לפי חוק עבודת נשים, אסור לפטר נשים בהריון – הן במהלך עבודתן, חופשת הלידה ולאחר מכן – אז יש תקופה מוגנת בת שישים יום. האיסור הזה תקף גם אם הפיטורים נעשו לפני שהמעסיק ידע על ההריון בתנאי שהעובדת סיפרה לו על כך לאחר שהודיע לה על פיטוריה, או במקרה של טיפולי פוריות. פיטורין שכאלה נחשבים לעבירה פלילית. במקרים מסויימים מעסיקים יכולים לפנות למשרד הכלכלה ולקבל היתר חריג על פיטורים של עובדת בהריון.
למרות שנדמה שהחוק הזה מוכר היטב עדיין צצים סיפורים מקוממים על מעסיקים שמצפצפים על החוק ולא חוששים לפגוע בזכויותיהן של נשים בהריון.
לפני כחודש פרסמה אישה פוסט מקומם על הדרך בה הגיב הבוס שלה כשסיפרה לו שהיא בהריון עם תאומים, לאחר שלא חשה בטוב וקיבלה אישור מחלה מהרופא המטפל. תגובתו הקיצונית הממה אותה. "כולכן עושות לי את זה! אתן מתחילות לעבוד פה ונכנסות להריון. למה לעזאזל את נכנסת להריון? את ובעלך לא יודעים לעשות סקס? את חוזרת לתפקיד הקודם שלך, אני מוריד אותך בדרגה". כשענתה שזה לא חוקי הודיע שהיא חוזרת לתפקידה הקודם בצעקות. מאז היא בחופשת מחלה, חוששת מאוד להתראיין ושכרה עורך דין.
פוסט נוסף שנכתב ב"פורום נשים בתעשייה- קהילת המנהלות", תיאר סיטואציה דומה. אישה סיפרה שעבדה חודש וחצי בתפקיד ונשאלה על ידי המנהלת שלה האם היא בהריון. האישה, שהיתה רק בשבוע עשירי לא התכוונה עדיין לספר על ההריון, אבל לא הכחישה. יומיים מאוחר יותר קיבלה מכתב פיטורין מאותה בוסית.
לשקד גדסי, שהועסקה בחברת אדריכלות, זה קרה רגע אחרי שחזרה מחופשת לידה שנייה. גדסי עבדה כאדריכלית באותו משרד כשלוש שנים.
עוד קודם להריון, סיפרה שהיתה אווירה חשדנית בחברה. המנהלת נהגה כלפיה בגישה חשדנית כשהיתה מתייעצת איתה בשאלות, לא היתה נותנת לה לגשת לאיזור מכונות הצילום והמדפסת, ובעלה של המנהלת שנכנס פעם כשעבדה עד מאוחר שאל מה יש לה לעשות בשעות כאלה במשרד.
היא נכנסה להריון הראשון שלושה חודשים אחרי שהחלה לעבוד בחברה. מיד לאחר שגילתה שהיא בהריון סיפרה למנהלת. כבר אז תשובת המנהלת הפתיעה אותה. "היא אמרה לי שהיא יודעת שאנחנו נשואים זמן קצר ולכן היא לא ציפתה לזה והפתעתי אותה, ושאני עובדת רק כמה חודשים".
במהלך ההריון מעידה על עצמה שקד שעבדה כרגיל, השתדלה לקבוע את הבדיקות כך שלא יבואו על חשבון ימי עבודה והמשיכה לעבוד בחברה ממש עד יום לפני הלידה. "לא ניצלתי לרעה את העובדה שאני בהריון", היא אומרת.
"כשילדתי יצאתי לחופשה קצרה מאוד יחסית. חוק חופשת הלידה מאפשר 14 שבועות ואני לקחתי שבועיים נוספים בלבד. חופשת הלידה יצאה באוגוסט ורציתי להכניס את הבן שלי למשפחתון בספטמבר. זה היה משפחתון שחמותי ניהלה".
שקד חזרה לעבודה במלוא הכוח, כמעט ללא אילוצים. בגלל שהמשפחתון שייך לחמותה, השאירה את בנה גם מעבר לשעות הרגילות ונשארה בעבודה בהתאם לצורך.
