בג״ץ פסל היום (ה׳) את תיקון פקודת המשטרה (״חוק בן גביר״), שאפשר לשר הממונה על המשטרה ״להתוות את מדיניות המשטרה ועקרונות כלליים לפעילותה וכן להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות״. זאת בעקבות חמש עתירות שהוגשו על ידי שורה של ארגוני חברה אזרחית, מפלגות, חברי כנסת ומשפטנים, בטענה כי התיקון מאפשר התערבות בעבודת המשטרה באופן שמצמצם את עצמאותה ומהווה ״התערבות שמגלמת פגיעה בעקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל ובזכויות אדם״.
במשך כשנתיים דנו בבג״ץ ב-5 עתירות נגד החוק, שנרקם על רקע ההסכמים הקואליציוניים כאשר בן גביר התנה בקידום החוק את הצטרפותו לממשלה. ״נוכח הדרישה לתקן את החוק לפני השבעת הממשלה, הליכי החקיקה נמשכו ימים בודדים, מבלי שנעשתה עבודת מטה סדורה, מבלי שלובנה באופן מספק משמעות התיקונים, ומבלי ניסיון לעגן בחקיקה איזונים ובלמים שימתנו את הפגיעה בזכויות יסוד ובעקרונות דמוקרטיים״, כתבו בעתירתם אנשי האגודה לזכויות האזרח.
בעוד בג״ץ פסל לחלוטין את הסעיף הנוגע למדיניות אגף החקירות, באשר לקביעת המדיניות הכללית של המשטרה, החליטו השופטים שלא לפסול את הנוסח החדש על מנת להימנע מפסילה מוחלטת של החוק, אך נתנו לו פרשנות מצמצמת אשר מותירה, הלכה למעשה, את המצב הקיים לפני חקיקתו על כנו. בערך.
השופטים קבעו כי יש לפרש כל מקרה לגופו, כאשר הקו המנחה הוא שמירת הממלכתיות ועצמאות המשטרה. המשמעות היא כי סמכויותיו של השר ומעורבותו בתפקודה של המשטרה יאלצו להגיע לפתח בית המשפט בכל פעם מחדש, או לחילופין להותיר את עצמאותה בידי המשטרה עצמה – שהליך ההשתלטות עליה במידה מסויימת כבר הושלם.
העובדה שהחלטת בג״ץ עברה על חודו של קול – 5 שופטים שהתנגדו מול ארבעה שתמכו בהפיכתה של המשטרה לגוף פוליטי, גם היא מטרידה, בלשון המעטה.
השופט יצחק עמית, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, טען בפסק הדין כי החוק היווה "מתן כוח עודף לשר, ללא הגבלה וללא בקרה״, כשמשמעותו היא "פוליטיזציה של המשטרה".
****
חברי הכנסת של הקואליציה ושרי הממשלה לא פספסו את ההזדמנות להשתלח במערכת המשפט וניצלו את הפסיקה של בג״צ לקרוא להשלמת הרפורמה המשפטית, שביום ראשון תציין שנתיים להשקתה על ידי שר המשפטים יריב לוין.
אותו לוין, האמון על מערכת המשפט, מיהר לתקוף את החלטת בג״ץ – ״באיזו מדינה שופטים שבוחרים את עצמם יכולים לפסול על חודו של קול חוק שהפרלמנט קיבל בשלוש קריאות? רק בישראל הדמוקרטיה הולכת ומוחלפת בשלטון של קומץ שופטים, אשר מסרבים אפילו לקיים שידור חי של הליכי הבחירה הפסולים של עצמם״. לוין ממקד בימים אלו את מאבקו במערכת המשפט ובבג״ץ תוך שהוא מונע בחירת נשיא לבית המשפט העליון. ״רבים מאוד מבינים היום שאסור שזה יימשך. שהגיע הזמן להחזיר את הסמכות לריבון – העם. אני מקווה שכל מרכיבי הקואליציה יתעלו לגודל השעה ויאפשרו לבצע סוף סוף את השינוי הדרוש בשיטת בחירת השופטים״.
