ביום חמישי בשבע בערב, חאתם אבו זיאדה עדיין ישב מאחורי ההגה של המונית שבה הוא נוהג כדי לפרנס את משפחתו. הוא נמצא בדרכים כבר משעות הבוקר המוקדמות, מוביל נוסעים בכבישים המשובשים שבין רמאללה לכפרים שמסביב.
אבו זיאדה הוא בן הכפר ג'יביא, שנמצא כ-5 ק"מ מביר זית, הוא אב גאה לשישה ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות. 17 שנה הועסק כמכונאי רכב במוסך צרפתי שבמישור אדומים, עד שבקיץ האחרון פוטר בעקבות ההתארגנות שהוביל עם ארגון העובדים מען, להיטיב את תנאי עבודתם של הפועלים הפלסטינים במוסך.
לכאורה זה עוד סיפור שנהפך לנפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות על עובדים שמנסים לקבל את זכויות המינימום המגיעות להם על פי החוק, אבל בניגוד להתארגנויות המתקיימות בתוך תחומי הקו הירוק, העובדה שמדובר בעובדים פלסטינים המועסקים באזורי תעשייה של התנחלויות – הופכת את הסיפור לבעל מאפיינים ייחודיים.
מה שמטריד במיוחד בסיפורו של אבו זיאדה זה לא הקלות שבה מעסיק ישראלי מפר את החוק ופוגע בזכויות העובדים הפלסטינים שאותם הוא מעסיק – מקרים כאלה אינם שכיחים כלל. אלא העובדה שהמקרה הנוכחי חושף את הסיוע, העקיף והישיר, של גופים רשמיים במדינת ישראל למעסיקים הפוגעים בזכויות הבסיסיות של העובדים שלהם.
מה נזכרתם עכשיו בעבר?
ההתארגנות במוסך החלה כבר ביוני 2013. כ-40 עובדים פלסטינים התאגדו תחת ארגון מען ומכתב מטעמם נשלח למעסיק, בבקשה לארגן אסיפת עובדים. ביולי אותה שנה נערכו בחירות לוועד ואבו זיאדה, הרוח החיה מאחורי ההתארגנות, נבחר לשמש כיו"ר. "לפני ההתארגנות", אומר אבו זיאדה, "צרפתי עשה מה שהוא רצה. הוא אמר שאנחנו עובדים לפי החוק הירדני והוא לא חייב לתת לנו שכר מינימום. אנשים היו מקבלים 3,000 שקל לחודש. בלי ימי מחלה, בלי פנסיה, בלי ביטוח לאומי, בלי כלום. היו למשל קורות תאונות עבודה שמנעו מעובדים לבוא לעבודה במשך ימים שלמים, אפילו שבועות. אבל אף אחד לא שילם להם על הימים האלה שהם שכבו בבית חולים ובבית. רק מהרגע שהוא הבין שאנחנו מתארגנים ויש מי שמסתכל – פתאום דברים השתנו".
מוסך צרפתי במישור אדומים. צילומים: ארגון עובדים 'מען'.
גם בית הדין האזורי לעבודה, בפסק הדין שלו מדצמבר 2014, מציין במפורש כי החל מיולי 2013 התנהלו מגעים בין מען וחברי ועד העובדים לבין מנהלי המוסך וכי "אין חולק כי במהלך אותה שנה של הידברות נערכו שינויים בכל הנוגע לתנאי שכרם והעסקתם של עובדי המשיבה (מוסך צרפתי, נ"ח) ובין היתר עודכן שכר העובדים, שיעור דמי הנסיעות עודכן, הוסדר תשלום בגין ימי אבל חופשה, הבראה, חג וש"נ. הוצאו תלושי שכר ועוד".
