עלייה של 40 אחוז במספר הפניות למוקדי סיוע במצוקה נפשית, מחסור חמור בגורמי טיפול וחשש מפני זינוק במספר המתאבדים כשתיגמר המלחמה: דיון ועדת הבריאות של הכנסת בנושא מניעת אובדנות העלה תמונת מצב מפחידה על הצונאמי של מתמודדי הנפש שישראל נכנסת אליה בשאננות. בכירי מערך בריאות הנפש שנכחו בדיון התריעו בצורה ברורה וחד משמעית והזהירו את חברי הכנסת – עלייה במספר הנשקים משמעה עלייה במספר המתאבדים.
״כשיש אקדח במערכה הראשונה, מישהו ירה או יתאבד במערכה האחרונה״, אמר פרופ׳ גיל זלצמן, יו״ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות. זלצמן לא מתנבא לריק, שכן דבריו מגובים בנתונים ובמחקרים המצביעים על קשר בין זמינות כלי נשק לבין שיעור ההתאבדויות. זמינות אמצעי קטלני מהווה זרז משמעותי להתאבדויות בכלל האוכלוסייה ובקרב בני נוער וגברים צעירים בפרט. התאבדות תוך שימוש בנשק חם אחראית ל-38 אחוז מההתאבדויות באירופה ול-60-70 אחוז מההתאבדויות בארה"ב.
״ביקשנו שהטופס עליו חותם אדם שמקבל אקדח יכלול את השאלה: ׳האם אי פעם חשבת על התאבדות?׳. לא יעלה על הדעת שיש שאלון על שולחנו של המשרד לביטחון לאומי, ולמרות פניות שלי ושל משרד הבריאות – הוא לא משתמש בו״
״יש עלייה משמעותית בכמות הנשקים ברישיון באוכלוסייה. פנינו למשרד לביטחון לאומי וביקשנו שהטופס עליו חותם אדם שמקבל אקדח יכלול את השאלה: ׳האם אי פעם חשבת על התאבדות?׳, זה הכל. כשהכנסנו את זה בצה״ל צחקו עלינו, אבל בפועל הצלנו חיים״, אמר זלצמן. בדיון חשף פרופ׳ זלצמן כי מאז שדיווחנו במרץ שבן גביר החרים את משרד הבריאות לאחר שהוכנסו להצהרת הבריאות ״שאלות קריטיות שהוכנסו בעקבות המלצה למניעת אובדנות״, החרם עדיין נמשך. ״לא יעלה על הדעת שיש שאלון חדש שיושב על שולחנו של השר לביטחון לאומי, ולמרות פניות שלי ושל משרד הבריאות – הוא לא משתמש בו. מעניין למה כל כך מתעקשים שלא להכניס אותה״.
המדיניות: זריקת אחריות
מפרוץ המלחמה הנפיק המשרד לביטחון לאומי והאגף לרישוי כלי נשק כ-192 אלף אישורי נשק מותנים, מתוכם כ-142.5 רישיונות כבר ממומשים, כך על פי הנתונים שמסר המשרד לבקשת ״המקום הכי חם״. אולם, במסגרת הרפורמה שקידם השר העומד בראשו, שנועדה להציף את ישראל בכלי נשק על ידי הקלה בתנאים ובתבחינים לקבלת רישיון, מאות אלפי עשרות אלפי רישיונות שהונפקו מאז נכנסה הרפורמה לתוקף אושרו על סמך הצהרת בריאות דלה ומקוצרת.
בחודש יוני חשפנו כי לוחם המילואים אלירן מזרחי ששם קץ לחייו, התאבד באמצעות נשק אישי ברישיון, אותו קיבל למרות שאובחן כפוסט טראומטי מיד עם תום סבב המילואים הראשון ששירתם בעזה. מזרחי שם קץ לחייו ערב הסבב השני אליו זומן בצו שמונה. ״מגיע פוסט-טראומטי מעזה לקבל נשק ואתם פשוט נותנים לו? מה אתם מפגרים?״, אמרה בזמנו שיר מזרחי, אחות של אלירן, בשיחה עם ״המקום הכי חם״. ״אני מאמינה שאם הוא באמת היה בסבל הוא היה מוצא את הדרך גם בלי נשק, אבל זה שזה פשוט היה שם, כלי פשוט וקל, באמת חורה לי״.
