יממה לאחר הכתבה שפורסמה כאן "במקום הכי חם בגיהנום" כתבה בנושא שאלות לא חוקיות בראיונות עבודה, שיתפה חברת פורום במקרה חמור ולא חוקי שאירע לה במבחני מיון במכון אדם מילא רק בשבוע שעבר.
זומנתי למבחנים באדם מילא בתל אביב בשבוע שעבר. נאמר לי מראש שהמבחנים שלי הם הארוכים ביותר ושאני אקח בחשבון שאורכם יהיה כיום שלם. הגעתי ערוכה ליום (זו לא הפעם הראשונה שלי במבחנים מהסוג הזה) וחזרתי לשתף. היום התחיל בחדר שבו היו עוד כ-10 משתתפים שמכולם נדרשו מבחני מחשב כאלו ואחרים, הרעש היה בלתי נסבל. בכל רגע נתון מישהו מהנבחנים סיים מבחן כזה או אחר ונדרש לקרוא לבוחנת שתעביר אותו מבחן אחר או תתן לו מענה. היה מאוד קשה להתרכז וככה היה לאורך כל שמונה השעות שביצעתי את המבחנים, כולל מבחן אמינות שדורש ריכוז ושקט וכן המבחנים הפסיכוטכניים. הראיון האישי התקיים בחדר שמאחוריו אתר בניה, בקושי הצלחתי לשמוע את עצמי ובטח לא לשמוע את שאלות המראיינת. אבל שיא השאלון היה השאלון האישיותי המורחב שאיתו פתחתי את היום. מלבד שאלות כמו גיל ומצב משפחתי , השאלון כלל מאות שאלות וביניהן: האם חיי המין שלך מספקים? האם השתתפת בפעילויות מיניות חריגות? היו עוד כ-8 שאלות בסגנון הזה בנושא מין. על הקיר במטבחון היה תלוי שלט שמזמין את מי שחש שנשאל שאלה פוגענית לפנות לפניות הציבור של אדם מילוא. האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיע הביתה ולנסח פניה אבל אז חשבתי שאולי זה יחבל בסיכויים שלי. מצד שני עבר כמעט שבוע ואני לא מצליחה להירגע. השאלות ככ הצליחו לזעזע אותי שאני די בטוחה שהם השפיעו על המשך התפקוד שלי במהלך היום. מה אתן חושבות?
אחת התגובות הראשונות לפוסט הצליחה להדהים את יתר המגיבות:
"ככלל, חוויה שאכן נשמעת לא נעימה בכלל ותנאי המבחן לא היו אידאליים, אך בנוגע למבחן שהכיל מאות שאלות חייבת לציין ששאלות בנוגע למין הן דבר סטנדרטי. ברור לי שזה לא נעים ומביך, אבל זה נהוג ונתקלתי בזה בכל המבחנים שעשיתי (ועשיתי לא מעט)"
עשרות חברות פורום מיהרו להגיב, כשהן מתקשות להאמין שזה נדמה כהליך נורמטיבי:
"אני מתקשה להאמין שזה בכלל חוקי"
"זה שנשאלת (וענית) זה לא הופך את זה לחוקי, לגיטימי או סטנדרטי. הרגלי המין שלך הם לא עניינו של איש מלבדך (מקסימום של האדם שחולק אותם איתך) ואינם רלוונטים בשום צורה למקום העבודה"
"גם הטרדות מיניות הן חוויה נפוצה. זה לא אומר שלא צריך לדווח ולהתלונן עליהן"
"יש נטיה לחשוב שאם מדובר במכון מיון או ראיון פסיכולוגי מותר לשאול הכל, שזה לגיטימי וסטנדרטי והגיע הזמן לעתור נגד זה. אותי לא שאלו על מין אבל כמובן ששאלו לגילי, מצב משפחתי והכי חדירה לפרט היו שאלות הפסיכולוג על הרגלי התזונה שלי (אם אני חושבת שיש תקופות שאני אוכלת יותר מדי.. וכו') והרגלי השינה שלי (איך אני מתפקדת אם אני ישנה פחות מ-7 שעות) נשמע לכם לגיטימי?? לי לא, אז כן נשאלתי את זה על ידי פסיכולוג עבור תפקיד…"
"מזעזע ביותר. כבר הרבה זמן חושבת להציף נושא זה ולעלות מודעות לציבור. או דרך תחקיר בערוצי התקשורת? הענף הזה מיותר, לעיתים פוגע בנו. ענף זה מגלגל על גבנו הרבה כסף. גם אני לא עניתי על כמה שאלות שלא היו רלווטניות לטעמי וכך ציינתי בגוף התשובה….
ובחזרה למבחני המיון. מירב (ששמה המקורי שמור במערכת) היא מנהלת משאבי אנוש, בת 36. במקביל לעבודתה הנוכחית בחברה גדולה ומוכרת היא התראיינה למוסד ביטחוני לתפקיד דומה. תהליך הקבלה לאותו מוסד הוא ארוך ומפרך – כולל כמה ראיונות, יום מיונים בן 8 שעות בחברת משאבי האנוש וההשמה "אדם מילא" ולאחר מכן שני ראיונות נוספים.