"רק אל תגידי לי שאת בהריון"
שלושה חודשים לאחר שובה לעבודה, גילתה גדסי שהיא שוב בהריון. "זה ממש לא היה מתוכנן. אחרי שהלכתי לעשות את הבדיקה, ביקשתי לדבר עם המנהלת. ידעתי שהיא לא תקבל את זה טוב, אבל לא חשבתי לרגע שאני צריכה לפחד או להסתיר. התגובה הראשונה שלה היתה: 'רק אל תגידי לי שאת בהריון'. אמרתי כן. יותר מזה היא לא אמרה, שתקתי, הרגשתי אשמה".
"מדי פעם המנהלת הייתה זורקת: 'אני לא יכולה שתיקחי חופש, את דופקת אותי'. הייתי עונה לה שאני מצטערת, שאני לא מרגישה טוב"
שקד המשיכה בעבודתה, אבל בשונה מההיריון הראשון, ההיריון השני לווה בלא מעט בעיות פיזיות. "היו לי ימים שהרגשתי ממש לא טוב, וניסיתי לקחת כמה שפחות ימי חופש. היו ימים במשרד שממש סבלתי, הגעתי לאשפוז וחתמתי על וויתור בגלל שלא רציתי להיעדר, בהרגשה שאני צריכה להוכיח את עצמי. הייתי מבקשת מחמותי לשמור על בני, בעלי היה לוקח אותו לטיפת חלב במידת הצורך, הכל כדי שלא איעדר שעות. רק במקרים שבאמת לא יכולתי לקחתי חופשת מחלה.
"מדי פעם המנהלת הייתה זורקת: 'אני לא יכולה שתיקחי חופש, את דופקת אותי'. הייתי עונה לה שאני באמת מצטערת, שאני לא מרגישה טוב. לקראת מועד הלידה הרגשתי שהיא לוקחת ממני בהדרגה את כל הפרוייקטים. היא העבירה אותם לעובדת נוספת במשרד בטענה שהיא תהיה מעודכנת, הרגשתי שמנפים אותי בהדרגה. היא שאלה אותי כמה זמן אני מתכננת לקחת חופשת לידה ועניתי שאני מתכוונת לקחת 14 שבועות.
"היא התחילה להתנהג אלי בהדרגה בצורה מאוד תוקפנית. הייתה מתעלמת ממני בבקרים, לא ענתה על שאלות כשביקשתי להתייעץ. המנהלת הייתה באה אלי בתלונות על כל מיני דברים פעוטים. עד אז היא היתה מרוצה ממני.
"אחרי שיצאתי לחופשת לידה, הם לא התקשרו, לא יצרו איתי שום קשר, לא הגיעו לברית בטוענות שונות. בעלי ביקש לאסוף מהמשרד את משקפי הראייה שלי, הוא קיבל שקית עם כל הציוד שלי. היתה תחושה של ניכור, וזה מאוד מעליב אותי, אבל עוד לא ייחסתי את זה למה שעתיד לבוא".
בינתיים חמותה של גדסי חלתה בסרטן השד ויצאה בעצמה לחופשת מחלה. גדסי ביקשה להאריך את חופשת הלידה, כי חששה להכניס את בנה השני למסגרת שלא הכירה. היא ביקשה להאריך לחצי שנה וכשהתקשרה לבשר על כך למנהלת, היא התעצבנה מאוד.
בזמן חופשת הלידה שלחה גדסי מהמייל האישי שלה תוכניות שעיצבה לחברה שלה שגם עובדת בתחום, מתוך רצון להתגאות בפרויקט שעליו הייתה אחראית. כמה ימים לאחר מכן זומנה לפגישה על ידי המנהלת.
"אחרי שיצאתי לחופשת לידה, הם לא יצרו איתי שום קשר, לא הגיעו לברית. בעלי ביקש לאסוף מהמשרד את משקפי הראייה שלי, הוא קיבל שקית עם כל הציוד שלי. הייתה תחושה של ניכור, מאוד מעליב"
"הגעתי לפגישה והייתי בטוחה שהיא תבקש ממני לקצר את חופשת הלידה. בשולחן הישיבות אני רואה את בן הזוג של המנהלת שהוא איש עסקים ממולח והוא אומר לי שאני יכולה להיכנס. לא הבנתי מה הוא עושה שם. הוא מתחיל מיד ואומר לי שמצא משהו שהוא יכול להיתפס עליו כמו המייל ששלחתי ועוד כמה דברים שעשיתי. העליל עלי שגנבתי ואם לא אגיש מכתב פיטורין הוא ייגש לסוללה של עורכי דין ואני אפוטר", היא מתארת.