במסגרת הרפורמה שונו התבחינים לקבלת רישיון נשק, כך שכל אזרח שעבר הכשרת רובאי 03 ב-20 השנים האחרונות זכאי לקבל רישיון באופן כמעט אוטומטי, עם תוספת של קרוב ל-300 אלף זכאים לנשק אישי. כאמור, במשרד לביטחון לאומי עדיין מתעקשים שלא לכלול בשאלון התבחינים שאלות למניעת אובדנות.
״המקום הכי חם״ פנה למשרד לביטחון לאומי על מנת להבין את פשר התעקשותו שלא להכניס שאלה למניעת אובדנות בשאלון, שנה וחצי אחרי אישור הרפורמה, וכשברקע התראות של גורמי מקצוע על עלייה במספר מקרי ההתאבדות. בתשובתם הפנו המשרד לביטחון לאומי את האצבע המאשימה למשרד הבריאות.
״בשנת 2019 המליצה ועדת רונן לשפר את טופס הצהרת הבריאות לקבלת או חידוש רישיון לנשק פרטי״, הם מסרו. ״רק לאחר חמש שנים העביר משרד הבריאות טיוטה לטופס חדש, והמשרד לביטחון לאומי העביר את הסתייגויותיו, שאינן נוגעות להיבטים רפואיים. נכון להיום, טרם נקבע נוסח סופי״.
עוד הוסיפו במשרד כי ״אגף רישוי כלי ירייה אינו מתנגד לחידוד שאלות בנושא אובדנות, ונמצא בדיונים עם משרד הרווחה לשיפור שיתופי הפעולה״, אולם שנה וחצי של רפורמת נשק חסרת אחריות כבר סיפקו רישיונות נשק לידיהם של קרוב ל-200 אלף איש, שלא נשאלו ולו שאלה אחת בנוגע לנטיות או מחשבות אובדניות, וזאת עוד לפני מסוכנות לסביבה או לבני ולבנות משפחה.
צונאמי בבריאות הנפש
על פי נתוני משרד הבריאות, מדי יום נרשם מקרה התאבדות בישראל. יחד עם זאת, בשל רישום סיבת מוות שאינה התאבדות נוצר תת דיווח, ועל פי מירי כהן, נציגת משרד הבריאות שנכחה בדיון, בפועל מתאבדים בישראל בין 400 ל-500 בני אדם בשנה, עם כ-7,000 ניסיונות התאבדות מדווחים. לדברי הגורמים שפועלים בשטח, מדובר ב״חור שחור״ של איסוף נתונים שלא ברור מדוע הוא טרם טופל, המהווה מכשול בדרך למיצוב המערכת והנתונים. ״נזרקו פה מספרים, אבל בפועל אנחנו לא ידועים כמה אנשים מתאבדים בשנה״, אמר פרופ׳ זלצמן. ״לא ניתן למנוע תופעה חברתית או רפואית בלי לדעת מה קורה״.
״אנחנו בצונאמי במערך בריאות הנפש. המערכת מורעבת, חלשה וענייה״, הוא הוסיף. ״ניהלתי את בית החולים גהה במשך 10 שנים, ואף פעם לא ראיתי עלייה של 40 אחוז בשנה במספר הפניות. קשישים, מבוגרים וילדים עם יותר דיכאון ויותר חרדה. אמנם יש ירידה במקרי ההתאבדות, אבל אנחנו כן צופים שברגע שהמלחמה תסתיים תהיה עלייה משמעותית. אני אהיה התצפיתנית על הגדר שאומרת ׳זה עומד לבוא ואנחנו צריכים להתכונן׳. לא בחדר הזה, אלא בבניין כולו״.
אל מול הצורך באיסוף נתונים, פורום הפסיכולוגים והעו"סים בבריאות הנפש ביקרו אף הם את פעולות הממשלה, כאשר התייחסו לרפורמת בריאות הנפש הציבורית שנכנסה לתוקפה בשנת 2015. במסגרת הרפורמה הועברה האחריות על מתן שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, מהלך שהביא לכך ש״רמת החוסן של האוכלוסייה בישראל ירדה בצורה דרסטית״, כך כתבו בפורום בעמדתם. ״שום גורם ממלכתי לא נכנס לעומק הסוגיה, ומשרד הבריאות וקופות החולים עסוקים בסטטיסטיקה: כמה מוקצב לכל פונה, כמה פנו וכמה קיבלו. אין התייחסות לחוסן הנפשי של האוכלוסייה כולה״.
״אם אתה מתקשר היום לבית חולים ואומר שהילד שלך רוצה לקפוץ מהגג, אתה מקבל תור לעוד שנה״
״ביטול מערך בריאות נפש ממלכתי נגיש לכל אדם, מינקות ועד שיבה, במסגרת הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש פגע קשות בחוסן הנפשי של האוכלוסייה בישראל״, נכתב בחוות הדעת שהגישו. ״ברפורמה הוכרה הזכות לטיפול רק לאחר התפתחות הפרעה נפשית. הצורך לעמוד בפרוצדורה ביורוקרטית של הקופות מונעת נגישות לטיפול נפשי מאנשים שאין להם את הכוחות לעמוד בדרישות הסף הללו״.
כמו בפיגוע המוני
סוגייה נוספת שעלתה בדיון היא מצוקת המחסור במטפלים. בחודש מאי דיווחנו כי על פי סקר מתמחים שהציג פרופסור דורון גוטהלף, מומחה לפסיכיאטריה של ילדים ונוער בדיון, רק 18 אחוז מהמתמחים אמרו שהם מתכננים להישאר במערכת הציבורית בתום ההתמחות. חודש לאחר מכן פרסם המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות נתונים חמורים עוד יותר: כ-60 אחוז מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים במערך השירות הציבורי שוקלים לעזוב את משרתם, ובתחום הילדים והנוער המספר עומד ל-63 אחוז.
״אנחנו בפיגוע המוני, מנסים לייצר מטפלים שהם לא פרופסורים לפסיכיאטריה. יכול להיות שגם סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה עם הכשרה נכונה יוכל לטפל״
״אם אתה מתקשר היום לבית חולים ואומר שהילד שלך רוצה לקפוץ מהגג, אתה מקבל תור לעוד שנה״, אמר פרופ׳ זלצמן. ״אנחנו כמו בפיגוע המוני, מנסים לייצר מטפלים שהם לא פרופסורים לפסיכיאטריה. יכול להיות שגם סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה עם הכשרה נכונה יוכל לטפל״.
בשל המחסור באנשי מקצוע טיפוליים בשירות הציבורי משרד הבריאות מתכוון להכניס למערכת הציבורית סטודנטים לתואר ראשון משלל מקצועות, ללא שום סינון או קריטריונים ברורים, ולהעבירם הכשרת בזק להתערבות טיפולית, וזאת כמענה ראשוני במצבי חירום.
״התוכנית מעידה על חוסר הרצינות ועל הרשלנות של אגף בריאות הנפש״, כתב ד״ר שי איתמר, חבר פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית בישראל ופסיכולוג קליני בכיר בבית החולים איכילוב, כבר בחודש ינואר בתגובה לתוכנית החירום שפרסם שר הבריאות. לדבריו זו אינה כוללת פתרונות עומק רציניים לשיקום מערך בריאות הנפש, שזמן רב לפני שהחלה המלחמה עמד בפני קריסה.
״הצלחת התערבות טיפולית ממוקדת וקצרת מועד דורשת בעל מקצוע מיומן ביותר שמסוגל למקסם את האפקטיביות הטיפולית בזמן הקצר, ולהיות מסוגל לאבחן ולזהות מצוקה חמורה ואקוטית. גם ההתמקדות בטיפול בטראומה תוך התעלמות מהצורך במענה ציבורי למצוקות נפשיות נוספות שדורשות התערבות טיפולית מגוונת, אינטנסיבית וארוכת טווח״.