לכאורה, הממשלה שתוקם אחרי הבחירות תמצא שוק עבודה שמראה נתוני מאקרו נפלאים. שיעור האבטלה נמוך מאוד, אחד הנמוכים מאז קום המדינה, והרי זה הנתון – בה"א הידיעה – שכולם מסתכלים עליו כשהם באים לבדוק את איתנותו של השוק.
הבעיה המרכזית בשוק העבודה, זו שנתניהו הקפיד להתעלם ממנה בעשר שנותיו הרצופות במשרד ראש הממשלה, וימשיך להתעלם ממנה גם באלה שיבואו, היא שעם נתוני מאקרו קשה לעובדי ישראל לקנות לחם וחלב בסופר. השכר הממוצע שלהם קפא סביב ה-10,000 שקלים ברוטו, למעשה גם אם לא להלכה (השכר הממוצע במשק עלה כמה פעמים בשנים האחרונות בכמה עשרות שקלים, אולם בראשית 2019 דווקא נרשמה ירידה שקיזזה את העליות האלה). אבל גם עם נתון זה, שמשקף לכאורה חברה שאינה ענייה, בטח בהשוואה למדינות אחרות באזור קשה למחצית מהעובדים לעשות קניות בסופר.
הנתון שלוקח איתו לסופר אחד מכל שני עובדים במדינת ישראל הוא 7,500 שקלים ברוטו. זה השכר החציוני והקפוא במשק, השכר שמסמן את תקרת ההשתכרות של 50% מהעובדים במשרה מלאה בישראל. שוב: מחצית מהעובדים בישראל ב-100% משרה, מרוויחים עד 7,500 שקלים בחודש ברוטו, כשרבים מאוד מהם משתכרים רק את שכר המינימום שעומד על 5,300 שקלים. עם הנתון הזה לא קונים הרבה בסופר, כי ממנו צריך להוריד את כל ההוצאות השוטפות של הבית, של הילדים, של התחבורה ומה לא. משק בית שצריך לחיות משתי משכורות של פחות מ-7,500 שקלים ברוטו הוא משק בית לא עשיר, בלשון המעטה.
וזו הבעיה האמיתית בישראל: זה לא יוקר המחיה, כמו שזה נומך המשכורת. האזרחים עובדים, תורמים את תרומתם לכלכלה, מייצרים, מתאמצים, עושים – וכמעט לא רואים ברכה בעמלם. לנתון השכר צריך להוסיף את העובדה שנראה שתנופת ההתאגדות שהחלה אחרי המחאה של 2011 נבלמה, כך שיש הרבה פחות הסכמים קיבוציים חדשים שיבטיחו תנאים נאותים לעובדים.
צריך להוסיף לנתון השכר גם את העובדה שיו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן היה עסוק בחודשים האחרונים יותר בלתפוס טרמפים לפוליטיקה עם מי שיסכים לקחת אותו (תחילה העבודה, אחר כך כולנו, אחר כך שוב העבודה, ובסוף ברשימה של בני גנץ שעושה הכל כולל הכל כדי להסתיר אותו) מאשר לדאוג לעובדים.
צריך להוסיף לנתון השכר גם את הישראבלוף החדש שבו אין יותר "חברות קבלן" אלא רק "חברות מתן שירותים", המעסיקות עשרות אלפי עובדים במקומות עבודה שאינם משלמים להם את תלוש המשכורת באופן ישיר. כך המדינה, למשל, גדולת המעסיקים המנוולים המחלישים עובדים, יכולה להעסיק דרך קבלן (סליחה, "נותן שירותים") עובדים למשך זמן רב בלי "חשש" שתיאלץ לקלוט אותם להעסקה ישירה אחרי תשעה חודשים.
צריך להוסיף לנתון השכר גם את העובדה שבתי הדין לעבודה, כנראה חומת המגן האחרונה של העובדים מפני רמיסה, נמצאים תחת מתקפה מצד הימין העשיר דוגמת נפתלי בנט ואיילת שקד, בתמיכה נלהבת של עיתוני ימין כלכלי מובהקים כמו דה מרקר. הכנסת החדשה תהיה מורכבת, ככל הנראה, מהרבה אנשים שיש להם המון אינטרסים משותפים עם האנשים שבנט, שקד ודה מרקר מייצגים, ומעט מאוד משותף עם העובדים שבזכות עמלם לכל אלה יש כסף.
מכל אלה עולה שנתוני המאקרו אולי נהדרים, אבל מצבם של העובדים בישראל על הפנים. הסתדרות מוחלשת אחרי עריקת היו"ר, חוקי עבודה שנמצאים בסיכון, ובעיקר שכר נמוך – כל אלה מבטיחים שהקדנציה הקרובה תהיה רעה מאוד לכל עובדת ולכל עובד. טוב, נו, אבל ביבי נתניהו שבקושי עבד בחייו בעבודה שאינה עסקנות נואם נהדר באנגלית, ובני גנץ שהיה חייל כל חייו ומעולם לא עבד בעבודה אחרת ממש חתיך. גם זה משהו.