיקר להכיר בכך, אך גם להבין שחוסר האמון בגופי המשטר השונים מייצר חלל. לחלל זה נכנסים גורמים שונים – בעלי אינטרסים מגוונים. המפגש בין בעלי האינטרסים, הוא מה שאני מכנה 'מלחמת אזרחים'. אנחנו נכנסים לעידן בו החיים המשותפים יעוצבו מחדש, והסכם אחר יגובש מתוך היריבות רבת המשתתפים.
אין משמעות לתיקון המשטר הקיים וכל ניסיון כזה יעלה בתוהו ובוהו. על כן זוהי השעה בה יש לדחוף בכל הכוח את יסודות המשטר הדמוקרטי לכל יושבות ויושבי הארץ. אכן, תחת מדינת ישראל הנשחקת בעלת היסודות הלאומיים – אתניים, יש לייסד את הפדרציה הדמוקרטית לכל יושבות ויושבי הארץ. ויהי אור.
פרשת השבוע: כל הטורים של ברק כהן
סיקור אוהד אינו שוחד? תשאלו את שלום אסייג
הפרשה שבה מעורב אסייג מלמדת שהשיטה שהשחיתה את העיתונות והמערכות הציבוריות רחבה משהכרנו. וגם: למה מנדלבליט לא מרחיק את נתניהו מזירת הפשע ומיהם "האינטרסנטים" שהגיעו להפגנה בתל אביב השבוע
הוא לא יודע, הוא לא מחזיק טלפון וכל סובביו סוגדים לו: נתניהו מתנהל כמו ראש ארגון פשע
הטבעת המשפטית הולכת ומתהדקת ונתניהו מוכן למכור כל נכס ציבורי בשביל פתקי חסינות, אבל גם ניסיונות אלו יעלו חרס. כמו במקרה של אפי נוה – החשבון בסוף יוגש || ברק כהן, פרשת השבוע
אין מלוכה, אין קואליציה – אבל הגאוותנות של אדוני הארץ חטפה מכה
אין כל היגיון להפעיל מוסדות שלטון על בני אדם שאין בינם לבין עצמם הסכמה על עקרונות יסוד לחיים משותפים. יותר משאנו זקוקים לקואליציה או בחירות חדשות – אנו זקוקים לכונן חוקה | צילום: דור מלכה