מאמר שפורסם לאחרונה באתר המרכז ללימודים פלסטינים מנתח את תולדותיהן של שתי התנועות הדומיננטיות בעזה: החמאס והג'יהאד האסלאמי, ובוחן את ההשפעה של המלחמה בעזה על שתיהן. המחבר סארי עוראבי, חוקר פלסטיני המתמחה בלימודים פלסטיניים ואסלאמיים, מתחקה אחר עלייתן של שתי התנועות, האתגרים שעמדו בפניהן ומה ממתין להן בהמשך הדרך. 

עלייתן של שתי התנועות המשתייכות לזרם האידאולוגי של ההתנגדות האסלאמית בפלסטין לא הייתה קלה. במיוחד חמאס חווה קשיים בגלל שאיפותיו להשתתף בפוליטיקה הפלסטינית ולהתחרות על ההנהגה המסורתית של הפלסטינים, כלומר אש"ף ותנועת הפתח, שנותרה הגוף המוביל בקרב הפלסטינים במשך תקופה ארוכה. בעקבות הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית, פתח רק הלכה והתעצמה.  

עלייתה של חמאס אתגרה את יריביה, שחששו מהארגון שהגיע מחוץ למסגרות המקובלות של התנועה הלאומית הפלסטינית. שורשי חמאס חוזרים לאמצע שנות השבעים, אז החלו לפעול קבוצות אסלאמיסטיות בבתי הכלא ובתאי סטודנטים באוניברסיטאות בעזה תחת השם אל־מוג'מע אל־אסלאמי. במהלך האינתיפאדה הראשונה, מוסדה התנועה תחת השם "תנועת ההתנגדות האסלאמית" – ראשי התיבות של חמאס, ופעלה בנפרד מ"המפקדה הלאומית המאוחדת של האינתיפאדה" תחת פיקודו של אש"ף, עם מסגרות מנהיגות משלה ועם פעילות מקבילה.

נוסף על התחרות הפנימית בקרב הציבור הפלסטיני, התעמתה חמאס גם עם ישראל. לאחר שפעילי חמאס שבו שני חיילים בשנת 1989 – אבי סספורטס ואילן סעדון – פתחה ישראל במבצע מעצרים נרחב שמטרתו הייתה לפגוע בשכבת ההנהגה של הארגון ובכך למוטט אותו. הדבר חזר על עצמו בדצמבר 1992, כאשר נשבה החייל הישראלי נסים טולדנו. מסע המעצרים אז כוון לפעילים הבולטים של התנועה; מאות מהם, יחד עם עשרות פעילים מתנועת הג'יהאד האסלאמי, גורשו לדרום  לבנון לאזור מרג' א־זהור. 

---

שני האתגרים, הן הפיצול הלאומי מול אש"ף והן הפגיעה במבנה הארגוני בעקבות המעצרים, לא חיסלו את התנועה. להיפך, הם דחפו אותה לפתח את צורות המאבק שלה בדמות פעולה צבאית שאפיינה את הימים האחרונים של האינתיפאדה הראשונה לפני החתימה על הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית. התנועה השתמשה לרוב בפיגועי התאבדות וניסתה לקדם טקטיקה זו עם כניסתה של הרשות הפלסטינית לעזה, דבר שהביא לעימותים עם הרשות, שביקשה לעצור פעילות זו. תקרית בולטת מתקופה זו התרחשה במסגד פלסטין בנובמבר 1994, עת דיכוי של הפגנות חמאס מצד הרשות הסתיים בהריגתם של כמה מפעילי התנועה. 

המבחן הקשה ביותר

תנועת הג׳יהאד האסלאמי הפלסטינית נוסדה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת בידי קבוצת סטודנטים פלסטינים שלמדו באוניברסיטת א־זקאזיק שבמצרים. המהפכה האסלאמית שהתרחשה באיראן בשנת 1979 הייתה אירוע משמעותי שקידם את הרעיון של הקמת ארגון פוליטי-צבאי בעל אופי אסלאמי שישתתף במאבק המזוין נגד ישראל. גם ארגון זה לא היה חסין מפני מאבק פנים־פלסטיני אלים, במיוחד מול גורמי הרשות. בפברואר 1996 הרגו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית שני בכירים בזרוע הצבאית שלה – עמאר אל־אעראג' ואיימן א־רזאינה.