בית הדין גם הדגיש כי "לעניין זה יצוין כי לא שוכנענו מטיעוניה של המשיבה לפיהם פעלה לקידום זכויותיהם של עובדיה בלא קשר לפעולותיו של המבקש. שני הצדדים מאשרים כי במהלך השנה נוהלו שיחות שתוצאתן קידום ענייני המשיבה בתחומים הנוגעים לדין החל. טענת המשיבה לפיה ההתקדמות בשיפור תנאי העובדים ארעה בלא קשר לפניות המבקש אינה מסתברת מתוך העובדות".
קבלת שכר המינימום בתלוש שכר חוקי, לאחר עשרות שנות עבודה, אכן היתה ניצחון עבור העובדים, אבל בנושאים מהותיים נוספים התעקשה הנהלת המוסך שלא להגיע לפתרון. "צרפתי טוען שכעת הוא עושה הכל על פי החוק", אומר אסף אדיב, יו"ר ארגון מען, "אבל ברגע שהשכר הועלה לשכר מינימום לעובדים הלא-מקצועיים, שליש מהעובדים שהתאגדו, שהם עובדים מקצועיים, עדיין קיבלו את אותו שכר מינימום. ואז סביב זה עלתה שאלה נוספת של השכר שאמור להיות משולם על פי ההסכם הקיבוצי של איגוד המוסכים, שמוסך צרפתי טוען שהוא שייך אליו. באיגוד המוסכים יש הסכם שקובע דרגות שכר ומקצועיות ועליית שכר, וותק. כל הדברים האלה שהוא לא עשה אותם".
אולם מוקד המחלוקת העיקרי טמון דווקא בשאלה של חובות העבר. חלק גדול מהעובדים מועסק לא מעט שנים במוסך, חלקם אף יותר מ-20 שנים, אבל שכר המינימום והתוספות הקבועות בחוק משולמות להם רק מ-2013 בלא התייחסות לשנות העבודה הקודמות שלהם. תופעת ההתעלמות מחובות עבר הופכת לחמורה יותר כשמתברר שמוסך צרפתי היה אחד המשיבים בפסק הדין של בג"ץ מ-2007 שקבע כי הדין הישראלי חל על עובדים פלסטינים המועסקים בהתנחלויות והם זכאים לשכר מינימום ותנאים סוציאליים בהתאם לחוקי העבודה הישראלים. למרות זאת, מאז 2007 ועד 2013 התעלמו בעלי המוסך מפסק הדין והמשיכו להעסיק את העובדים על פי החוק הישראלי, בלא ששילמו להם שכר מינימום ובלא שהפרישו להם תשלומים נוספים.
עובדי מוסך צרפתי
אין סמכויות אכיפה
כאן עולה שאלה מטרידה ביותר, בעלת השלכות מרחיקות לכת, הנוגעות לעשרות אלפי הפלסטינים המועסקים על ידי ישראלים בתנאים שערורייתיים ולעתים גם מסכני חיים כפי שכבר תיאר עידן לנדו בתחקיר עבור "המקום" על אזור התעשייה "ניצני שלום" – מדוע בשום שלב לא נעשתה כל פעולה של רשויות אכיפת החוק הישראליות לטפל בעבירות הללו, ולא מדובר רק בהתנהלות מנהל ההסדרה והאכיפה של חוקי העבודה במשרד הכלכלה, אלא גם בפעולות בתחום אחריותו של מנהל רשות האוכלוסין וההגירה.
בתיאוריה, היו אמורים פקחי מנהל הסדרה ואכיפה במשרד הכלכלה לפקח על תנאי העבודה וזכויותיהם של העובדים. לצד משרד הכלכלה, מכיוון שהעסקת עובדים פלסטינים כרוכה בהליך רישום והנפקת היתרי עבודה מיוחדים מי שאמון על "הסדרת העסקת עובדים פלשתינאים ובכלל זה, גבייה ותשלום שכר ותנאים סוציאליים", הוא מדור תשלומים (מת"ש) ברשות האוכלוסין וההגירה שתחת משרד הפנים. אלא שדבר לא נעשה לטובת העובדים שבמשך שנים עבדו שישה ימים בשבוע עבור כ-3,000 שקלים לחודש ובלא שום הגנה במקרה של פגיעה בתאונת עבודה או מחלה.
