ב-22.1.15 פורסם ב"המקום" מאמר שכותרתו "רכז מידע בשירות המשטר". המאמר עסק בהנחת מודל למאבק אזרחי לא אלים המכוון ישירות למקבלי ההחלטות – מאבק הממוקד במקבל ההחלטות וממוקם בסביבתו האישית.
ניתן לומר שזהו המודל המרכזי כיום למאבקים פוליטיים עממיים. בתי המגורים של שרים, חברי כנסת, בעלי הון והפקידות הבכירה הפכו מוקד להפגנות ערות, והמאמץ השלטוני למנוע זאת כשל. עתה יש לעסוק בשלב הבא: לא אחריותם האישית של מקבלי ההחלטות, אלא האחריות שלנו – פעילות ופעילים פוליטיים.
מאבק יוצאות ויוצאי אתיופיה למיגור הגזענות הממוסדת מתקיים במשך זמן רב בהפגנות עקביות בסמוך לבתי המגורים של שר המשפטים, אמיר אוחנה; של ראש מח"ש, קרן בן מנחם; של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן; ואחרים.
זהו מאבק אזרחי מוצדק מכל בחינה, המתנהל בצורה איכותית ביותר. מאבק המתנהל בידי יוצאות ויוצאי אתיופיה. רק בידי יוצאות ויוצאי אתיופיה. ואולם מגזענות ממוסדת סובלת גם האוכלוסייה הפלסטינית וגם החרדית. פלסטינים מנהלים מאבקים אל מול הדיכוי השלטוני לבד. כך גם חרדים. כל קהילה מנהלת את מאבקה נגד הדיכוי השלטוני לבדה.
מכל בחינה הגיונית היה מצופה כי אל מול רשויות האכיפה יתייצבו יחדיו אתיופים, פלסטינים וחרדים. השבוע כתבה ריקי כהן בנלולו בפייסבוק: "אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שלמדתי בכל השנים האלו הוא שעצימת עין והתעלמות מדיכוי של אחר מספקת לממסד ולכלל לגיטימציה לדיכוי שלי". אכן, אין גורם המנציח את הדיכוי השלטוני יותר מחוסר סולידריות. באותה המידה אין גורם המביס את הדיכוי השלטוני יותר מאשר סולידריות.
מאבק משותף של אתיופים, פלסטינים וחרדים נגד המשטרה יסייע לכל אחת מהקהילות הרבה יותר מאשר מאבקים שאותם הן מקיימות בנפרד. בימים אלה מנהלת החברה הפלסטינית מאבק למיגור האלימות ונגד ההזנחה מצד הרשויות השונות. מלבד פלסטינים אין לאף קהילה אינטרס במיגור האלימות המתפשטת ברחובות? האם רק פלסטינים נפגעים מאלימות? האם רצח נשים מתרחש אך ורק בקרב פלסטינים? הרי מכל בחינה הגיונית – כל הנשים וכל הגברים אמורים להתייצב יחדיו על מנת שלא יתרחש מקרה רצח נוסף. מכל בחינה הגיונית היעדר סולידריות מגדיל את הסיכוי לרצח נוסף.
מי יוביל?
פעילות פוליטית לא מתקיימת מאליה. גורמים פוליטיים יוזמים ומובילים אותה תמיד. מי יכול ליזום ולהניח במציאות הפוליטית חזית המורכבת ממגוון קהילות הנפגעות מהמשטר? בוודאי שאין כל טעם לצפות לכך מההנהגה הממוסדת. מפלגות פוליטיות לא רק שלא שואפות לכך – הן פועלות בדיוק בכיוון ההפוך.
מפלגות חרדיות לא יובילו מאבק משותף עם פלסטינים, אף שהציבור החרדי יכול ליהנות משיתוף פעולה זה. מפלגות ליברליות כמרצ לא יזמו ויובילו מאבק משותף עם חרדים נגד הגיוס בכפייה לצבא המשטר. להנהגת המפלגות אינטרסים שאינם חופפים לאינטרסים שלנו – הציבור.
בנסיבות אלה, האחריות ליוזמה ולהגשמתה מונחת על הנהגת הפעילות העממית. מי שמובילות את הפעילות העממית בזירות השונות מוכרחות ליצור שיתופי פעולה בין קהילות שונות בעלות אינטרסים זהים.
מי שמובילות את הפעילות העממית בזירות השונות מוכרחות ליצור שיתופי פעולה בין קהילות שונות בעלות אינטרסים זהים
כל מאבק חייב לראות את עצמו חלק ממאבק רחב יותר ויותר. מאבק יוצאות ויוצאי אתיופיה בגזענות הממוסדת של המשטרה חייב לראות את עצמו חלק ממאבק בגזענות הממוסדת של המשטר ובהמשך לראות את עצמו תובע שוויון אזרחי מלא לכלל יושבות ויושבי הארץ. בנקודה זאת האינטרס היסודי זהה לאתיופית, לחרדי, לפלסטינית, ללהט"ב ולנכה. לכל מודרי המשטר.