למרות המשך פעילותה הצבאית של חמאס, הצליחה הרשות הפלסטינית לפרק במידה רבה את המבנים הארגוניים של התנועה בעזה, ויצרה בתוך התנועה בלבול, ספקות וקיטוב פנימיים באשר ליחס לרשות ולפעילותה נגד חמאס 

הקמת הרשות הפלסטינית אם כן הייתה המבחן הקשה ביותר ליכולת של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי לעמוד איתן ולהמשיך בדרכן. הקמת הרשות הייתה ביטוי ריאלי להסכמי אוסלו ונהנתה מגיבוי אזורי ובין־לאומי ובמידה של אמון ותקווה מצד המוני הפלסטינים. ואכן, למרות המשך פעילותה הצבאית של חמאס, הצליחה הרשות הפלסטינית לפרק במידה רבה את המבנים הארגוניים של התנועה בעזה, ויצרה בתוך התנועה בלבול, ספקות וקיטוב פנימיים באשר ליחס לרשות ולפעילותה נגד חמאס. 

בשנת 1996 ספגה חמאס מהלומה נוספת בפעולה שיזמה הרשות בעקבות פיגועי התאבדות של חמאס בשטח ישראל – שהסתיימה בסדרת מעצרים נגד פעילי הארגון ונגד סדרת מוסדות של הארגון. למרות זאת הצליחה חמאס לחזק את נוכחותה בחוגי הסטודנטים, מה שבא לידי ביטוי בניצחונותיה החוזרים ונשנים בבחירות למועצת הסטודנטים באוניברסיטאות בגדה.

מתבססים בעזה

האינתיפאדה השנייה הייתה הזדמנות מצוינת לחמאס לחדש את כוחותיה. אל מול האכזבה מהסכמי אוסלו ומאוזלת היד של הרשות, זכתה חמאס בבחירות למועצה המחוקקת ב־2006. הצלחת חמאס, לצד היעדר ההכרה (המעשית) של תנועת הפתח  בניצחון חמאס ובלגטימיות של ממשלתה וכן הנוכחות העמוקה של פתח במנגנוני הרשות – כל אלה הביאו לפילוג של 2007. 

לצד עליית משקלה הפוליטי של חמאס ועליית הפופולריות שלה בפלסטין, סבל מעמדה כרשות בעזה מפגם מהותי, שכן מבחינה ארגונית, התרכז כוחה הממשי בעזה. כך, על אף שבפועל שלטה התנועה על רצועת עזה, על הגדה המערבית ועל הפזורה מחוץ לשטחים הכבושים, הלכה למעשה, נהייתה התנועה קשורה בעיקר לנוכחותה בעזה. פירוש הדבר שעתידה של חמאס ברצועה – הצלחתה או כישלונה בה – הוא עתיד התנועה כולה. זאת בשל חוסר האיזון הנובע מאותם תנאים אובייקטיביים ומההסדרים הארגוניים שאליהם היא ביקשה להסתגל.

עתידה של חמאס ברצועה הוא עתיד התנועה כולה. זאת בשל חוסר האיזון הנובע מאותם תנאים אובייקטיביים ומההסדרים הארגוניים שאליהם היא ביקשה להסתגל

הדילמה של חמאס הייתה טמונה במתח שבין שילובה ברשות, שמשתפת פעולה עם ישראל, אל מול התנגדות אליה. כיצד יכולה הייתה התנועה ששבתה חייל ישראלי כמעט מייד לאחר ניצחונה בבחירות לדרוש מישראל להעביר את כספי המסלקה שהיא גובה לטובת הרשות? כך התברר מייד כי הסיסמה "יד בונה, יד מתנגדת" שמבטאת את המתח הזה ושהתנועה העלתה בתעמולת הבחירות שלה, אינה ישימה. 