"אני מחזיק עלייך חומר"
השיחה הוקלטה על ידי המנהלת ובן זוגה והוגשה בהמשך לבית המשפט.
בן זוגה של המנהלת: "אני רוצה לפתור את זה בשקט, לבד, אם אפשר. אם לא, לא הייתה שיחה. אני אקח את החומר, אעביר מה שצריך, אני אגיש את מה שצריך, אעשה את מה שצריך ואז אנחנו תלויים בחסדים של אחרים ולא שלנו. ואז אני אומר, אני רוצה לחסוך גם לאשתי וגם לך את כל האי נוחות הזאת, זה הכל. ואני מחזיק הרבה אחורה, יש לי כל כך, את לא מבינה כמה. אז בואי, את רוצה לבוא, אני אראה לך הכל. אין שום בעיה להראות.
גדסי: מה אתה רוצה שאני אתפטר?
בן זוגה של המנהלת: "אני רוצה שאת תתפטרי ו…"
גדסי : "אוקי".
בן זוגה של המנהלת: "בסדר? זאת הבקשה שלי. תגידי לי שאת לא רוצה, הכל בסדר. את לא חייבת לענות לי עכשיו בכלל. את יכולה לעשות את זה לבד, בשקט. ואני אתן לך, מבחינתי, כן, את לא חייבת לי כלום. את יכולה לבוא בעוד שלושה חודשים ולהתייצב, אבל אז, אבל אם אני לא אקבל תשובה בזמן שאני מבקש אז אני אעשה, אז אני אלך את כל הדרך שאני צריך ללכת, את מבינה?
כל בקשתנו היא פשוטה, לא להיכנס לעימותים. לעשות את זה בשקט, וללכת כל אחד לדרכו".
גדסי: "בסדר. אני אחשוב על זה".
בן זוגה של המנהלת: "אני מציע לך. רגע, לא סיימנו את השיחה ברשותך".
גדסי: "כן, אני מקשיבה".
בן זוגה של המנהלת: "זהו, אני, אני, אני מה שאני מנסה להגיד, בואי נסכם על זמן שאת יכולה לחזור לאישתי או אלי, לא חשוב למי. תיגשי אליה ותגידי לה תשמעי, החלטתי להילחם, החלטתי לשחרר את הדיון. כי לצערי במוקדם או במאוחר זה ייגמר. זה לא ימשיך בכל מקרה. התוצאה תהיה אותה תוצאה של רק כמה סבל יהיה בדרך.
"טוב, זה כבר לא יקרה. זה לא יקרה מהרבה סיבות. עכשיו, תראי, זה בסדר, אנחנו אומרים החוקים לטובתך אבל עד גבול מסוים. עד גבול מסוים ואני מחזיק היום חומר שיכול לגרום לי לשחרר אותך, בצורה מאוד קלה. אנחנו טוענים, בואי נאמר ככה, המשרד לא מרוצה מהשירות שאת נותנת חד וחלק… זה הכסף הקטן, זה הדברים הפשוטים. אבל מתוך זה יש לנו עוד בעיה, מכיוון שההתנהלות קרתה וצברתי מלא חומר, בניתי לי תיק ויש לי פעולה נורא פשוטה. א'- בדקתי בעיות מקצועיות ו-ב'- בדקתי גם מה אני עושה שמה התרומה שתרמת למשרד ואז מצאתי שאת עובדת 50% מהזמן, אני מגזים, 55% מהזמן ב-בתוך התקופה שאת שייכת למשרד. והדבר האחרון אנחנו לא יכולים להכניס בנאדם אחר, חוקית. ואז הכנתי תיק, נורא מסודר…"
בהמשך השיחה אומר בן הזוג של מנהלת החברה: "גם אם יעבור זמן, הרי אם תיכנסי להיריון עוד פעם ויהיה אותו תרגיל, אז זה כבר יהיה מכוער".
שקד חזרה הביתה מעורערת לחלוטין. "הייתי בסערת רגשות, לא יכולתי להניק, רעדתי כולי. האמנתי לו שאני גנבת, שאני לא בסדר, למרות שלא ידעתי אפילו על מה הוא מדבר. הייתי ממש תמימה. המצב הנפשי שלי במשך שנה אחרי היה קשה, ירד לי הביטחון. הוא הצליח ממש להפחיד אותי".
