בראש רשימת הסכנות העתידיות לאזרחי ישראל לא מצויות איראן ודאעש, אלא כנסת מנותקת וחברת גוגל. קראתם היטב. לא ארגוני טרור אלא ריבון ששכח את מכתיריו וענקית החיפוש גוגל. כן. גוגל.
אני מתעסק לרוב בסכנה הראשונה – בכנסת שעלולה להתנתק מבוחריה ולהפסיק לייצגם. אני מבין בנושא הזה יותר. אלא שהחולה הזה כבר שרוי על מיטת הטיפולים: הסוגיה עלתה לתודעה ולאחר המחאה החברתית של 2011 אף פועלים בשטח גופים רעננים שמשתדלים לנטר את חברי הכנסת.
אבל בנוגע לסכנה השנייה, גוגל, הדיון הציבורי הישראלי מתבוסס במי אפסיים. זאת אף שבעשור האחרון צמח מתחת לאפנו חינמון תמנוני שכובש בהדרגה ענפים מגוונים – ממיפוי, דרך בינה מלאכותית ועד רובוטיקה. נקפוץ רגע לסוף הבעייתי של הסיפור הזה: מי שמאמין שילדיו יוכלו בעתיד לתפקד ברשת ומחוצה לה ללא דרכון גוגל (שנקרא כיום עדיין בשמות פחות מאיימים כמו "חשבון" או "פרופיל") – כנראה חושב שהאח הגדול זו תוכנית טלוויזיה מצוינת ולא רעיון מאחד הספרים החשובים שנכתבו אי פעם.
האיתותים המתחזקים לכך שגוגל בדרכה לשמש כרגולטור העוצמתי בעולם מטואטאים מתחת לשולחן שעליו מונח הדיון האינסופי על "חדירה לפרטיות". די. סביב הנושא החבוט הזה רושם הציבור לעתים נצחונות ולעתים הפסדים אבל בינתיים הוא ממשיך. ממשיך להתמכר למגוון מוצריה של גוגל הלומדים אותנו והמחולקים ללא תמורה, או בזול. אנו מחייכים בפני הסמלילים שדף החיפוש שלה לובש לכבוד החגים בשעה שאנו מחפשים את החדש של ריהאנה או רוכשים מכשיר מצויד באנדרואיד יעיל וטוב, ושוכחים שבכל פעולה כזו עולמנו מתכנס אט-אט, ומרצונו, תחת מטרייה אחת.
שיח על אובדן הפרטיות הוא חשוב. אך הוא היה חשוב בעיקר ב-2006, כשרק התחלנו להעתיק את חיינו לכפר הגלובלי. היום, כשאנו גרים בו, השאלה היא אחרת לגמרי: מי ישלוט בכפר, והאם אפשר יהיה להחליפו במידת הצורך. הסימנים מעידים על כך שזו תהיה גוגל, וערעור על שלטונה יהיה כרוך כנראה בהפיכה.
*
באירופה כבר החל דיון מחאתי נרחב בנושא. בישראל? כלום. קולם של ההיי-טקיסטים מחוללי-אקזיטים גאונים לא נשמע. גם הם, כך נראה, חיים עדיין בתודעת "אז שיאספו עלי מידע ויגלו שאני משעמם, ביג דיל", וחושבים שזה הסיפור. איך? לא הגיוני שלאור ניסיון חייכם אתם עדיין מאמינים שכאשר גוגל תחלוש סופית על ענף המפות, התראות החיפוש ומערכות ההפעלה, אם למנות חלק, היא תמשיך לספק את השירותים המדהימים הללו בצורה נקייה, חינמית ושוויונית.
הכנסת היא פלטפורמת-על לתיקון עוולות, ולכן ניתוקה מהציבור מסוכן. היא גם זו שתוכל להגביל כאן את גוגל בבוא היום (ומקבילתה האמריקאית – לפרקה). אך אל תסמכו על זה. החוק האמריקאי החדש מאפשר לתאגידים לשפוך אינסוף כסף על קמפיינים של פוליטיקאים – מה שהופך לא מעט מהם לבובות. לא קשה לדמיין יום בו התיקון יועתק לישראל.
תאמרו בצדק שגם פייסבוק חזקה ומסחרית. שמהלכיה האחרונים, כדוגמת צמצום דרסטי בחשיפה של סטטוסים לא ממומנים, הם פגיעה בדמוקרטיה. או שאפל מתנהגת במונופוליסטיות שמזכירה את האימפריה הגלקטית ממלחמת הכוכבים. אלא שמתחרותיהן נושפות בעורפיהן, והן גם דבקות בענפים בהם הן שולטות.
