בסוף 2017 בחרה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין את שני הנציגים מטעמה לוועדה למינוי שופטים – עורכת הדין אילנה סקר, שהמשיכה לקדנציה שנייה, ועורך הדין אפי נוה – היום חשוד בפלילים בפרשה החמורה של מין תמורת מינויים, חשוד בפרשת קבלת שוחד מיני ממתמחה ונאשם בפרשת הברחת המאהבת בנתב"ג – אבל אז עדיין יו"ר הלשכה. הבחירה לא היתה מאוד קשה. שכן סקר ונוה היו המועמדים היחידים לתפקיד.

איך קורה שתפקיד כה נחשק ובעל השפעה כמו חברות בוועדה למינוי שופטים אינו מבוקש על ידי עורכי דין נוספים שהגישו מועמדות? ובכן, מסתבר שהיה לפחות אדם אחד שרצה מאוד בתפקיד. מדובר בעורך הדין יחיאל כץ. כץ, שכיהן ב-2015 מטעם לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, רצה את התפקיד ואף יותר מכך – כשנוה נכנס לתפקיד יו"ר הלשכה, הוא סיכם עמו כי ימונה לחבר בוועדה למינוי שופטים. ואולם, שנתייים אחרי, נוה חפץ בטייטל הרשמי   וקיבל אותו.

אחד המהלכים הראשונים של נוה בתפקידו היה לבטל את המוסד לבוררות, שבתקנון שלו נכתב שאסור ליו״ר הלשכה להעביר בוררות ליו״ר ועדת האתיקה.

בשיחה שנערכה עם כץ בספטמבר 2017 ופורסמה בכתבה על הוועדה ב"מקום הכי חם בגיהנום", הוא אישר כי היה לו סיכום עם נוה לפיו הוא יתמנה לנציג הלשכה בוועדה, אך טען כי אין בו כעס על אי מינויו: "ראש הלשכה החליט שהוא רוצה להיות בוועדה ומנה בפני את השיקולים שלו. אני יכול להבין אותם כי הם עולים בקנה אחד עם המטרות של חברי הלשכה וזו לא פראזה. בוועדה יושבת שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון וראש הלשכה סבור – וזה לגיטימי – שאם הקודקודים של המערכות המשפטיות יושבים שם – אז גם הוא צריך לשבת שם. אם היו בוחרים מועמד אחר אולי הייתי רואה את זה בעין לא יפה".

כעת אנחנו חושפים כי בתוך ארבעה חודשים מרגע שכץ ויתר על ההתמודדות על מקום בוועדה לטובת נוה – הוא מונה על ידי הוועד המחוזי בראשות נוה להיות בורר בשתי בוררויות בהיקף של מיליוני שקלים. לבוררות הראשונה בהיקף של כ-900 אלף שקל הוא מונה באוקטובר 2017 ולבוררות הגדולה יותר בהיקף של כ-5 מיליון שקל הוא מונה בפברואר 2018. זאת, בשעה שבמאגר עורכי הדין שנרשמו במרשם הבוררים של הלשכה רשומים כ-1,300 עורכי דין, שחלקם – לא מונו מעולם להיות בוררים.

---

השותף – יו"ר ועדת האתיקה

סכומי הבוררויות מתייחסים להיקף הסכסוך הכספי בין הצדדים שכץ יברור ביניהם – ולא בשכר הטרחה. לא ידוע מה שכר הטרחה שיקבל כץ – אבל עורכי דין עמם שוחחנו מעריכים כי שכר הטרחה בבוררויות בהיקף של מיליונים, יכול להגיע למאות אלפי שקלים. בשכר הטרחה חולק יחיאל כץ עם שותפו למשרד, עו"ד שמעון כץ (בין השניים אין קשר משפחתי; ש"ש) וגם כאן טמון חשש לניגוד עניינים לכאורה, שכן בתחילת 2018 מונה שמעון כץ ליו"ר ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.

מקורב למשרד של השניים אומר כי סמיכות הזמנים בין ההחלטה של יחיאל כץ לא להתמודד לבין הבוררויות שנוה והוועד המחוזי העבירו ליחיאל כץ  – היא מקרית. לטענתו, כץ לא היה בקשר עם נוה בשנה האחרונה וכלל לא דיבר איתו. עוד טען, כי מי שמאשר את המינוי של חברי ועדת האתיקה זו ועדת המינויים שתחת שרת המשפטים, שבראשה עומד השופט בדימוס דוד חשין. חשין, כפי שחשפנו בעבר, קיבל בעצמו בוררות מהוועד המרכזי בראשותו של נוה.