"הכסף לא עניין אותי"
גדסי פנתה לעורכת דין גוהר ראובן-חזן שהגישה בשמה תביעה. בבית המשפט טענה המנהלת כי גדסי התרשלה בתפקידה, עבדה בחוסר מקצועיות וחוסר אכפתיות. היא טענה כי ניצלה את ימי חופשתה ונטלה ימי מחלה מבלי להמציא אישורי מחלה. ההסבר שנתנה לכך שנכנסה למייל הפרטי של גדסי היה צורך לטפל בפרויקטים ולכן נבדקה תיבת הדואר שלה והתגלו ליקויים רבים, הפרת אמונים וגניבת סודות מקצועיים. עוד טענה כי מעולם לא פיטרה את גדסי.
אולם הכרעת הדין היה חדה וברורה. "הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת, אולם מאחר שהבינה כי התובעת נמצאת בתקופה מוגנת שבה לא ניתן לפטרה, ניסה בן זוגה ללכת סחור סחור ובשיחתם אף אמר כי יפטר אותה בניגוד לחוק וללא אישור הממונה".
בהמשך הכרעת הדין נכתב: "עיון בתמלול השיחה מעלה אלמנטים של אפליה מחמת מין ובוודאי עולה שהנתבעת לא רצתה להמשיך ולהעסיק את התובעת כיוון שחששה שהתובעת תהרה בפעם השלישית בתקופת העסקתה".
כמו רהיט שעובד אצלך בבית
איך אנחנו מתייחסים אל העובדים הסיעודיים, כמה אנחנו משלמים להם ואיזה מערכת יחסים נוצרת בין מטופל שהוא גם מעסיק למטפל שהופך לעובד שחיי אצלך בבית. ולמה גם כאן המדינה מפקירה את הזירה לכוחות השוק שמחלקים בנדיבות אגרופים לשני הצדדים? מחקר חדש שופך אור על היחסים הסבוכים של העולם הסיעודי
בנוסף קובע בית המשפט כי המנהלת ידעה שאם בן זוגה יקיים את השיחה יהיה בה אלמנט הפחדה נוסף: "בן זוגה של מנהלת הנתבעת רצה והוביל לכך שהתובעת תתפטר ואף אמר לה באופן מפורש שהוא רוצה שהיא תתפטר".
הטענה כי גדסי גנבה משהו מהמשרד נדחתה על ידי בית המשפט וקבע כי מדובר בניסיון סחיטה באיומים כלפי גדסי וכי המהלך כולו נעשה תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות. גם הטענות על כך שהתרשלה בעבודתה נדחו לחלוטין. " לוּ הייתה התובעת רשלנית בעבודתה יכלה הנתבעת לפטר אותה לפני שהרתה ובין שני ההריונות", כך על פי הכרעת הדין.
בית המשפט קבע כי גדסי פוטרה רק בשל העובדה ש"העיזה להרות פעמיים" ופסק לה פיצויים בסך כ-80,000 שקלים. המנהלת לא עמדה בתשלום ולבסוף הגיעה אתה גדסי לפשרה לפיה שילמה 50,000 שקלים.
"קרוב משפחה שלה הרים לי טלפון וסיפר שהיא מתקשה לשלם את סכום הכסף שנפסק לטובתי. הכסף לא עניין אותי. היא עשתה לי שם של גנבת ורציתי רק לנקות את שמי. רק אחרי שנה חזרתי לעבוד, סבלתי מחוסר ביטחון שאני לא יכולה להסביר. רק במקום עבודה חדש קיבלתי פידבקים טובים ולאט לאט חזר לי הביטחון.
"עברתי למידה עצמית. זה נשמע קיטשי אבל בשנתיים הראשונות הייתי כמו סמרטוט. המסר שלי לנשים הוא – אל תשתקו. כל התביעה הזאת דיברו איתי על כסף, אבל אותי עניין לעשות צדק. נשים הן הכי חזקות, כמה שיש לנו ילדים, אחנו עושות את העבודה על הצד הכי טוב כי אכפת לנו ולכן אני מתראיינת – כדי לעזור לנשים אחרות".