חזית מאבק המורכבת ממגוון קהילות מודרי המשטר לא תעמוד ביום אחד. אך שום דבר משמעותי לא עומד ביום אחד. ואם לומר את האמת, הצעדים הראשונים בעניין זה כבר נעשו. מי שמצוי בפעילות הפוליטית העממית מכיר באופן אישי לפחות גורם אחד או שניים מכל מאבק אחר.
פעילות למען זכויות בעלי חיים מכירות פעילות פלסטיניות ופעילות סביבה ופעילות להט"ב. מבין אלה ישנן היכרויות עם פעילות יוצאות אתיופיה ופעילות למען דיור ציבורי ופעילות למען נכים. מבין אלה ישנן היכרויות עם פעילות למען מבקשי מקלט ופעילות למען טוהר מידות בשלטון. מבין אלה ישנן היכרויות עם פעילות למען לגליזציה של קנאביס ופעילות למען זכויות רפואיות. מבין אלה ישנן היכרויות עם פעילות מהמגזר החרדי ופעילות בדואיות או דרוזיות.
אכן, הקהילה הפוליטית העממית אינה רק הגורם היחידי שמסוגל ליצור את החיבורים השונים, אלא גם מחוייבת לכך.
עמידה משותפת
למעשה, לטובת שינוי יסודי באמת במציאות החיים המשותפים – אין כל פתרון אחר מלבד סולידריות. אין מפתח נוסף. זהו המפתח היחידי והוא מונח בידינו, הפעילות והפעילים העממיים.
לטובת שינוי יסודי באמת במציאות החיים המשותפים – אין כל פתרון אחר מלבד סולידריות
רק אנחנו מסוגלים להראות לעולם מצב שבו בילוי משותף של יהודים ופלסטינים הוא לא רק מצב נורמלי אלא מצב אידאלי. רק אנחנו מסוגלים להראות לעולם מצב שבו זמרות וזמרים – יהודים ופלסטינים – מופיעים על אותן הבמות לא כמצב נורמלי, אלא כמצב אידיאלי. רק אנחנו מסוגלים להראות לעולם חרדים, אתיופים ופלסטינים מנסחים תביעה ערכית משותפת מול המשטר הגזעני. רק אנחנו מסוגלים להציב תביעה משותפת – רב קהילתית – למען הגנה על הטבע והסביבה. רק אנחנו מסוגלים להציב עמידה משותפת מול עושק בעלי ההון והתאגידים.
לאחר מיצוי ההסברה אודות מודל למאבק אזרחי לא אלים התובע אחריות אישית ממקבלי ההחלטות, יש להכיר גם באחריות המוטלת עלינו: האחריות ליצירת חזית המורכבת ממגוון הקהילות מודרות המשטר, ואשר עוסקת בכל המרכיבים היסודיים של החיים המשותפים – שוויון אזרחי, חירות (אישית וקהילתית), זכויות סוציאליות, הטבע והסביבה, בעלי החיים.
עלינו האחריות להניח את הבסיס לכינונה של חוקה דמוקרטית למשטר שיכונן עם סיומו הרצוי של המשטר שנוסד בארץ.
פרשת השבוע: כל הטורים של ברק כהן
סיקור אוהד אינו שוחד? תשאלו את שלום אסייג
הפרשה שבה מעורב אסייג מלמדת שהשיטה שהשחיתה את העיתונות והמערכות הציבוריות רחבה משהכרנו. וגם: למה מנדלבליט לא מרחיק את נתניהו מזירת הפשע ומיהם "האינטרסנטים" שהגיעו להפגנה בתל אביב השבוע
הוא לא יודע, הוא לא מחזיק טלפון וכל סובביו סוגדים לו: נתניהו מתנהל כמו ראש ארגון פשע
הטבעת המשפטית הולכת ומתהדקת ונתניהו מוכן למכור כל נכס ציבורי בשביל פתקי חסינות, אבל גם ניסיונות אלו יעלו חרס. כמו במקרה של אפי נוה – החשבון בסוף יוגש || ברק כהן, פרשת השבוע
אין מלוכה, אין קואליציה – אבל הגאוותנות של אדוני הארץ חטפה מכה
אין כל היגיון להפעיל מוסדות שלטון על בני אדם שאין בינם לבין עצמם הסכמה על עקרונות יסוד לחיים משותפים. יותר משאנו זקוקים לקואליציה או בחירות חדשות – אנו זקוקים לכונן חוקה | צילום: דור מלכה