ענקית החיפוש, לעומתן, מתנהגת כתמנון שלא יודע שובע. ומה מפחיד כל כך בגוגל שכבר מזריקה לרשת, עקב אחר אגודל, אלמנטים רוצחי-תחרות, כמו מתן אפשרות לשבץ בסרטון יו-טיוב קישורים בעיקר לאתרים שנוצרו בגוגל, חיוב בדרכון, סליחה בחשבון גוגל כדי להגיב לסקרים ייחודיים שנוצרו בה או הענקת אפשרות תגובה לסרטונים רק מתוך גוגל פלוס?
מפחיד שמכל התרחישים לעתיד המין האנושי נתקע עם זה שבו אנו חיים בצל תאגיד בודד ועתיר משאבים, תרחיש שכבר הולך ומתממש, והמובילה במרוץ היא גוגל.
*
בדרך אל היעד נצפה במימוש הדרגתי של אסטרטגיית "תמחור טורפני" הנדירה, שבה טייקון עם כיסים עמוקים במיוחד מייבש אט-אט את המתחרים באמצעות מחירי רצפה. הוא עושה זאת רק כדי לעשוק את הציבור לאחר שיוותר לבד. זה ככל הנראה העתיד הצפוי לנו עם גוגל, שהיא, בשורה התחתונה, חברה. ומטרת חברה היא להשיא את רווחיה. באצטלה של מנוע חיפוש חינמי ויעיל לצד מגלשות במקום העבודה – גוגל גרמה לנו להאמין שהיא גוף סמי-ציבורי. שאיכפת לה מאתנו.
אנשי מידע חופשי ואקטיביסטים אמיתים לא צריכים להתלהב מהפירורים שגוגל זורקת עליהם (והיא זורקת. מעבר לכלים לניתוח מידע והתנהלות שקופה, היא מעניקה שלל מתנות חומריות: שטחי עבודה לעמותות בארץ, ימי כיף ליועצים פרלמנטריים, סדנאות לעיתונאים מסביב לעולם. החברה תורמת לדבריה מענקים בסך 100 מיליון דולר בשנה, כולל מגזין זה שזכה השנה בפרס "דיגיט", במימון גוגל).למה לא להתלהב? כי שוב – גוגל היא חברה. יש לה כיום דירקטוריון שמטרתו – כמו כל דירקטוריון – היא אחת: לעשות כסף. שורת הרווח חייבת לגדול: גוגל מוכרחה להציג לבעלי המניות שלה בכל שנה רווחים מתעצמים.
לארי פייג׳ וסרגיי ברין, מייסדי גוגל, אולי לא מתכוונים לכך. העובדים אולי נהנים מפורומים חדשניים להבעת ביקורת בפני ההנהלה ומצליחים להרחיב את חזון החברה בנוגע לשחרור מידע ולסיוע בזכויות אדם. מה גם צריך לשבח גם את תפישתה שלפיה אם המשתמש (היוזר) יבוא ראשון, השאר יעקבו. אך זה רק עניין של זמן עד שהכל יתהפך. ברין ופייג׳ לא יחיו לנצח, והפיתוי להגדלת הרווח, כמו תמיד – ינצח. זה טבע האדם. תומאס הובס טען שאנו מוותרים על רוב החירויות שלנו תמורת ביטחון. כעת אנו מפקידים את רוב מפתחות העולם החדש אצל גוגל תמורת כלים חינמיים. בינתיים.
*
זו לא הפעם הראשונה שיש מונופול. אבל זו הפעם הראשונה שיש למונופול מערכת הפעלה לעולם. בחסות הטכנולוגיה גוגל עלו שלב. בניגוד לחברות כמו אפל שמחייבות התנהלות מעצבנת, דוגמת רכישה אינסופית של כבלים מגושמים מתוצרתה, או פייסבוק שאחרי התבססותה מרשה לעצמה לשנות תכופות את ההסכם עם הגולשים מבלי לשאול אותם, ולזהם את הרשת החברתית בעוד ועוד פרסומות – הניצחון של גוגל יהיה הרבה יותר מקיף. הוא עלול לחייב, אט-אט, נשיאה מתמדת של דרכון גוגל – שהיא מנפיקתו היחידה. וזה יהיה דרכון יקר. אם גלישה באינטרנט היא נסיעה בכביש בכפר הגלובלי, אנו בדרך לכפר שבו שוטרי הכביש, מתחזקיו, וגובי האגרות בו (המחיר עבור הנסיעה) הם אנשי גוגל. ברגע ששאר אמצעי התחבורה (מיקרוסופט ודומיה) יתפוררו או יירכשו על ידה – גובה האגרה יהיה חייב לנסוק.