נכון להיום, שנים אחרי פסיקת בג"צ, עדיין מתקיימת במשרד המשפטים עבודת מטה "לצמצום הפערים בתחום דיני העבודה בין העובדים באזור יהודה ושומרון לבין העובדים במדינת ישראל במסגרת תחיקת הביטחון".
במשרד הכלכלה מסבירים בתגובה כי "בג"ץ גבעת זאב יצר עילת תביעה אזרחית של עובד פלסטיני כלפי המעסיק הישראלי שלו. אם זאת הוא לא הקנה סמכויות אכיפה, הוא לא קבע תחולה גורפת למרכיבים בחוקי העבודה שהם פליליים או שמקנים סמכויות אכיפה – גם לא סמכות הטלת העיצומים הכספיים…הפער שנוצר בשל כך אכן הינו עיוות. עיוות זה היווה אחת הסיבות לדרבון הממשלה והצבא לפעול להחלת כל חוקי העבודה באזורים הללו, באמצעות תחיקת הביטחון החלה באיו"ש. העבודה הוכנה וכמעט הושלמה, אך הכניסה לתקופת בחירות עצרה את העבודה. השלמתה והחתימה על הצו יתבצעו, ככל הנראה, עם כינון הממשלה הבאה".
מה שבעצם אומרים הגופים הרשמיים הוא ששום החלטה בנושא לא התקבלה על ידי הממשלה וגם אם תתקבל, לא ברור כיצד ישתנה המצב הנוכחי שבו יהיו כביכול הגנות מינימליות על העובדים (בדמות חובת שכר מינימום), אבל בפועל לא מתקיימת שום אכיפה.
יש מלחמה? בואו נפטר
בינתיים, הדיונים בין העובדים לבעלי מוסך צרפתי התנהלו בעצלתיים, פעם בחודשיים לערך נפגשו הצדדים כשנציגי ארגון מען והעובדים מנסים להגיע להסכמות בנוגע לתנאי השכר והתשלום על חובות העבר.
ואז החל "צוק איתן" ביולי האחרון, ובהנהלת המוסך החליטו שהגיע הזמן לפטר את אבו זיאדה ולהחריף את הלחץ על העובדים.
ב-21 ביולי קיבל חאתם אבו זיאדה, שב-17 שנות עבודתו במפעל לא הושמעה נגדו שום טענה במישור המקצועי או הבטחוני, זימון לשימוע לפני פיטורים. במכתב הזימון נכתב כי הסיבות לשימוע הן "שינויים בהערכות החברה בנושא עובדים… וחוסר התאמתך לצורכי החברה". במען מיהרו להגיש עתירה לבית הדין לעבודה נגד הליך הפיטורים של יו"ר ועד העובדים, ובדיון שנערך שבוע לאחר מכן, ב-27 ביולי העלה לפתע בעלי החברה, מוריס צרפתי, טענות חדשות לגמרי נגד אבו זיאדה שהתאימו באופן מופלא להלך הרוח הציבורי של אותם ימי מלחמה.
צרפתי סיפר לבית הדין כי הוחלט לפטר את אבו זיאדה מכיוון ש"השתתף בהפגנות פוליטיות, הוא פעיל שמאל קיצוני אשר קרא קריאות נגד הכיבוש הישראלי, איים על עובדים אחרים" ואף "חיבל ברכב צבאי שהיה בטיפול במוסך" כשבועיים לפני הדיון.
אבו זיאדה עם מכתב השימוע
מכיוון שטענותיו של צרפתי לא גובו בשום מסמך ולא הוזכרו כלל בזימון השימוע לפני פיטורים אלא צצו לפתע פתאום בבית המשפט, נתנה השופטת ארכה של 72 שעות לבעלי המוסך להציג מסמך המעיד על אמיתות הטענות, ונקבע כי ללא הצגת מסמך זה על המוסך לערוך שימוע כדין. "בניגוד לדבריהם בדיון", נכתב בערעור שהוגש לבג"ץ, "מנהלי מוסך צרפתי לא פנו לגורמי הביטחון, ותחת זאת, ורק למחרת הדיון, הגיש מנהל מוסך צרפתי תלונה למשטרת מעלה אדומים כנגד העותר, שכללה את ההאשמות שהועלו על ידם בבית הדין".
הגשת התלונה הובילה לכדור שלג בירוקרטי כמעט בלתי אפשרי לעצירה. שלושה ימים מאוחר יותר התייצב אבו זיאדה לבקשת משטרת מעלה אדומים ונחקר בתחנה. הוא הבהיר לחוקר כי הוא עובד 17 שנים במוסך צרפתי בלא שהושמעה נגדו שום תלונה, וכי מדובר באישומים שהומצאו על ידי הנהלת המוסך. בסופה של החקירה התבקש להפקיד אלף שקל ערבות, קיבל זימון לדיון בבית המשפט הצבאי במחנה עופר לאפריל 2015 ורישיון העבודה שלו נלקח ממנו.
התלונה חייבה את מען לפצל את המאבק המשפטי לשני הליכים, האחד מול בית הדין לעבודה בעזרת עורכי דין המתמחים בתחום, ובשני, מול המשטרה והמנהל האזרחי בעזרת עורכי דין אחרים, כדי להדוף את ההאשמות נגד אבו זיאדה ולאפשר לו לקבל את אישור העבודה שלו בחזרה.
בכתב הערעור של עו"ד מורן סבוראי המייצגת את מען בבית הדין לעבודה נכתב, "חשוב להדגיש כי למעט האשמה של חבלה ברכב שלגביה הוגשה תלונה למשטרה, גם היא ללא כל ראיה, הרי לגבי ההאשמות האחרות, של פעילותו הפוליטית למען פלסטין והנפת דגלי פלסטין – שהן אגב לא מהוות עבירה על החוק – לא הוגשה כל ראיה במשך אף אחת מהודעות המעסיק לבית הדין וגם לא בסיכומים".
במקביל לדיונים בבית הדין לעבודה, הגישה בספטמבר 2014 עו"ד מיכל פומרנץ (ממשרדה של עו"ד סמדר בן נתן) עתירה לבג"ץ שביקשה להשיב לאבו זיאדה את אישור העבודה שלו. פומרנץ מתארת בעתירה המפורטת את שרשרת ההתכתבויות שלה עם היועץ המשפטי של יהודה ושומרון, מפקד תחנת משטרת מעלה אדומים ונציגי המנהל האזרחי בין החודשים יולי לספטמבר 2014, בניסיון למצות את כל ההליכים שיאפשרו את החזרת האישור, וימנעו את הצורך לפנות לבית המשפט, אבל ללא הצלחה.
ב-30 בנובמבר, ארבעה חודשים לאחר שנלקח מאבו זיאדה אישור העבודה שלו והוא איבד את פרנסתו, שלחה הפרקליטות מכתב תשובה לקוני בו נכתב כי "בהמשך לשיחתנו מיום 27.11.14 אבקש לעדכנך כי על פי הנמסר לי מן המשיבים, הוסרה המניעה הזמנית שהוזנה בעניינו של העותר מלהיכנס לשטחי ההתיישבות הישראלית באיו"ש לצורכי עבודה". כלומר מעתה והלאה אין כל מניעה למעסיק להוציא לאבו זיאדה אישור עבודה.
עובדים ממתינים במחסום מישור אדומים
עשרה ימים מאוחר יותר הגיעה גם הודעת המשטרה כי התיק נסגר לאחר ש"לא נמצאו כל ראיות מספיקות להעמדתך לדין". במען היו יכולים אולי להיות מרוצים, העתירה לבג"ץ הכריחה את הרשויות לחזור עם תשובות, אבל פומרנץ מסבירה שאורך הזמן שנדרש לרשויות להבהיר שלא היתה כל אמת בתלונה, מאוד בעייתי, "גם בזה יש לשלוח מסר די מרתיע לעובדים. שגם אם המניעה הביטחונית תוסר בסופו של דבר הם עלולים למצוא את עצמם בלי עבודה למשך מספר חודשים, כלומר גם זה איום די משמעותי על העובד".
מוריס צרפתי עצמו, סירב לשוחח איתנו ולענות לשאלות שניסינו להפנות אליו וענה רק ש"אני לא מעוניין לעסוק בנושא הזה בתקשורת, זה מנוהל בבתי הדין. אני מעדיף לעשות את זה שם".
נגייס גם את קצין החימוש
במקביל להגשת התלונה, הגיעו באוגוסט שוטרי תחנת מעלה אדומים למוסך וחקרו את העובדים בחדרו של המנהל בנוגע לטענות ש"מישהו מוועד העובדים איים עליהם". "למיותר לציין שיש לתהות על חוקיות אופן חקירה זו על רקע חשש אפשרי של העובדים לדבר בכנות כנגד דברי מעסיקיהם כאשר הם נחקרים במקום עבודתם", נכתב בעתירה לבג"ץ. גם כאן, מציינת פומרנץ כי "ארגון מען הגישו תלונה למשטרה שעוד לא קיבלו תשובה עליה. יש פה משהו בעייתי שיוצר מצב פסול של התערבות המשטרה".
אם כל זה לא מספיק, הגיש צרפתי לבית הדין לעבודה בדצמבר האחרון שני מכתבים בחתימתו של רס"ן אלי אלמקייס, ראש מדור מוסכי חוץ בחיל החימוש, האחד מאוגוסט והשני, לטענתו מדצמבר (התאריך על המסמך בלתי ניתן לקריאה, נ"ח), הנוגעים להעסקתו של אבו זיאדה ונמסר בהם כי "מהמידע שבידנו אנו דורשים ממוסך צרפתי לא לאפשר לעובד הנ"ל לטפל ברכבים צבאיים…אנו מתנגדים כי העובד יהיה בקשר או במגע כלשהו עם הרכבים הצבאיים שמתוקנים במוסך, חשש לביצוע נזקים ברכבים…העובד היה בהרחקה לפני…".
המשטרה מבקרת במוסך צרפתי
פומרנץ מסבירה כי "אי אפשר לדעת אם קצין חיל החימוש שחתום על המכתב יודע שהתיק במשטרה נסגר. הוא כתב במייל קודם שלו שהוא מתנגד להעסקה של העובד הזה במוסך כל עוד מתבררת נגדו חקירה במשטרה. נשאלת שאלה על בסיס איזה מידע הוא כותב את הדברים שהוא כותב כשברור שהוא לא יכול לפגוע בפרנסה של בן אדם בלי שום תשתית עובדתית. פנינו כבר לפני חודש לפרקליטות ועוד לא קיבלנו תשובה ולפני שבוע פנינו לפניות הציבור ולמשרד המבקר במשרד הביטחון".
כמעט שישה חודשים עברו מאז שאיבד חאתם אבו זיאדה את אישור העבודה ואתו את מקור הפרנסה שלו ב-17 השנים האחרונות, אבל הוא לא נשמע מריר. "צרפתי חושב שהוא ניצח אותי בגלל שאני נוהג במונית עכשיו", הוא אומר, "אבל אנחנו כבר זכינו, העובדים הצטרפו למען, ואנחנו עוד נזכה בשאר התנאים שמגיעים לנו". גם בנוגע למצבו האישי הוא שומר על אופטימיות, "אני מאמין שאקבל את אישור העבודה שלי בחזרה ואחזור לעבוד".
טרם התקבלה תגובה מרשות האוכלוסין וההגירה, צה"ל ומשטרת ישראל.