תנועת הג'יהאד האסלאמי בעזה לעומת זאת לא סבלה מדילמה זו, שכן היא נהנתה מהדומיננטיות של תנועת חמאס בעזה. תנועת הג'יהאד פיתחה בעזה את התשתית הצבאית השנייה בגודלה לאחר חמאס, מבלי שהייתה בתפקיד השליט ומבלי שנאלצה ליטול אחריות לעם או לשאת בעול של הנזקים ושל ההרס תחת המצור החונק שהטילה ישראל ברצועה. התנועה הוכיחה את יכולותיה הצבאיות בכל סבבי הלחימה, החל במבצע עופרת יצוקה בשנת 2008 וכלה בשומר חומות בשנת 2021.

הדילמה של חמאס הייתה טמונה במתח שבין שילובה ברשות, שמשתפת פעולה עם ישראל, אל מול התנגדות אליה. כיצד יכולה הייתה התנועה ששבתה חייל ישראלי כמעט מייד לאחר ניצחונה בבחירות לדרוש מישראל להעביר את כספי המסלקה שהיא גובה לטובת הרשות?

בינתיים, עברה תנועת חמאס מבחן קשה. היא הימרה על הסוס הלא־נכון בעקבות מחאות האביב הערבי, ואיבדה את מעמדה בסוריה, דבר שהשפיע על יחסיה עם איראן ועם חזבאללה. מנגד, הג'יהאד האסלאמי לא הושפעה משום שלא נקטה עמדה עוינת כלפי המשטר הסורי. 

מבלי לדעת לאן ומדוע

כעת מגיע הכותב למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023. לאחר שתנועת חמאס נמנעה מלהשתתף בשני קרבות שהג'יהאד האסלאמי נלחם בהם לבדו באוגוסט 2022 ובמאי 2023, היא הפתיעה את העולם, ובמיוחד את ישראל, במבצע נרחב שהשיג הישגים צבאיים רציניים. אולם המבצע הצבאי הזה, גם אם הראה יכולות צבאיות של חמאס אל מול חוסר מוכנות עמוק בצבא הישראלי, עורר במהרה שאלות ותהיות באשר לחישובים של חמאס בתכנון מבצע זה לגבי התגובה הישראלית שהייתה צפויה לבוא בעקבותיו.

היו גורמים פוליטיים שהעריכו כי חמאס תוכה שוק על ירך ותובס במהירות, אך נראה שהתנועה החזיקה מעמד. אלא שממדי ההרס, העקירה והמספר העצום של החללים והפצועים באסון הכבד והבלתי־יתואר של העם הפלסטיני – ברורים לכולם. זהו האתגר החמור ביותר העומד בפני התנועה, והוא ישפיע על קיומה ועל עתידה. 

האופן שבו תופסק המלחמה בעזה וכן כל עסקה זמנית או קבועה להפסקת המלחמה, ישפיעו על מעמדה ועל מקומה של תנועת חמאס בשלב הבא. כרגע נראה שממשלת נתניהו נחושה בדעתה להמשיך את המלחמה מבלי לדעת לאן תוביל ומה יהיו תוצאותיה 

התנועה ניצבת כיום בפני משימה קשה ודחופה – לעצור את המלחמה מבלי לעשות ויתורים מדיניים. עם זאת, מאזן הכוחות הבין־לאומי והאזורי לא אפשר לחמאס להגיע להסכם מינימלי שיבטיח את הפסקת הלחימה, את נסיגת הצבא הישראלי ואת שיקום הרצועה. התנועה ניסתה להגיע להסכם מינימלי כזה תוך הסתמכות על כמה גורמים: עמידתה האיתנה בשטח; שכנוע כוחות מציר ההתנגדות להשקיע יותר בתמיכה בחזית עזה והתייחסות רצינית להצעות המתווכים להשגת הסכם זה. כמו כן, על התנועה להגיע להבנות עם כל הכוחות הלאומיים בראשות הפתח לגבי אופן הניהול של רצועת עזה לאחר המלחמה במטרה לחסום את הדרך בפני הישראלים והאמריקאים ליישם תוכניות קיצוניות שהועלו.