מה זה אומר? שנתבקש לשלם כסף אמיתי, שהמוצרים יהיו פחות חינמיים (שטח האחסון שניתן ללא תמורה, למשל, יילך ויצטמק) או שנאלץ לסבול עוד ועוד פרסומות גלויות, וסמויות (תוצאות חיפוש ממומנות כבר לא ימורקרו בהבלטה. כבר היום הן פחות מודגשות). אם האגרות יישארו זניחות בדמות באנר פה ושם – המשמעות היא שתגי המחיר יודבקו לנו.
במלים אחרות, אנחנו ניהפך למוצרים. המידע עלינו, של מה שחיפשנו או שצפינו בלילה, יימכר לכל המרבה במחיר. זה כבר קורה וזה לא קשור לפרטיות. הם קוראים את הדוא"ל שלנו ומבססים עליו פרסומות, וזה בסדר. אפילו נוח. אבל זה יסתעף. שירות אחד של גוגל יותנה בשיתוף מידע עם מפרסמים, בשימוש במוצר השני, יחייב רכישת טלפון נייד שלהם, שימוש במחשוב ענן מתוצרתם וכן הלאה. תצמידו את זה לעובדה שהצנזור הגלובלי יהיה חברה בע"מ, חברה יהירה דיה כדי לממן סרט הוליוודי מחמיא באורך מלא (אופס, זה כבר קרה: "לדפוק התמחות"), להיות הרשות השופטת (אה נכון, היא כבר מחליטה בעצמה למי להיעתר ולהסכים "לשכוח" מתוצאות החיפוש עליו) – וקיבלתם עולם מדאיג. עולם שבו גוגל תוכל להעביר לעמוד מספר 100 את כל מה שתעדיף שלא יונגש למחפשים בתוצאותיה (כמו, נגיד, המאמר הזה). לשם כך לא יהיה צורך במו"מ קואליציוני מתיש, אלא רק בשינוי מזערי באלגוריתם שלה המורכב מיותר מ-200 פרמטרים.
כן, גוגל היא יושבת בראש הספרייה האנושית. תחת הכובע הזה היא יכולה – וזו זכותה המלאה – להציג בתוצאות החיפוש את הצדדים שעולים בקנה אחד עם מדיניותה. כיום היא לא תעז – היא חייבת להיות רלוונטית ולספק למשתמשים את מה שהם רוצים. אבל כשבשוק לא יהיו חלופות, מה ימנע ממנה לכייל את התוצאות על פי תפישת עולמה? זו זכותה, בדיוק כפי שזכותו של עיתון פרטי להבליט את מה שבעליו חפץ בו.
*
איך זה ייראה? דמיינו באמת עולם שבו קיים עיתון אחד, והוא אמצעי התקשורת היחידי. עיתון בידיים פרטיות. והוא ורק הוא מחולק חינם ברחובות ומונח במפתני הדלתות. אנחנו בדרך לשם; המציאות הולכת ומצטמקת לעמוד תוצאות החיפוש הראשון – שעליו חולשת גוגל. מונופול המידע יהיה מסחרי, אכזרי ולא כפוף לחוק חופש המידע.
בקצב הזה אלו לא יהיו שרתי המידע של חברות האשראי שכוכבי "מועדון קרב 2" יפוצצו. אלו יהיו השרתים של גוגל. איפוס תוצאות חיפוש בעתיד יוביל לאנרכיה קטלנית בהרבה. אנרכיה שתפגע בבעלי בריתה של מונופול המידע, כלומר בשחקנים העוצמתיים ביותר שיהיו באותה עת בשוק.
