ללא ותק, ללא שכר: פיטורי המורים מדי קיץ רק תופסים תאוצה

"מפוטרי קיץ" קוראים לזה בשירות התעסוקה. כמו האבטיח, הענבים או המטקות מפציעים מפוטרי הקיץ בעונה החמה בתורים ללשכת התעסוקה. העיקרון עונתי לחלוטין: עובדים מקצועיים מסורים ותיקים מפוטרים ביולי וכשאוגוסט מגיע לסיומו הם חוזרים למקום העבודה הקודם. רק ללא צבירת וותק או רצף תעסוקתי ועם תחושה מחורבנת באופן כללי.

שירות התעסוקה ציין שהשנה ישנה עלייה של 19% בהיקף מפוטרי הקיץ לעומת 2018. כמעט 15 אלף איש ואישה שפוטרו רק כדי להיות מועסקים מחדש. לא מדובר בקפיצה חד פעמית – מדובר בעלייה של 36 אחוז ביחס ל-2017. 

הקבוצה הדומיננטית של מפוטרי הקיץ הם עובדי חינוך, כך מדווחים במשרד התעסוקה. מקצוע ההוראה מעולם לא התהדר במשכורות אטרקטיביות, אך אחד הבונוסים הבולטים הוא החופשות המרובות. אלא שתהליכי ההפרטה במשרד החינוך הובילו לכך שכ-30 אלף מורים מועסקים כמורי קבלן. חלקם לא מפוטרים רק בקיץ – הם לא מקבלים משכורת גם בחופשות החג של משרד החינוך, כמעט ארבעה חודשים בלי משכורת. 

אלא שלחופשת הקיץ נטולת השכר משמעות נוספת עבורם – את שנת הלימודים הבאה יחלו מורי הקבלן שבאמתחתם אפס שנות ותק. החום המתעתע של יולי אוגוסט מוחק באחת את הוותק שצברו, ובה בעת גם את השכלתם המקצועית – לשניהם אין כל ביטוי במשכורתם.

---

הפרטה ככלוב זהב פוליטי 

על הקשר שבין שכר המורים לבין דימוי המקצוע ובין שניהם לאיכות ההוראה דובר רבות. אז כיצד מסביר משרד החינוך את דפוס התעסוקה הזה?

התשובה הרווחת והמקוממת היא שאין יחסי עובד מעביד בין משרד החינוך למורים הללו. המשרד מתנער מאחריותו אליהם ומוסיף את הטענה המקוממת במיוחד שהם מלמדים ב"פרויקטים" מיוחדים. אלא שרובם המכריע של מורי הקבלן הם מורים בעלי תעודת הוראה, המלמדים את החומרים שמפיק משרד החינוך ועובדים תחת פיקוחו. "פרויקטורים"? אולי מכוון משרד החינוך לכך שחלק ניכר ממורי הקבלן מלמד בני נוער שלמשרד החינוך נוח להדחיק. נוער בסיכון, תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך ה"קונבנציונלית" ועוד. אך זהו רק חלק מההסבר, בטח כשהיקף מורי הקבלן נמצא בעלייה.

את ההסבר הטוב ביותר להפיכת ההוראה למקצוע עונתי סיפק יאיר לפיד. אי שם ב-2012, כשחשב שתפקידו הראשון בפוליטיקה יהיה שר החינוך. "משרד החינוך צריך להתוות מדיניות חינוכית, והוא צריך לפקח, לא לנהל", קבע לפיד ושיקף את העמדה הרווחת במשרד החינוך. העמדה הזאת קוסמת לשרי חינוך קודם כל משום שהיא משקפת העדפה לעיסוק בתוכן על פני עשייה אפורה כניהול מערכות חינוך. אבל יותר מכך, הבחירה בהפרטת מערכת החינוך היא כלוב זהב פוליטי: מורים המוצאים ממשרד החינוך לטובת עשרות חברות קבלן הם מורים לא מאוגדים. ומורים לא מאוגדים הם מורים נטולי כוח. חסל סדר איומי שביתה בתחילת כל שנה. נסו לחשוב איזה שר חינוך יעמוד בפיתוי הזה?

מורים המוצאים ממשרד החינוך לטובת עשרות חברות קבלן הם מורים לא מאוגדים. ומורים לא מאוגדים הם מורים נטולי כוח. חסל סדר איומי שביתה בתחילת כל שנה

ומדוע ממשיכים עשרות אלפי מורים לעבוד במתכונת הזו? לנהל משק בית ללא הכנסה בחודשים קריטיים? סיפוק מקצועי בעבודה עם תלמידי ה"פרויקטים" הוא חלק מההסבר עבור מורים מסוימים. עבור רבים אחרים מדובר בחוסר ברירה. כך למשל בחברה הערבית.

מורה, איזה מספר יש לך?  

היצע המורים בחברה הערבית (המורות בעיקר) עולה על הביקוש. בין השאר בשל הסללת נשים בחברה מסורתית למקצועות ההוראה. אפשר היה לצוות רבות מהמורות למערכת החינוך הכללית ולמלא חוסרים, בהוראת מתמטיקה למשל, אבל שילוב מורות ערביות במערכת החינוך? לא בבתי ספרנו. כך ניצבות הבוגרות הערביות של הסמינרים לחינוך בפני שתי אפשרויות: להמתין בבית עד לסידור עבודה במערכת החינוך או להתחיל לעבוד במסגרת קבלנית. 

אם תבחרנה להישאר בבית, הן תקבלנה ממשרד החינוך מספר. ממש כמו בקופת חולים או בתור בלשכת התעסוקה. ואלה המספרים: 11 אלף מורות ערביות ממתינות לעבודה. 10 אחוז מהמורות הממתינות מחזיקות במספר כזה למעלה משבע שנים. השאר יבחרו באופציה השניה ויצטרפו לחברות הקבלן.

השאלה המרכזית היא האם במשרד החינוך מתכוונים לצקצק מדי קיץ על העלייה הצפויה במספר מפוטרי הקיץ או לפעול לצמצומה. קליטת מורי הקבלן כמורים מן המניין איננה הרפתקה כלכלית. כבר שלוש שנים שתקציב משרד החינוך הוא הגבוה במדינה (7.2 מיליארד שקל), במדינה שמשקיעה שקל או שניים בתקציב ביטחון.

פתרון ביניים חשוב יהיה הכרה בהסכמים הקיבוציים שעליהם חותמים ועדים של מורי קבלן מול חברות הקבלן: תקוות שרי החינוך כי נפטרו מעבודה מאורגנת בחינוך נסדקת כאשר מורי קבלן מקימים ועדים ומגיעים להישגים מול הקבלנים. ואולם סיום המכרז מותיר את המורים עם מעסיק חדש וביטול מוחלט של הישגיהם. 

הכרה בהישגים שהשיגו המורים במסגרת המכרז ומתן יתרון במכרז למעסיק שחתם על הסכם קיבוצי עם מורי הקבלן, יהוו פתרונות ביניים שיחזקו את המורים. אבל לפני הכל, הגדלת תקציב הקבלנים כך שיבוא הסוף על פיטורי הקיץ וכל מורה יזכה ל-12 משכורות.