במסגרת ההליך המשפטי שמנהלת שרון שפורר מול נוה, הוא הצהיר כי שישה מחברי ועדת האתיקה מונו לבוררים על ידו באופן אישי, וזאת למיטב זכרונו שכן אינו מתעד את הדברים. בין חברי ועדת האתיקה הרלוונטים אפשר היה למצוא את אילנה סקר, חברתו בוועדה למינוי שופטים, וכן את גבי מויאל, עורך הדין השותף במשרד המבורגר עברון. מויאל היה יו״ר ועדת האתיקה של מחוז ת"א, לפני שמעון כץ.

אחד המהלכים הראשונים של נוה בתפקידו היה לבטל את המוסד לבוררות, שבתקנון שלו נכתב שאסור ליו״ר הלשכה להעביר בוררות ליו״ר ועדת האתיקה. לאחר שנוה ביטל את המוסד, הוא העביר למויאל בוררות של כמיליון שקל ולאחר מכן העביר בוררות נוספת של חמישה מיליון שקל ליחיאל כץ, שותפו למשרד של שמעון כץ, יו״ר הוועדה הנוכחית.

ב-2015 ישב יחיאל מטעם לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, תפקיד אליו מונה אביחי מנדלבליט, עד אז מזכיר הממשלה. הוא הצביע עם יתר חברי הוועדה בעד מינויו השנוי במחלוקת של מנדלבליט, ולמרות החשש מניגודי העניינים של מנדלבליט מול נתניהו. בהמשך, לשכת עורכי הדין בהובלת נוה תמכה במינוי של מנדלבליט כשהוגשה עתירה נגד המינוי הזה בעליון. כשנוה נעצר בחשד לפרשת הברחת המאהבת בנתב"ג, הודיע מנדלבליט, בתגובה לפניית "המקום הכי חם בגיהנום" למשרד המשפטים בעניין, כי יימנע מלדון בתיק בשל חברותו עם נוה.

חלוקת בוררויות משתלמות למקורבים

מדי שנה ממנה לשכת עורכי הדין באמצעות הועד המרכזי, ראשי הועדות המחוזיים ובעיקר באמצעות יו״ר לשכת עורכי הדין בוררים בסכסוכים בהיקף של מאות מיליוני שקלים. הדבר נעשה ללא כל שקיפות כשאיש אינו יודע מי הבוררים שמתמנים, למה וכיצד. אין מדובר בכסף שעובר דרך הלשכה, אלא במינוי בוררים – הליך בעל שווי כספי. במסגרת הסכמים בין צדדים, כמו בין חברות עסקיות או בין עורך דין ללקוח, יש אפשרות להוסיף סעיף לפיו בהעדר הסכמה, לפני שפונים לבית המשפט ממנים בורר בין הצדדים, כשאת זהות הבורר תקבע לשכת עורכי הדין או יקבע יו"ר הלשכה. דרך הלשכה עוברות יותר מ-100 בוררויות בשנה. רובן, בערך כ-80, דרך יו"ר הלשכה ועוד כמה עשרות דרך הוועד המרכזי – שבראשו עומד יו"ר הלשכה גם כן.

לפני כשנתיים, חשפנו חלק מהליכי המינוי של הבוררים בלשכה והראנו כיצד נוה והוועד בראשותו ממנה את מקורבי נוה ו/או אנשים שתרמו לו בקמפיין הבחירות ו/או בעלי תפקידים בלשכה, לבוררים. זאת, למרות ניגודי עניינים ולמרות שבמאגר הבוררים רשומים עורכי דין שמעולם לא קיבלו בוררות.

נוה חוזר וטוען בהזדמנויות שונות – הן בתגובה לפיות עיתונאים אליו, הן בתגובות לבית המשפט והן בתגובות לבקשות חוק חופש מידע שהוגשו ללשכה – כי לא תיעד למי הוא מעביר בוררויות וכי אינו מחויב בתיעוד כזה. ואולם, בדו"חות השנתיים של לשכת עורכי הדין יש פירוט של מספר הבוררים שמתמנים מדי שנה, פילוח של הבוררויות לפי סכומי כסף, ופילוח של הבוררויות לפי מגדר הבורר. נשאלת השאלה כיצד ניתן היה לספק נתונים אלו – אם אין בידי הלשכה כל רשימה מתועדת של הבוררים.

יחיאל כץ מסר בתגובה: "אין כל קשר וזיקה בין המינוי שלי כבורר והמינוי הסטטוטורי של שותפי ליו״ר ועדת האתיקה. לנושא מינוי אפי נוה לועדה למינוי שופטים וכל יצירת זיקה מקום שאיננה, כמוה כלשון הרע".
אפי נוה ועורך דינו בעז בן צור בחרו שלא להגיב.