תגובתו של לוין, הוגה המהפכה המשפטית שהחלה את הקרע והפילוג ההיסטורי בעם, לא מפתיעה, אך מלאה בחצי עובדות. השופטים בישראל לא בוחרים את עצמם. הוועדה לבחירת שופטים כוללת 4 פוליטיקאים, 3 שופטים ושני נציגים מלשכת עורכי הדין. כשזה נוגע לשופטי העליון דרושה הסכמה של 7 מתוך 9 החברים, כך שברמה הפרקטית לפוליטיקאים יש וטו על כל מינוי של שופט עליון. בנוסף, ישנה שורה ארוכה של מדינות דמוקרטיות בהן ביהמ״ש מוסמך לבטל חוקים של הפרלמנט כשהם נוגדים את החוקה, בהן גם ארה״ב, גרמניה וקנדה.
****
גם חתן השמחה, השר איתמר בן גביר, חסיד נלהב של ההפיכה כתב: ״בג״ץ שוב הופך את עצמו לריבון, ודורס את רצון הבוחר״, כתב בן גביר בעמוד הטוויטר שלו. ״ההחלטה החמורה של בג״ץ לעקר את פקודת המשטרה נועדה לעקר את השר מסמכויותיו, ולנסות להקנות לפרקליטות והיועמ״שית שליטה במשטרה. במדינה דמוקרטית מי שמתווה מדיניות למשטרה הוא השר הממונה עליה, אבל את בג״ץ זה כמובן לא מעניין״.
כמובן שבהחלטתו בג״ץ לא העניק שליטה במשטרה לפרקליטות או ליועצת המשפטית לממשלה, אלא שמר על מעמדם כגורמי פיקוח חיוניים לתפקודה התקין של המשטרה. מעל לכל אלו, דה פקטו סמכויותיו של השר בן גביר על המשטרה דווקא הורחבו, בצורה מדאיגה למדי, שכן הסעיפים לחוק ששופטי בג״ץ הותירו מהווים פרצה גדולה למדי, דרכה יוכל להמשיך בהשתלטות הפוליטית על המשטרה. הליך שנראה שכבר הושלם באמצעות קידום במשטרה של עושי דברו והרחקה של קצינים שניסו לשמור על ממלכתיות ועל עצמאותה.
״בג״ץ הפך למדינה בתוך מדינה – 100% סמכות, 0% אחריות, והרבה מאוד יהירות. ההחלטה לעקר את פקודת המשטרה מסמכויות השר הממונה היא לא פחות מהתערבות בוטה ברצון הציבור״, כתבה חברת הכנסת לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית). ״במדינה מתוקנת, מי שמתווה את המדיניות למשטרה הוא השר שנבחר על ידי הציבור, ולא קומץ שופטים שמנותקים מהמציאות ומהאחריות. בג”ץ מוכיח פעם אחר פעם שהוא אינו מגן הדמוקרטיה, אלא מי שמסכן אותה. פסק הדין מלמד שהרפורמה המשפטית היא חובה ולא פריבילגיה״.
כאמור, הסעיפים שבג״ץ לא ביטל הם דווקא סעיפים ששומרים את סמכויות השר הממונה על המשטרה, ולא ״לעקור״ אותן, כפי שכתבה סון הר-מלך. ״השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות, ההוראות הכלליות שבסעיף 9א(א) ומימוש כלל סמכויותיו בכל הנוגע לתקציב המשטרה, וכן יקיים פיקוח ובקרה על פעילות המשטרה ועל רמת מוכנותה״. לעקור את הסמכויות מהשר? לא בדיוק.
אחרון הוא שר התקשורת שלמה קרעי (הליכוד), שזעק כי ״בג״ץ אינו הריבון והיועמ״שית אינה המחוקקת. הכנסת היא נציגת העם והיא היחידה שמוסמכת לחוקק. כל ניסיון לדרוס את סמכויותיה הוא פגיעה קשה ביסודות הדמוקרטיה. מחובתנו לעצור זאת. היועמ"שית ובג״ץ – חזרו למקומכם או לכו הביתה. הגיע הזמן לעצור את ההפיכה המשפטית שאתם מובילים ולהחזיר את הכוח לעם ולנבחריו״.
גם פה, האמת המצערת והברורה מאליה היא שההפיכה המשפטית נעשית דווקא מצידה של הממשלה, שמנסה לעוות את המציאות כמו שעולה בציוצו של קרעי. קרעי, למי שהספיק לשכוח, חתום על הניסיון המפואר להוביל לסגירתו של תאגיד השידור הציבורי ולעצירת התזרימים הפרסומיים לעיתון ״הארץ״ – שני ניסיונות לפגוע ביסוד דמוקרטי של חופש העיתונות. דווקא הניסיון לדרוס את סמכותו של בית המשפט הוא-הוא הפגיעה ביסודות הדמוקרטיה.