האם חיי המין שלך מספקים? האם השתתפת בפעילויות מיניות חריגות? | צילום מסך: אתר מכון אדם מילא
יום המיונים ב"אדם מילא" הוא מייגע במיוחד, ככל הנראה בכוונת תחילה על מנת לבחון את יכולותיו של המועמד. צריך לבוא אליו מוכנים נפשית וחלק מהמועמדים פונים קודם לכן למכונים שמכינים לקראת אותו יום.
לפי עמוד הבית מדובר "בחברה המובילה והגדולה בישראל בתחום משאבי האנוש. ומתגאה בניסיון של למעלה מ-50 שנה בגיוס כוח אדם, באבחון, בהשמה, בפיתוח ובייעוץ לעובדים וארגונים בארץ ובעולם". החברות הגדולות במשק נעזרות בשירותיה, ביניהן: בנקים, חברות תקשורת, משרדי ממשלה ועוד.
"השלב הראשון היה שאלון אישיותי מורחב. בעיקרון יושבים בכיתה עם עוד מועמדים וכל אחד עונה על שאלון מותאם לתפקיד אליו הוא מועמד. מי שמועמד לתפקיד של בנקאי לא מקבל את אותו שאלון שמהנדס יקבל. הזמן המוקצב למילוי השאלון הוא כ-40 דקות, לשאלון של מאות שאלות שהאופציות לתשובות הן "כן" או "לא", מתארת מירב.
"לא מדובר בשאלות חשיבה, מטרת המבחן היא שרטוט קווי האישיות של המרואיין ובדיקה עד כמה הוא עקבי בתשובותיו".
שאלות לדוגמא:
אני אוהבת את אבי – כן/לא
אני אוהבת לבלות עם חברים בבית קפה – כן/לא
אני יכולה להיות ציירת- כן/לא
"השאלות שבאו לאחר מכן והיו ממוקמות יחסית בתחילת השאלות ונגעו לחיי המין שלי היו:
האם את נהנית מחיי מין מספקים? כן/לא
האם השתתפת בפעילויות מיניות חריגות? כן/לא".
איך הגבת?
"הייתי המומה. בתור מנהלת משאבי אנוש מזה שנים אני עסוקה בין היתר בגיוס עובדים. אני יודעת את החוק ויודעת מה השאלות שמותר לשאול ואילו אסור. אני לא זוכרת איזה שאלות נוספות נשאלו, אבל לפחות עוד 8 שנגעו למיניות ולחיי המין שלי. זה היה השלב הראשון, כשאני יודעת שלפני עוד 8 שעות. זה השפיע עלי מאוד. השאלות היו ברמה לא חוקית, אני מסתובבת עם התחושה הקשה הזאת עד היום ועבר כמעט שבוע".
מה הם עושים עם המידע הזה?
"אין לי מושג, זה משהו שצריך לשאול פסיכולוגים. אין לי מושג מה הם לומדים מזה ומה מסיקים מזה. אני בטוחה שבמקום העבודה לא יודעים שמרואיינים נשאלים שאלות מהסוג הזה, כי המכונים הללו לא חושפים בפני אותן חברות את השאלונים. הם שומרים לעצמם את המידע ומגישים רק את התוצאות והמסקנות שלהם.
השאלונים הללו מחולקים לפי תפקידים מסויימים, אז אני מניחה שעוד אנשים עברו את זה כמוני".
מה עושים בסיטואציה כזאת? היתה אפשרות לא לענות על חלק מהשאלות?
"לא נאמר לי שניתן לא להשיב על חלק מן השאלות. הרגשתי שאין לי ברירה. עניתי על השאלות. את לא נמצאת מול אדם שאת יכולה לומר: "זה לא נעים לי" או "זה לא רלוונטי לתפקיד". אני מאוד רוצה את התפקיד הזה ויש מעט מאוד תפקידים כאלה בתחום שלנו.
תמיד נשאלות שאלות לא חוקיות בראיונות עבודה, כל החברות הגדולות במשק עושות את זה. ישבו לצדי בדינמיקה הקבוצתית אנשים שהתמיינו לחברות הכי מוכרות, כולם לתפקידי ניהול ממש בכירים. אז אני מבינה שכוחות השוק הם כאלה ואתה צריך להיות חכם ולא צודק. אתה יכול להחליט – לא לענות או לא להתמיין".
זה מרגיש כמו אונס
"כל היום הזה הוא סוג של אונס. יש לך את חווית המועמד – את מגיעה, נדרשת לענות על השאלון הזה. גם בלי השאלות על חיי המין – את נמצאת עם 10 אנשים בכיתה – אין שקט, קשה לשמור על ריכוז, כל אחד קורא לבוחנת בזמן שלו. אחרי זה מעבירים אותך לדינמיקה קבוצתית, שקבוצה של אנשים בני 40 פלוס נדרשים לבנות מטוס או בית ביחד ואז לקבל החלטה באיזה צבע לצבוע אותו. זו סיטואציה לא נוחה ולא נעימה ולא רק בגלל שאת תחת זכוכית מגדלת".
נשמע אפילו קצת משפיל
"ממש ככה".
מה את מתכוונת לעשות?
"לא יודעת לענות לך. אני שוקלת את צעדיי".
למה לדעתך מנהלות משאבי אנוש משתפות פעולה עם שאלות לא חוקיות בראיונות עבודה
"אצלי בארגון אני לא נותנת שזה יקרה. אחד הכלים שאני מפעילה זה שיחות והדרכות למנהלים, הבאתי עורכי דין שיסבירו מה מותר ומה אסור בראיונות עבודה. בנוסף, אני לא מאפשרת למנהלים לראיין לבד. במיוחד היום עם כל נושא ההטרדות המיניות. היה ראיון אחד בו נכחתי עם המנכ"ל והוא שאל שאלה לא במקום ופשוט עצרתי אותו ואמרתי לו שזה לא רלוונטי בחיוך".
תחיה בן צור, אחת ממנהלות עמוד הפייסבוק "פורום נשים מנהלות" נתקלה רק לפני חודש בהודעה נוספת שפרסמה אחת מחברות הפורום בקבוצה בדיוק באותו ענין ולגבי אותו מכון מיון.
"אני זוכרת שמישהי כתבה את הפוסט בקבוצה. היא תיארה בדיוק את אותו סיפור – שאלות אינטימיות על חיי המין שלה. לא זוכרת לאיזה תפקיד היא היתה מועמדת. הפוסט שלה עורר תגובות רבות, באופן טבעי", מתארת תחיה.
"שותפתי להקמת הפורום, יפעת צ'רפק, עלתה מולי כי הייתי במהלך כנס או הרצאה. בעקבות אותה הודעה, מנכ"ל של אחת מחברות ההשמה ניסה להיכנס לקבוצה – שהיא כמובן סגורה ומיועדת לנשים ולא אושרה כניסתו. וזמן קצר לאחר מכן ענתה מישהי מטעמו בתגובה לפוסט וכתבה: "זה לא משהו שהוא חלק מהשאלונים, זה היה רק משהו ספציפי שהותאם ללקוח מסוים".
עו"ד ענבל אלטמן, עוסקת 14 שנה בתחום של דיני עבודה ובעלת משרד עצמאי טוענת כי מעולם לא נתקלה בשאלות מהסוג האלה בראיונות עבודה – בין אם מדובר במעסיק עצמו או במכון הממיין עובדים פוטנציאלים מטעמו.
"יש בשוק העבודה שאלות אסורות לחלוטין, אבל בעבודות מסויימות שאלות על היעדר עבירות מין או רישום פלילי הן לגיטימות (כמו מוסדות חינוך, לדוגמא). אבל אני מנסה להעלות על הדעת באיזה הקשר שאלות על חיי המין עשויות להיות רלוונטיות לתפקיד – ללא הצלחה. מדובר בפגיעה בזכות לפרטיות והתערבות בוטה ובלתי לגיטימית ואני לא יכולה לחשוב באיזה אופן הן מוצדקות.
גם אם לא מדובר במעסיק עצמו, אלא במכוני מיון שהן למעשה זרוע של המעסיק – זה עדיין עבירה על החוק. אף בית משפט לא יתן לחברה להתחמק בגלל שזה מכון מיון שעמד מול המרואיין.
בד"כ שאלונים ומבחנים – מותאמים למעסיק ולדרישות התפקיד הספציפי. משרה של מנהל בחברת של הייטק היא לא כמו של עיתונאי בגוף תקשורת. האם החברה ראתה את השאלון? קשה לומר. אבל אם המעסיק הוא חלק מגיבוש תהליך המיון – אין ספק בכך".
תגובת "אדם – מילא":
"מדובר בשאלון ה MMPI (שאלון האישיות הרב שלבי של מינסוטה). השאלון איננו של 'אדם מילא' אלא בבעלות חברה אמריקאית בינלאומית ומשווק בישראל על ידי נציגיה המורשים. המבחן נחשב כיום לתקף ביותר ברמה הבינ"ל לצורך זיהוי דפוסי אישיות העלולים להיות בעייתיים והוא קביל בבית המשפט.
מאחר והמבחן כולל מספר שאלות רגישות ניתנת לנבחן אפשרות לא לענות על עד 30 שאלות מהמבחן לבחירתו.
אנו משתמשים בשאלון זה אך ורק במקרים מעטים בעת דרישה ספציפית של לקוחות מסוימים, ציבוריים וביטחוניים ברובם, הממיינים מועמדים לתפקידים בהם המבצעים נדרשים לשאת נשק או בתפקידים אחרים הטומנים בחובם פוטנציאל פגיעה בסביבה הקרובה, בחסרי ישע או באדם עצמו".
[mc4wp_form id="1006521"]