בכיר מגוגל סיפר לי לאחרונה שבדיונים הפנימיים הם באמת חושבים איך ליצור את המוצר הכי יעיל, כזה ש"יעזור לעולם". זאת במקום חשיבה "איך להרוס את המתחרים" – כפי שקרה בשאר החברות שבהן עבד. אחר אמר שבחו"ל הוא מרגיש בטוח יותר עם תעודת עובד גוגל מאשר עם הדרכון. שהוא יעדיף ללכת בעת צרה למשרדיה מאשר לשגרירות. המחויבות הזאת – לציבור ולעובדים – היא קסומה. וזה כנראה סוד הצלחתה. אבל שוב, בשורה התחתונה גוגל היא חברה. ומטרת חברה היא להשיא רווחים.
*
אין פה קריאה לחזור ולשמש כעבדיה של מיקרוסופט ולהסתפק בחלופות גרועות. שירותיה של גוגל – מהבודדות שתומכות במידע פתוח – הם מהשורה הראשונה. וזה נפלא. אבל אנחנו חייבים להבין שהנתיב שבו היא מתקדמת יאפשר לה להחליט מי ישרוד ומי ישגשג, לא פחות.
בגרמניה, צרפת ואנגליה, החלו לפרום את קשר השתיקה. מלבד השיח על השימוש במקלטי מס (המקובל למרבה הצער ברוב החברות הבורסאיות), מדברים על כוחה הגדל: על כך שראשיה נהנים מגישה לראשי ממשלות (22 פגישות בדאונינג 10 בארבע השנים האחרונות); שאולי הגיעה העת כבר היום לפרק את החברה, כפי שטוען סיגמר גבריאל, שר הכלכלה הגרמני; ומתיאס דופנר, מו"ל גרמני חזק, התריע לאחרונה שחזונה של גוגל לפיו "למי שאין מה להסתיר לא צריך לפחד" הוא נוראי: "זו צורת מחשבה שטופחה במשטרים טוטליטריים". לדבריו "הדיון על כוחה של גוגל הוא לא תיאוריית קונספירציה שהועלתה על ידי אנשים שנתקעו בשנה שעברה".
מה עושה גוגל בתגובה? כמו כל חברה – שופכת כסף על שדלנות. ענקית הרשת שילשה את סכומי הכסף שהיא משקיעה בלובי במדינות האיחוד בשנים האחרונות.
גם ישראל – בירת היי-טק – צריכה להצטרף לדיון. איך? הפסקת השימוש במוצריה של גוגל כבר בלתי אפשרית. כל חרם ייכשל (מה גם – שאני בעצמי לא אעמוד בו). אז הדבר שצריך לעשות עכשיו זה לדבר על גוגל. להצית דיון שיגרום לציבור הרחב לדעת שבכל קליק אנו מטפחים בריון גלובלי. בהמשך נוכל לוודא שלכנסת גם נכנסים כוחות שמודעים לנושא, לוודא שרשות ההגבלים העסקיים מבינה את חשיבותה של רגולציה דיגיטלית (על חברות, מבלי לגעת בנייטרליות הרשת החיונית), ולהעניק לריבון רוח גבית כשינסה להתמודד מול צבאות הלוביסטים של ענקית הרשת. כפי שגולשי פייסבוק מבינים כעת שמטרת הרשת החברתית היא לא באמת "לחבר אנשים" אלא "להרוויח כמה שיותר כסף", כך גם עלינו להתעורר בנוגע לגוגל, תאגיד תמנוני שימשיך למגר עוולות כל עוד זה עולה בקנה אחד עם מטרותיה ומושך משתמשים חדשים.
לא קל לצאת נגד המעסיקה הטובה בעולם. מעסיקה שבשלב זה עוד מתמקדת בייצור מוצרים ידידותיים, חינמיים ואיכותיים (דבר שאין להקל בו ראש) – ולא בהשתלטות על העולם. אך לאף חברה לא צריך להיות כל כך הרבה כוח. כי כוח משחית. וכוח דיגיטלי עובר למציאות פיזית ומתורגם בקלות לכוח אמיתי.
אני נגד הפחדות ודמוניזציה. אך אם נמשיך להתעלם מכך שגוגל נהפכה לשפה השליטה, לאמצעי התחבורה היחיד למתנייד בעולם הדיגיטלי, לרודנית ארכיון הסרטים האנושי, לבעלת הבית על אמצעי הניווט – אז הטכנולוגיה לעולם לא תשחרר אותנו, אלא תהפוך את כולנו למשועבדים. משועבדיה ומחוללי הכנסותיה של חברת החיפוש שמתגאה בסיסמה "Don't be evil".
תומר אביטל הוא עיתונאי, סופר ומוביל המיזם "מאה ימים של שקיפות"