האופן שבו תופסק המלחמה בעזה וכן כל עסקה זמנית או קבועה להפסקת המלחמה, ישפיעו על מעמדה ועל מקומה של תנועת חמאס בשלב הבא. כרגע נראה שממשלת נתניהו נחושה בדעתה להמשיך את המלחמה מבלי לדעת לאן תוביל ומה יהיו תוצאותיה. 

התנועה ניצבת כיום בפני משימה קשה ודחופה – לעצור את המלחמה מבלי לעשות ויתורים מדיניים. אך מאזן הכוחות הבין־לאומי והאזורי לא אפשר לחמאס להגיע להסכם מינימלי שיבטיח את הפסקת הלחימה, את נסיגת הצבא הישראלי ואת שיקום הרצועה

התנועה תידרש לארגון מחדש לאחר מותם של מנהיגי התנועה סאלח אל־עארורי, איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר וכן של מספר לא־ידוע עדיין מהקאדרים והמנהיגים החשובים ביותר של התנועה בעזה. התנועה הקימה מועצת הנהגה זמנית בראשות ראש מועצת השורא שלה מוחמד דרוויש, שתנהל את התנועה. עם זאת, זהו גוף זמני בלבד שנוסד בתנאי חירום, והוא לא יוכל להתקיים לאורך זמן. ראשי הארגון ידרשו לתקן את התקנון הפנימי של התנועה ולבנות את הארגון מחדש על יסודות חדשים, כמו למשל אימוץ שיטת הוועידה הכללית.

לאן הולכים מכאן?

הג'יהאד האסלאמי היא התנועה הפלסטינית בעלת היחסים ההדוקים ביותר עם איראן, הנאמנה ביותר לציר ההתנגדות ולאחדות הזירות, עד כדי כך שהיא כינתה את הקרב שלה באוגוסט 2022 "אחדות הזירות". על כן היא הייתה התנועה שהפסידה הכי הרבה מהשינוי שהתחולל בסוריה בעקבות נפילתו של משטר אסד. כמו החמאס, היא איבדה פעילים רבים בעקבות המלחמה המתנהלת בעזה, אך לעומת חמאס, הנוכחות שלה ברחוב נשארת מוגבלת, ואין לה שאיפות ייצוגיות או תחרותיות. בניגוד לחמאס, שיש לה תמיכה רחבה בעולם הערבי בשל יחסיה ההיסטוריים עם האחים המוסלמים, הנוכחות של הג'יהאד מוגבלת יותר.

כמו החמאס, הג׳יהאד האיסלמי איבדה פעילים רבים בעקבות המלחמה המתנהלת בעזה, אך לעומת חמאס, הנוכחות שלה ברחוב נשארת מוגבלת, ואין לה שאיפות ייצוגיות או תחרותיות 

הג'יהאד אומנם נפגעה במלחמה, אך הפגיעה בה הייתה בדומה לפגיעה בכלל האוכלוסייה ברצועה. שביעות הרצון של תנועת הג'יהאד מעצמה והאמון שלה בחזונה יושפעו בהכרח מהעליות ומהמורדות ב"ציר ההתנגדות" ובעמדות של חבריה כלפי פעולות הג'יהאד בפלסטין. לחץ צבאי חזק על התנועה לא יביא אותה לבחון את אידאולוגית המאבק שלה, במיוחד כשנושא הייצוג או הניהול של ענייני הפלסטינים מעולם לא היו בראש דאגתה.

למעשה, למבצע מבול אל־אקצא השפעה עמוקה יותר על חמאס ועל עתידה מאשר על תנועת הג'יהאד האסלאמי. לכן חמאס בהכרח תמצא את עצמה מול נסיבות חדשות ואתגרים מסוכנים, גם אם תהיה לה תמיכה עממית נרחבת. בעתיד הקרוב תצטרך התנועה לעבור ארגון מחדש ואולי לקבל הצעות פוליטיות חדשות, אלא אם נהיה עדים להמשך הכיבוש של עזה ולהתגברות המדיניות האגרסיבית בגדה שעלולה להביא להסלמת ההתנגדות, מהלך שחמאס תהיה חייבת להיות מעורבת בו.

—

ע'אזי אבו ג'יאב  כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת